משפט זדורוב: העליון הוציא כרטיס צהוב לפרקליטות

ביום חמישי החליט בית המשפט העליון לשחרר את רומן זדורוב למעצר בית, בניגוד לעמדת הפרקליטות. בית המשפט חלק על עמדת הפרקליטות במספר נקודות, אך המרכזית שבהן נוגעת לשאלה האם החלטת השופט חנן מלצר בעניין ביטול הרשעתו של זדורוב וקיום משפט חוזר בעניינו כרסמה בראיות התביעה.

הפרקליטות ניסתה להמעיט בחשיבות החלטתו של השופט מלצר וטענה כי החלטתו בדבר עריכת משפט חוזר לזדורוב לא כרסמה בעוצמת הראיות נגדו. לטענתה, עדיין קיימת הודאתו הברורה של זדורוב בפני החוקרים והמדובב וכן פרטים מוכמנים רבים שהתווספו להודאה זו, וראיות אלה, בצירוף מסוכנותו, מספיקות כדי לשלול ממנו את החלופה של מעצר בית.

לעומת זאת, בית המשפט קבע כי כאשר החלטה לקיום משפט חוזר ניתנת על יסוד עילה שעניינה ראייתי, משמעות הדברים היא כרסום במערך הראיות של התביעה נגד הנאשם, שכן החלטה כזו ניתנת רק כאשר מדובר בראיות שבכוחן לעורר ספק סביר לגבי אשמתו בעבירה הרלוונטית.

במקרה של זדורוב, כידוע, נקבע כי יש לקיים משפט חוזר לא בשל עיוות דין במשפטו, אלא בשל ספק ראייתי שעלול להביא לזיכויו; כך, הוכח בין היתר כי טביעות נעל ועליהן דמה של הנרצחת תאיר ראדה ז"ל, אשר נמצאו בתא השירותים, אינן שייכות לזדורוב. מכאן משמע שייתכן כי זדורוב אינו הרוצח, ומכאן קצרה הדרך לכרסום בראיות התביעה.

בהקשר זה חשוב לציין כי בית המשפט גם ביקר את עמדת ההגנה שטענה כי השופט מלצר השתמש בהחלטתו, בכוונת מכוון, בלשון זהירה מאוד שהמעיטה מעוצמתן של הראיות לטובתו של זדורוב (למרות שהוא ככל הנראה סבר כי יש לזכותו), וזאת כדי לא להפעיל לחץ על שופטי המשפט החוזר. על כך ענה בית המשפט: "המשנה לנשיאה מלצר לא קבע בהחלטתו אלא זאת: במקרה דנן קמה עילה לקיומו של משפט חוזר כהגדרתה בסעיף 31(א)(2) לחוק בתי המשפט - לא פחות מכך ואף לא יותר מכך". דהיינו, יש בראיות הללו רק כדי לעורר ספק סביר, וספק זה צריך להתברר בבית המשפט.

מה ניתן, אם כן, להסיק מהחלטת בית המשפט לשחרר את זדורוב למעצר בית - להמשך ניהול ההליך העיקרי? רבים סבורים כי ההחלטה היא מכה לפרקליטות ומוכיחה כי היא טעתה בכך שהחליטה להגיש בשנית כתב אישום נגד זדורוב. איני סבור כך.

עם זאת, לדעתי ניתן לחלץ תובנה מרכזית אחת להמשך ההליכים. הפרקליטות סברה כי ניתן יהיה "לירות בכל התותחים" ולפזר "מסך עשן" לכיוונו של בית המשפט על-מנת להותיר את זדורוב מאחורי סורג ובריח. "מסך העשן" בדמות ההודאות, השחזור והפרטים המוכמנים לא עזר, שכן בית המשפט התבונן למעשה מבעד למסך זה והוציא כרטיס צהוב לאסטרטגיה זו.

הכרטיס הצהוב אמור לגרום לפרקליטות להקשיב למסר הממוקד אליו הפנו הן השופט מלצר בהחלטה על עריכת המשפט החוזר אך ביתר שאת השופט אלכס שטיין בהחלטה לשחרר את זדורוב ממעצר. המסר הוא חד ובהיר: הכוחות והמאמצים שעל הפרקליטות להשקיע צריכים להיות נטועים בדבר אחד ויחיד - הפרכת הספק שעלה בעניין עקבות הנעל והדם שעליהן (והדם שהתגלה בחדר השירותים השלישי), ולא בחיזוק הודאותיו האותנטיות והפרטים המוכמנים אותם גילה זדורוב לחוקרים. הא ותו לא.

התעלמות מכך הייתה הטעות המרכזית של הפרקליטות בהליכים עד כה. ובמילותיו של השופט שטיין: "כרסום זה, כמובן, אינו מוחק מניה וביה את הראיות שעומדות לחובת הנאשם במשפט החוזר: ראיות אלה ממשיכות לעמוד על תילן ולהפנות אצבע מאשימה כלפי הנאשם. ברם, אם התביעה לא תצליח להתמודד עם הכרסום שלכאורה חל בראיות אלו, באופן שימחק מכל וכל את הספק המוחשי לגבי אשמתו של הנאשם, יהא על בית המשפט אשר מקיים את המשפט החוזר לזכות את הנאשם". 

אם הפרקליטות תתעלם מהמסר הזה, היא עלולה לקבל כרטיס אדום בדמות זיכויו של זדורוב. 

הכותב הוא מרצה בכיר בפקולטה למשפטים, הקריה האקדמית אונו. מחבר הספר "בין מעשה למחדל במשפט הפלילי"