מאה הימים הראשונים הם תמיד סיבה למסיבה, מאז שפרשנים התחילו להעמיד את הצלחתן של ממשלות חדשות במבחן מאה הימים הראשונים של כהונתן. 150 הימים הראשונים מצוינים קצת פחות, אבל הפעם הם מעניקים לנו פרספקטיבות מועילות.
ביום א׳ השבוע מלאו חמישה חודשים להשבעת ג׳ו ביידן. התקופה הזו לא מגיעה אפילו לעשירית זמן כהונתו, אבל זה רבע הזמן שנשאר לו עד בחירות אמצע הקדנציה לקונגרס, בנובמבר 2022. אם הרפובליקאים יחזרו וישתלטו על הקונגרס, או אפילו רק על אחד משני בתיו, פרק החקיקה בנשיאות ביידן יגיע אל קיצו. ממילא מתרוקן והולך שעון החול של ביידן, לפחות בענייני כלכלה, חברה ופנים. אם בדעתו להספיק משהו חשוב, יהיה עליו להספיק אותו לפני סוף השנה.
מאה הימים הראשונים של נשיאותו עמדו בסימן תנופה בלתי רגילה, כמעט היסטורית. הנשיא שירטט מסגרת שאפתנית של שינויים כלכליים וחברתיים, אשר יצרו את הרושם של ״חיפזון לעת זקנה״, בלשון העיתונות.
הוא חתם על חוק הצלה לנפגעי הקורונה בסך 1.9 טריליון דולר, והודיע את פרטיה של יוזמה לשיקום התשתית, שהתחילה ב-2.2 טריליון דולר (והצטמקה במרוצת הזמן, בגלל התנגדות בקונגרס). הוא יצא להתקפה מרוכזת על אי-השוויון בהכנסה ובייחוד בתשלום מס הכנסה, והודיע על רצונו להכביד את עול המסים על חברות בשיעור שלא היה דוגמתו מאז שנות ה-60.
300 מיליון חיסונים, אבל...
ההישג הגדול ביותר, שעליו הוא תבע אשראי, היה הצלחת ממשלו להזריק 200 מיליון חיסוני קוביד אל זרועותיהם של אמריקאים במאה ימיו הראשונים. מאז נוספו עוד 100 מיליון.
בחודש השישי של נשיאות ביידן, אמריקה מתחילה את עונת חופשות הקיץ בסימן התקלפות ממסכות, התנערות מכללי התנהגות, וחוסר חשק מובהק להשלים את המשימה.
65% מן האמריקאים קיבלו לפחות זריקת חיסון אחת. אבל כבר ברור שאמריקה לא תעמוד ביעד שביידן הציב, 70% מחוסנים עד יום העצמאות, בארבעה ביולי. ממילא לא יהיה אפשר להודיע על בוא ״החיסון העדרי״ (שהשימוש התקשורתי בו מוסיף לגרום פריחה לאנשי מדע).
יתר על כן, 46% מן הלא-מחוסנים אומרים חד משמעית שיעמדו בסירובם להתחסן, ו-29% אומרים ש״כנראה״ לא יתחסנו בסקר אחרון של AP.
מספר המתים היומי עמד שלשום על 352, ומספר הנדבקים היומי עמד על 11,000. חצי המדינות לא דיווחו שלשום אפילו על הידבקות אחת. אבל ד״ר אנתוני פאוצ׳י, הלוא הוא המזהיר הלאומי, הזהיר ביום ג׳ בתדרוך בבית הלבן כי הזן המכונה ״דלתא״, וידוע יפה לישראלים, מתפשט בארה״ב במהירות כזאת, שהוא עומד להיות דומיננטי בין הווריאנטים בתוך מספר שבועות. החיסונים מחסנים מפניו, אבל מהירות התפשטותו מעמידה בסכנה את הלא-מחוסנים, בייחוד ילדים.
פחות מצביעים, בבקשה
הניצחון הלא-מושלם על נגיף הקורונה מתיישב עם חלקיותם של הניצחונות האחרים. ביום ג׳ הסנאט הכשיל ניסיון דמוקרטי לאכוף משמעת ארצית על תהליכי הבחירות ב-50 המדינות. זה עניין מסובך, המצריך הרבה היסטוריה ופילפולים משפטיים.
הבה נסתפק בהסבר החלקי מאוד, שמאבק ניטש עכשיו על אופי ההשתתפות בהצבעה. הרפובליקאים, השולטים ברוב מדינות ארה״ב, מחמירים את הפיקוח במידה העלולה להקטין את מספר המצביעים, בייחוד אלה הבאים ממיעוטים גזעיים ואתניים. הדמוקרטים, השולטים בוושינגטון, קיוו ליצור סטנדרטים ארציים, שיגדילו את מספר המצביעים.
