הורים, חסנו את ילדיכם

שירה בת 15, לומדת במגמת מחול. בשנה האחרונה נאלצה להיכנס פעמיים לבידוד, החמיצה אימונים וגם שתי הופעות חשובות, שלא לדבר על הניתוק מהחברות והפסד ימי לימודים. מרגע ששמעה על האפשרות להתחסן פנתה להוריה, אך דעתם חלוקה: אביה תומך ומעודד התחסנות, בעוד אימה מוטרדת מההשלכות ומתופעות הלוואי, ומסרבת לאשר לשירה לקבל את החיסון.

כמו במשפחתה של שירה, כך בבתים רבים נוספים, החיסונים הם שיחת היום, ובפרט לגבי קטינים, בגילאי 12-18. האמנם הם חולים פחות? מדבקים יותר? מטבע הדברים, הרחבת מעגל ההדבקה על ידי קטין בלתי מחוסן היא בעלת השפעה אקוטית על בריאות הציבור, וגם על חוסנו הכלכלי. ואכן, הרציונל המשפטי בבסיס מתן חיסון הוא לא רק טובתו הישירה של המתחסן, אלא בריאות הציבור כולו.

אם כך, מה מעמד רצונו של הקטין? ומה קורה כשההורים אינם מסכימים ביניהם בנושא? בסיטואציה כזו, קיימת אפשרות חוקית לפנות לבית המשפט (בהתאם לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות), לקבלת הוראות. בית המשפט יצטרך לאזן בין תועלת החיסון לסיכוניו, בהתאם לעמדת גורמי המקצוע, ולאור עיקרון "טובת הילד".

כף המאזניים נוטה לטובת ההתחסנות

זה בדיוק מה שעשתה ד., גם היא נערה צעירה, למודת בידודים, שהוריה נחלקו באשר לשאלה האם לאפשר לה להתחסן. ד. הנחושה לא ויתרה, ופנתה לבית המשפט בבקשה להתחסן כנגד נגיף הקורונה. אביה תמך בבקשתה, וטען כי האם זורעת בה פחד מפני החיסון באמצעות תיאוריות קונספירציה. האם טענה שהיא מתנגדת לחיסון, שהוא "ניסיון המוני ראשוני" ללא התחייבות באשר להשפעות לוואי שליליות בעתיד.

בדיון בבית המשפט לענייני משפחה התקבלה בקשתה להתחסן, בהתאם לעמדת משרד הבריאות שחיסון הקורונה עבור מתחסנים מעל גיל 16 בטוח וכי תועלתו עולה על הסיכון האפשרי הטמון בו. האם ערערה לבית המשפט המחוזי, שקבע (יוני 2021): על בית המשפט להתערב באוטונומית ההורים ולהכריע על סמך חוות-דעת רפואית, לפיה נקיטת ההליך הרפואי דרושה לשמירה על שלומה הגופני או הנפשי. על ההכרעה להתבסס גם על רצון הקטין, חשיבות הטיפול, נחיצותו, דחיפותו, הפגיעה האפשרית באורח חייו של הקטין, כמו גם סיכויי השיפור באיכות-החיים. נפסק, כי כף המאזניים נוטה לטובת ההתחסנות.

הדיון בהקשר לחיסוני קטינים כן-או-לא אינו חדש, אף שחיסוני הקורונה בהחלט מעוררים הרבה אמוציות. אין צורך להרחיק הרבה כדי להיזכר בסוגיית חיסוני החצבת, חיסוני השפעת מדי חורף, וחיסוני השגרה לפעוטות בטיפת חלב.

בפסק הדין שהוצג, ובפסיקה נוספת מאז, בחנו בתי המשפט את הטיעונים הנשמעים כנגד חיסון קטינים לקורונה ('א-סימפטומטיים, לא חלק מקבוצת הסיכון למחלה משמעותית') וכנגד החיסון עצמו ('מבוסס על טכנולוגיה חדשנית'). בתי המשפט, לרבות בג"ץ, דחו טיעונים אלו, וביקשו לאפשר לכל אזרח לבחור, כאדם אוטונומי ועצמאי, האם לממש את זכותו להתחסן.

הציבור כולו יוצא נשכר מחיסון קטינים

כמצופה מכל אזרח, גם בתי המשפט מסתמכים על פרסומי משרד הבריאות בנושא, ובנוסף מתייחסים לנזק הכרוך בבידודים חוזרים ובריחוק חברתי. כידוע, לפי עמדת אנשי המקצוע, קטין שיחלה בקורונה, בפרט לאור הווריאנטים המתעדכנים תדיר, צפוי לעתים למחלה משמעותית ולהשלכות בריאותיות לטווח הארוך, וכן עלול להדביק אחרים במשפחה המורחבת ובמוסדות החינוך.

מכאן, שהציבור כולו יוצא נשכר מחיסון קטינים: בריאותית, חברתית וכמובן גם כלכלית. קטין המדביק את סביבתו הבגירה מצמצם את יכולתם לצאת לעבודה, מעלה את אחוז הנדבקים והחולים הכללי ולטווח הארוך יותר - מגביר את הסיכון לקבלת החלטה בדבר סגר כללי של המשק, מה שילווה בהפסדים של מיליארדים. לפנינו מקרה מובהק בו האינטרס הבריאותי והכלכלי הולכים יד ביד.

המגמה המשפטית ברורה: מתן טיפול לקטינים. כך לגבי חיסונים, ניתוחים, טיפולי כימותרפיה, דיאליזה ואפילו בדיקת MRI ובלבד שגורמי המקצוע תומכים. השיקול המרכזי הוא כאמור "טובת הילד", שלומו ובריאותו פיזית ונפשית.

הורים, הילד שלכם אולי לא ייקח אתכם לבית המשפט, אבל לדעתו ולרצונו יש משקל. דברו איתו, בדקו מקורות מידע מהימנים ומבוססים, ולא דרך הרשתות החברתיות, הגנו על המשק ועל הכלכלה, שמרו על טובת ילדיכם, ולמען כולנו - קבלו את הבחירה המושכלת והבטוחה, לחסן.,

הכותבת היא מנהלת ה"מצפן המדיקו-לגאלי" העוסק בסיוע והדרכה לצוותים רפואיים בממשקי משפט רפואה ובריאות, איכות ובטיחות הטיפול וניהול סיכונים ברפואה