ממשלה חדשה, ראש ממשלה חדש, שרים חדשים - הממשלה ה-36 יצאה לדרך. מיד מיהרו פוליטיקאים, עיתונאים וסתם צייצנים לציין שלל עובדות עליה, בפרספקטיבה של הממשלות הקודמות. החלטנו לבחון את הנתונים גם אנחנו. חלק מהעובדות ברורות מאליהן - נגיד שסיעת ראש הממשלה היא הקטנה ביותר מקום המדינה - אבל על אחרות יש קצת יותר מקום להרחיב.
רק 60 הצביעו בעד, אבל לא לראשונה
העובדה שבהצבעת האמון הממשלה קיבלה רק 60 קולות בעד (לעומת 59 נגד ונמנע אחד) לא חמקה מאף אחד. ח"כ דוד אמסלם מהליכוד אמר בקשת 12: "זו ממשלת מיעוט, הם לא קיבלו 61. זו פעם שנייה במדינת ישראל, חוץ מרבין". בערוץ המתחרה רשת 13 אמרה ח"כ מירי רגב: "פעם ראשונה שממשלה נשבעת על 60 מנדטים. 60 מול 59". עמית סגל עדכן את עוקביו בטלגרם ש"בפעם הראשונה בתולדות המדינה ממשלה מושבעת ללא רוב חברי הכנסת".
למעשה, זו הפעם הרביעית בה זה קורה. הפעם הראשונה הייתה ב-1951, אז רק 56 הצביעו בעד הממשלה השלישית של בן-גוריון. ב-1964, ממשלת אשכול השנייה עברה כשרק 59 מחברי הכנסת הצביעו בעדה. הפעם השלישית הייתה בהשבעת ממשלת שמיר הראשונה ב-1983. אז, בדומה להשבוע, רק 60 הצביעו בעדה. דווקא ממשלת רבין של 1992, אליה התייחס אמסלם, קיבלה 67 אצבעות בעד. גם ממשלת פרס שקמה ב-1995, היחידה בתולדות ישראל שקמה כממשלת מיעוט, קיבלה 62 קולות בעד הקמתה.
אבל יש סייג: זו הפעם הראשונה בה ממשלה מושבעת בלי 61 כשכל חברי הכנסת מצביעים. למרות המעמד החגיגי של השבעת הממשלה, ברוב המקרים חלק מחברי הכנסת לא מצביעים. הפעם הראשונה בה כולם הצביעו הייתה ב-1990, לאחר התרגיל המסריח. לאחר מכן היו רק שלוש ממשלות נוספות שכל חברי הכנסת השתתפו בהצבעת האמון שלהן: ב-1992, ב-2015 ועכשיו.
8 סיעות, לא מעט אבל לא מספר יוצא דופן
קשה להתחמק ממספר המפלגות שלקחו חלק בהסכמים הקואליציוניים: שמונה. אבל המספר הזה ממש לא יוצא דופן. זו הקואליציה העשירית עם מספר זה של סיעות, כשלא בהכרח כולן חברות בממשלה. למעט קואליציות עם שש סיעות, שמהן היו 11, היו יותר קואליציות עם שמונה סיעות מאשר קואליציות עם כל מספר אחר. הקואליציה הגדולה ביותר הייתה של פרס ושמיר מ-1984, שהתחילה את דרכה עם תשע סיעות. לפעמים קואליציות גם גדלות. לדוגמה, ממשלת אשכול השנייה התחילה עם שבע סיעות, והפיכתה לקראת מלחמת ששת הימים לממשלת ליכוד לאומי הגדילה אותה לתשע סיעות.