תפארתו של ביידן במשך שנים היתה על הפרגמטיות שלו. במערכת הבחירות הוא הרבה לדבר על יכולתו המוכחת להגיע להסכמות עם יריבים פוליטיים. אבל מאז נכנס לבית הלבן הוא לא הצליח להגיע לשום פשרה בולטת. אין זו אשמתו. הרפובליקאים אינם רוצים פשרות. מאחר שחקיקה מצריכה הסכמה של 60 מ-100 הסנאטורים, הנשיא זקוק לתמיכתם של עשרה רפובליקאים לפחות. אין לו כמעט כל סיכוי למצוא אותם. שיתוק פרלמנטרי מאיים אפוא לצנוח על וושינגטון עוד לפני הבחירות הבאות.
הרפובליקאים הם אמנם מיעוט בקונגרס, אבל לדמוקרטים אין הרוב המיוחס בסנאט הנדרש לחקיקה. בהיעדר רוב כזה הם לא יכלו אפילו להתחיל ויכוח במליאת הסנאט על החוק המוצע. הדמוקרטים יודעים כי בהיעדר חקיקה מתקנת פוחתים סיכוייהם לנצח הן בבחירות של אמצע הקדנציה, והן בבחירות הבאות לנשיאות, ב-2024. הרפובליקאים, לפחות בעיני עצמם, הם עכשיו מפלגת-השלטון-בהמתנה.
יש עבודה, אין עובדים
גם בזירות אחרות ניטל חלק מן הזוהר מניצחונות ביידן. אף כי הכלכלה מוסיפה להשתפר, שוק העבודה אינו מתאושש בקצב הצפוי; ומדדי המחירים, הסיטונאיים והקמעונאיים, רושמים עליות היסטוריות. האבטלה מוסיפה לרדת, והגיעה אל 5.8% (היא עמדה על 3.4% ערב מגפת הקורונה). אבל באפריל ובמאי נוספו פחות מקומות עבודה מן הצפוי, והרבה פחות ממה שנוספו במרץ.
הסיבה אינה מחסור במקומות עבודה, אלא מחסור בעובדים. מבקרי הנשיא מטילים את האחריות עליו ועל מפלגתו: מענקי האבטלה שלהם כה נדיבים, עד שהמובטלים מבכרים להישאר בבית. בחודש מאי, הדרישה לעובדים חדשים היתה גבוהה ב-27% מזו של פברואר 2020, ערב המגפה. באפריל נרשם מספר שיא של התפטרויות עובדים. שורה של מדינות, רובן רפובליקאיות, החליטו להקדים ולסיים את מענקי האבטלה.
האסון של אפגניסטן
מאזן 150 הימים הראשונים במדיניות חוץ אינו מרשים הרבה יותר. כאשר האמריקאים יחזרו מפגרת הקיץ, בספטמבר, ארה״ב תשלים את נסיגת צבאה מאפגניסטן. 20 שנה בדיוק לאחר התקפת אל קאעידה על ניו יורק ועל וושינגטון, שהביאה את ההתערבות באפגניסטן, אמריקה מסתלקת משם בבושת פנים. היא הובסה. אפגניסטן כבר קורסת אל זרועות הטליבאן. צבא הממשלה, שארה״ב השקיעה מיליארדי דולרים בציודו ובאימונו, משליך את נשקו, מרים את ידיו, נופל בשבי, או בורח. זו אינה אשמת ביידן, אבל הוא הנשיא, ויציאת אפגניסטן עומדת להירשם בטור החובה שלו.
ביידן אמנם הכריז בשבועות האחרונים, ש״אמריקה חוזרת״ אל העולם, אבל האמת היא שלא ראינו הרבה שנים בארה״ב רמה נמוכה יותר של עניין ציבורי במדיניות חוץ פעילה ובעמידה תקיפה לצד בעלי ברית. האדישות הזו היא עכשיו נחלתם של פופוליסטים הן מימין והן משמאל.
על סקרי דעת קהל חדלנו לסמוך, והדרך היחידה לכמת את מצב הרוח היא באמצעות הצבעה. ביום ג׳ היו בחירות מקדימות לראשות עיריית ניו יורק. זו תמיד עיר הנמצאת שמאלה משאר אמריקה, אבל מעניינות הן התוצאות הלא-סופיות במקדימות של המפלגה הדמוקרטית (הסופיות ייוודעו אולי רק בחודש הבא, בגלל נוסחת הצבעה מסובכת). שני המועמדים המובילים, גבר ואשה, הם שחורים, בפעם הראשונה מאז ומעולם. האישה מזוהה עם האגף השמאלי, רדיקלי, סוציאליסטי של המפלגה הדמוקרטית. ספק אם היא תהיה ראש העיר, אבל ההישג שלה שולח איתות ברור, שהרדיקלים במפלגה מתחזקים והולכים.
חומר למחשבה: שתי המפלגות העיקריות בארה״ב מתרחקות מן המרכז, אולי אפילו נמלטות ממנו. זה לא זמן טוב לפרגמטיות ולמתינות באמריקה; אולי לא בשום מקום.
רשימות קודמות ב-yoavkarny.com וב-https://tinyurl.com/yoavkarny-globes
ציוצים (באנגלית) ב-twitter.com/YoavKarny
כתבות
ני"ע
