איך נולדו המחלוקות על קרקעות שייח ג'ראח במזרח ירושלים

אחד ממוקדי המתח שהביאו לחיכוכים בין יהודים וערבים הוא מאבק הבעלות על הקרקעות בשכונת שייח ג'ראח שבמזרח ירושלים. מזה שנים מתנהלים הליכים משפטיים בנוגע לשאלת הבעלות על הקרקע, המיושבת כיום ברובה בפליטים פלסטינים שהתיישבו בה כדין משנות ה-50 ואילך. אתמול בוצע בשכונה פיגוע דריסה בלוחמי מג"ב שעמדו במחסום משטרתי. שבעה לוחמים נפצעו והמחבל נורה ונהרג.

המתח הגיע לשיאו לאחרונה בעקבות החלטה של בית משפט השלום והמחוזי בירושלים, לפנות עשרות תושבים פלסטינים מבתיהם לטובת עמותות מתנחלים. החלטות אלה הובילו להפגנות במקום ולעימותים, כשמפגינים יהודים הצטרפו לתושבי המקום למחות נגד פינוי פלסטינים מבתיהם. בעבר פונו פלסטינים מבתיהם לפי החלטת בתי המשפט ותביעות ממשיכות להתנהל.

העילה לפינוי הפלסטינים היא בעלות יהודית על הקרקע לפני 1948, וזוהי המחלוקת המרכזית הנמשכת עשרות שנים - תביעה קניינית של יהודים על בתים בהם מתגוררים פלסטינים עשרות שנים, זאת לאור החוק בישראל לפיו נכסים שהוחזקו בבעלות יהודית לפני 48' יושבו לבעליהם.

כיום מתקיימים שני הליכים בבית המשפט העליון בעניין הקרקעות בשייח ג'ראח:

ההליך הראשון הוא בקשת רשות ערעור שהגישו 4 משפחות פלסטיניות, באמצעות עורכי הדין סלאח אבו חוסיין וסאמי אבו רשיד, על החלטה לפנותם מבתיהם. אם בית המשפט יכריע נגדם, עשרות תושבים יעמדו בפני פינוי מיידי. פעילי ימין הפועלים דרך חברת "נחלת שמעון" הגישו את תביעת הפינוי לאחר שרכשו את הזכויות בקרקע, מהקדש שהחזיק בזכויות לפני קום המדינה.

נציג היועץ המשפטי שוקל את עמדתו בנוגע להליך בעקבות בקשת המשפחות והגיש לבית המשפט העליון חוות-דעת סודית מטעם "גורמי המדיניות וגורמי המקצוע הרלוונטיים במדינה", לאחר שציין בתגובתו כי "ההליך מעורר רגישויות גם בהיבטים נוספים".

משפטנים בכירים המתמחים במשפט הבינלאומי וזכויות אדם מתכוונים לבקש להצטרף כידיד בית משפט להליך, בשיתוף עם "שלום עכשיו", בטענה שמי שנכנס כדין לדירות לפני שנים רבות, הם בעלי זכות לדיור ולקניין, במיוחד שמדובר באוכלוסייה מוחלשת, זאת מכוח הדין החוקתי והמשפט הבינלאומי.

ההליך השני הוא עתירה שהגישו 3 עמותות - העמותה לרווחת תושבי שייח' ג'ראח, "במקום" ו-"עיר עמים" לבג"ץ בתחילת החודש. זאת בדרישה להקפיא הליך רישום של השטח, כדי למנוע, לטענת העמותות, רישום שנעשה במחשכים תוך "מחטף לטובת ייהוד השכונה". העתירה טרם נידונה ובינתיים בית המשפט נתן צו המונע מהמדינה להשלים את הרישום.

מאז 1967 ישראל לא ביצעה רישום מקרקעין במזרח ירושלים, מסיבות בינלאומיות כעניין של מדיניות מוצהרת. במאי 2018 התקבלה החלטת ממשלה לשיפור כלכלי חברתי למען תושבי מזרח ירושלים. כחלק מההחלטה, הוחלט לערוך רישום של המקרקעין, על מנת לשפר את מצבם של תושבי מזרח ירושלים. כפיילוט, החלה המדינה ברישום של מערב שייח ג'ארח, וביצעה רישום מקרקעין בשטח לטובת בעלות יהודית. זאת בטענה כי ב- 2006 ניתן פסק דין שקבע כי מדובר במקרקעין בבעלות יהודית.

הליך הסדר המקרקעין בשכונה נערך על רקע תביעות פינוי המתנהלות בשנים האחרונות נגד תושבים המתגוררים בשכונה, בשם האפוטרופוס הכללי, גורמים פרטיים ומתנחלים.

