משפט חוזר לזדורוב: החלטה דרמטית אך כלל לא בטוח שתוביל לזיכוי

החלטת בית המשפט העליון שהעניקה לרומן זדורוב משפט חוזר היא החלטה דרמטית. מדובר בנאשם שכבר נתון במאסר במשך 15 שנה בגין רצח הילדה תאיר ראדה ז"ל בבית הספר "נופי גולן" בקצרין. במשך זמן זה הוא הורשע פעמיים על-ידי בית המשפט המחוזי, ערעורו נדחה בבית המשפט העליון, וכן נדחתה בקשתו לדיון נוסף.

במקביל לשובל הרשעות זה, סירבה הפרשה לרדת מהכותרות, ורבים מקרב הציבור, ובהם אמה של המנוחה, המשיכו להאמין שהרוצח האמיתי מסתובב חופשי, וזדורוב עצמו חף מפשע. החלטת העליון מתיישבת אפוא עם הסנטימנט הציבורי הזה. 

ספק רב אם הפרקליטות תיסוג מניהול התיק

ואולם בל נטעה - היסטוריית המשפטים החוזרים בישראל מצביעה על כך שהדרך לזיכויו של זדורוב עודנה ארוכה. אומנם הזיכרון הציבורי נטוע עמוק בהחלטת בית המשפט העליון בשנת 2002 על מתן משפט חוזר לעמוס ברנס, שהורשע ברצח החיילת רחל הלר ז"ל וזוכה בפועל בסופו של דבר; אך פרשת ברנס שונה מפרשת זדורוב.

בפרשת ברנס נסוגה הפרקליטות מניהול התיק בשנית, זאת לאחר שבית המשפט העליון קבע נחרצות כי שוטרים רבים שהיו מעורבים בחקירתו של ברנס שיקרו בבית המשפט, וכי הודאתו ברצח ניתנה לאחר אלימות פיזית ונפשית פסולה לחלוטין. בפרשת זדורוב, לעומת זאת, ספק רב אם הפרקליטות תיסוג מניהול התיק מההתחלה אף לאחר ההחלטה על משפט חוזר.

ההחלטה אומנם הפנתה זרקור לשאלה מדעית האם דם יכול לנזול מגופה מספר שעות לאחר הרצח, וזאת לנוכח הדם שהתגלה על טביעת נעל בתא השירותים שאינה של זדורוב עצמו. מנגד, בית המשפט הסכים כי הודאותיו של זדורוב ברצח עמדו על רגליים איתנות ומוצקות, היו סדורות וכללו פרטים רבים אותנטיים וספונטניים שהצביעו על סיכוי גבוה ביותר באשר לאמיתותן. הודאותיו אלה של זדורוב, כמו גם ראיות נוספות שחיזקו אותן, מסבירות אולי את העובדה שהשופט חנן מלצר טרח לחזור מספר פעמים על כך שהחלטתו אינה קובעת כי זדורוב זכאי, או שעלה בידיו להוכיח ספק סביר ביחס להרשעתו.

בנקודה זו בדיוק חשוב להפנות מבט לכך שבמקרים רבים בהם בית המשפט הורה על עריכת משפט חוזר, והפרקליטות עמדה על זכותה לנהל את התיק מההתחלה, הורשע הנאשם בשנית.

כך למשל, בשנת 1992 נאנסה באכזריות ילדה בת 10 במרתף בניין בירושלים. אדריאן שוורץ הורשע במעשה בשל שלל ראיות שעמדו לחובתו. לאורך כל השנים הוא טען כי הוא חף מכל פשע, וכי גבר זר הוא שאנס את הילדה. בשנת 2005 הוחלט לערוך לו משפט חוזר, לאחר שבדיקות מזירת האונס העלו ספק בנוגע לדנ"א שהתגלה במרתף. למרות זאת הוא הורשע בשנית, וערעורו לעליון נדחה.

במקרה אחר הורשע יוסי דוידוב בניסיון לרצח בבת ים, זאת לאחר שזוהה במצלמות האבטחה יורה במתלונן. בשנת 2013 הורתה השופטת ארבל על משפט חוזר לאחר שהתברר כי סרטון האבטחה לא הועבר במלואו לנאשם, והיה בהמשך הסרטון כדי לשנות את תוצאות המשפט. למרות זאת, הפרקליטות ניהלה את התיק בשנית, ודוידוב הורשע שוב בגין ניסיון לרצח.

פגיעה ביוקרה המקצועית של הפרקליטות 

גם בפרשת חטיפת הנער דני כץ ורציחתו, שזעזעה את המדינה, ניתנה החלטה לקיומו של משפט חוזר על-ידי נשיא העליון דאז, השופט אהרן ברק. במקרה זה, הודאות הנחקרים הוטלו בספק, כמו גם שיטות החקירה שהופעלו עליהם.

המחלוקת בנוגע למקרה זה אף חצתה את מסדרונות הפרקליטות עצמה, שכן היועץ המשפטי לממשלה דאז, מיכאל בן יאיר, סבר כי יש להצטרף לבקשת הנאשמים אל מול התנגדותה של פרקליטות המדינה.

בשנת 2005, למרות כל הקשיים הראייתיים שהיו שזורים בתיק זה - ועד היום יש רבים הסבורים כי הרשעתם הייתה מוטעית מן היסוד - נדחה ערעורם של הנאשמים בבית המשפט העליון, והם נותרו בעקבות כך במאסר עוד שנים רבות. 

החלטת בית המשפט למשפט חוזר בעניין זדורוב פגעה ללא ספק ביוקרתה המקצועית של הפרקליטות. גם פרקליט המדינה לשעבר, עו"ד שי ניצן, סבר כי "אם בית המשפט העליון יחליט שמגיע משפט חוזר, הדבר יחייב חשבון נפש רציני מאוד".

כעת נותר לראות האם הפרקליטות תיסוג מהגשת כתב אישום חדש או שמא תנהל את התיק בשנית. אם היא תחליט לעשות כן, סטטיסטיקת ההרשעות אינה פועלת בהכרח לטובתו של זדורוב.

הכותב הוא מרצה בכיר בפקולטה למשפטים הקריה האקדמית אונו