9 נשים בממשלה, שיא במספר ובשיעור
עניין שתפס את תשומת הלב של רבות ורבים היה הנושא המגדרי. שרת התחבורה החדשה מרב מיכאלי אמרה בגאווה ב"אופירה וברקו": "לראשונה בתולדותיה של מדינת ישראל כתוב בהסכם הקואליציוני ובקווי היסוד שהממשלה תחתור לשוויון מלא בין נשים לגברים בכל תחומי החיים". ובכן, כבר בקווי היסוד של הממשלה הראשונה נכתב: "יקוים שוויון מלא וגמור של האשה - שוויון בזכויות ובחובות, בחיי המדינה, החברה והמשק ובכל מערכת החוקים". עם הקמת הממשלה השנייה, בן-גוריון הודיע לכנסת שהיא מושתתת על אותם קווי יסוד של הראשונה. היו ממשלות בהן הובטח פשוט "שוויון זכויות מלא וגמור בזכויות וחובות לכל תושבי המדינה בלי הבדל מין, גזע, מעמד, דת ולאום". בקיצור, לא כזה תקדימי.
גם מספר השרות משך תשומת לב רבה. מדובר במספר השרות הגדול ביותר שמכהנות בממשלה ישראלית אי-פעם - גם נומינלית (תשע שרות) וגם מבחינה יחסית (שליש מהממשלה). למרות ששוויון האישה הוכנס לקווי היסוד של הממשלות כבר מקום המדינה, היישום בתוך הממשלה היה לוקה בחסר. עד 1992, בכל ממשלה במועד השבעתה הייתה לכל היותר שרה אחת (עד 1974 זו הייתה גולדה מאיר), ולעתים הממשלות היו 100% גברים. ממשלת רבין השנייה הייתה הראשונה להשביע כבר בתחילת הממשלה שתי שרות (שולמית אלוני ואורה נמיר). זו גם הייתה הפעם הראשונה בה יותר מ-10% מהממשלה היו נשים. אריאל שרון ב-2001 היה הראשון להשביע שלוש שרות בתחילת הדרך (לימור לבנת, ציפי לבני ודליה איציק). ב-2013 הושבעו לראשונה ארבע שרות, ובשנה שעברה מונו במועד ההשבעה לא פחות משמונה שרות, שהיוו קצת פחות מרבע מהממשלה.
27 שרים בהשבעה, מקום 3 הלא מכובד
ואם בשרות עסקינן, כדאי לעסוק גם במספר השרים הכולל. במועד השבעת הממשלה נפתלי בנט מנה 27 שרים ושרות. רק שתי ממשלות התחילו עם יותר שרים: ממשלת נתניהו השנייה מ-2009 עם 30 שרים, וממשלת החילופים הקודמת עם 34 שרים. יאיר לפיד הודה שמדובר בכישלון שלו. אבל זה לא יוצא דופן שבממשלות אחדות מספר השרים עולה. הממשלה הראשונה שהחלה את דרכה עם יותר מ-20 שרים הייתה ממשלת מאיר הראשונה, שהמשיכה את ממשלת הליכוד הלאומי של לוי אשכול (למרות שגם בממשלותיה הבאות היא חילקה תפקידי שרים רבים). ממשלת הרוטציה של פרס ושמיר החלה את דרכה עם 20 שרים, ועד מועד הרוטציה כבר הגיעה ל-25. ממשלת האחדות הבאה של השניים כללה 26 שרים. כששרון הרכיב ב-2001 ממשלה עם ישראל אחת, נמצאו תפקידים ל-26 איש. וגם הממשלה הקודמת הייתה ממשלת אחדות. היו ממשלות מנופחות שאינן ממשלת אחדות, אך לא הייתה ממשלת אחדות לא מנופחת. כמובן, הנתון ההיסטורי הזה לא משנה את העלות בכסף וביעילות של ממשלות מרובות שרים.
לא מנבאים עתידות: כמה ימים מחזיקה ממשלה
לא לנו לחזות כמה זמן תחזיק הממשלה ה-36, אבל הנה סטטיסטיקה על 35 הממשלות הקודמות. אורך החיים הממוצע של ממשלה בישראל הוא 754 ימים, פחות משנתיים. אם נספור את שתי הממשלות שהיוו את הרוטציה של שמיר ופרס כממשלה אחת, אז הממוצע עולה ל-776 יום, קצת יותר משנתיים. אם בוחנים רק את הממשלות שהייתה להן הזדמנות לכהן כנסת מלאה, מקבלים 956 ימים, קצת יותר משנתיים וחצי. האם הממשלה החדשה תעלה או תוריד את הממוצע? אנחנו כבר לא עוסקים בעתידות.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