איך נולדה המחלוקת על הקרקע?

בשכונת שייח ג'ראח התגוררו לפני מלחמת העצמאות יהודים וערבים. היהודים פונו בתחילת המלחמה וזכו לפיצוי על רכושם שנותר מאחור. בין השנים 48'-67' כשהשכונה הייתה בשליטה ירדנית התיישבו בשכונה פליטים פלסטינים שגורשו מבתיהם בערי ישראל.

זכויות הפלסטינים על הקרקע שונות בין החלק המזרחי לחלק המערבי של השכונה. החלק המזרחי - כרם ג'עוני בו נמצאת מערת קבורה מתקופת בית שני של שמעון הצדיק, לא היה מיושב כאשר עבר ב- 48' לשליטת ירדן. בתחילת שנות החמישים בנו ממשלת ירדן והאו"ם על הקרקע בתים שנועדו לפליטים פלסטינים. 28 משפחות גרעיניות, שהיום מספרן מגיע לכ- 80 משפחות, עברו בשנת 1956 לבתים אלה, בהסכם מול ירדן, תמורת שכירות סמלית, כשהובטח להן כי אם יוותרו על הזכויות שלהם כפליטים, בתוך מספר שנים יקבלו בעלות על הבתים.

ב-1967 מזרח ירושלים נכבשה על ידי ישראל, ובשנת 1970 חוקק חוק שקבע כי קרקעות במזרח ירושלים יחזרו לבעלות יהודית שהייתה לפני 1948. ארגוני ימין, משפחות יהודיות ושני ועדים יהודיים החלו לפעול להשבת הבעלות ליהודים. הנוכחות היהודית בשכונה והפעילות סביב פינוי התושבים הערבים יצרה במהלך השנים חיכוכים רבים בכל הנוגע לשאלת הפיצוי על רכוש שנעזב ב- 48', על ידי יהודים וערבים.

בשטח החזיקו לפני שני הוועדים היהודיים של ירושלים, ועד העדה הספרדית והאשכנזי המהווים הקדשים. הוועדים הוכיחו כי קנו זכויות בעבר בשטח של 16 דונם מסביב למערת שמעון הצדיק והם החלו לפעול להשבת הקרקע לבעלות יהודית.

ב-2003 התיר בית הדין הרבני למכור את השטח, שהיה אסור למכירה בהיותו הקדש, וחברה אמריקאית הרשומה בדלוור, בשם "נחלת שמעון" רכשה את הקרקע בחלק המזרחי של השכונה. מאז עורכי הדין הפועלים בשמה מגישים תביעות פינוי נגד תושבי המקום.

הסיפור בחלק המערבי - אום הארון, שונה ופחות סבוך כי בשטח זה הייתה שכונה יהודית לפני 48'. הירדנים נתנו לפליטים מגורים בדיירות מוגנת, ואלה נדרשו לשלם שכירות. ב-1967 השטח, בו מתגוררות כ-60 משפחות חזר לשליטה ישראלית והנכסים הועברו לטיפול של האפוטרופוס הכללי.

במהלך השנים קיבלו הפלסטינים מעמד של דיירים מוגנים ושילמו שכירות לנחלת שמעון. מכוח אותה דיירות מוגנות, הם מפונים כעת לאחר שלא שילמו שכירות ובנו בניגוד להיתרים כחוק.

בין הצדדים קיימת מחלוקת. בעוד משפחות הפלסטינים טוענים כי הם בעלי הזכות בקרקע מכוח ההסכם עם ירדן וכי הבעלות מלכתחילה לא הייתה בבעלות יהודית, בעלי הזכויות שהוכרו בקרקע "נחלת שמעון" טוענים כי ניתן לפנות את התושבים מאחר שלא שילמו דמי שכירות ובנו בניגוד להיתרים כחוק.

מיכאל בן יאיר, היועץ המשפטי לממשלה לשעבר, נולד וגדל בשכונה עד שמשפחתו נאלצה לעזוב ב- 48'. המשפחה קיבלה מהאפוטרופוס הכללי דירה ברחוב יפו. בן יאיר כתב ספר על השכונה בו כתב כי "את הבעיה במזרח ירושלים אי-אפשר לבחון ולפתור לפי דיני קניין פרטיים, משום שדיני הקניין הפרטיים יוצרים מציאות מעוולת. יש לבחון את הבעיה בראייה רחבה, בראייה מדינית רחבה, בראייה חברתית רחבה. בסופו של דבר גם עמדות פוליטיות נקבעות על-פי שיקולים מורכבים מאוד, שלפחות חלק מהם שיקולים מוסריים".