הממשלה רוצה להקים מכון מזון בקריית שמונה ומחפשת שותף עסקי

משרד הכלכלה מנסה להזניק את שוק המזון: יוצא במכרז לחיפוש שותף עסקי להקמת מכון מזון לאומי לחדשנות בתחום המזון בקריית שמונה. המכון יוקם בשיתוף המכללה האקדמית תל חי ומכון המחקר מיגל, בהשקעה ממשלתית של 21.2 מיליון שקל למשך חמש שנים. לפי דרישות המכרז, השותף העסקי יידרש להשקעה של 5.5 מיליון שקל לכל הפחות, בפריסה לחמש שנים.

שאיפת משרד הכלכלה היא לייצר מודל מבוסס הכנסות למכון, כך שלאחר תקופת הסיוע הממשלתי, הוא יוכל לעמוד על רגליו ולפעול באופן מלא ורווחי בכוחות עצמו. ואומנם, גורמים בתעשייה טוענים כי הסכום הראשוני אותו מתכננת הממשלה להשקיע הוא נמוך מכדי להדביק את הפערים הטכנולוגיים הנדרשים, וכי המיקום יקשה על תעשיית הפודטק בין כה להיעזר בשירותי המכון.

שוק המזון העולמי עומד בפני שינויים: מדרישה גוברת למזון בריא ועד לשינויים הנוגעים לקיימות וצמצום הפגיעה במערכות האקולוגיות. כדי להאיץ את התהליכים הללו, גוברת רגולציה בישראל ובעולם. אחת הדוגמאות היא חובת הסימון במדבקות אדומות במסגרת תקנות הגנה על בריאות הציבור או מיסוי על משקאות משכרים שנכנס זה עתה בחוק ההסדרים, חובה רגולטורית שגרמה לחברות עצמן לפתוח בתהליכים של הפחתת חומרים מזיקים לבריאות במוצריהן.

תעשיית המזון היא אחת התעשיות המשמעותיות בישראל, עם פדיון של כ-50 מיליארד שקל וכ-60 אלף מועסקים בכ-1,000 מפעלים, רובם בינוניים או קטנים ופרוסים בכל הארץ. ואולם, תעשיית המזון בישראל מתאפיינת בתהליכי ייצור מסורתיים וברמת חדשנות נמוכה יחסית, שמקשים עליה להתמודד עם תחרות מחו"ל ולהתאים את עצמה לטרנדים עולמיים של מזון בריא יותר ושל רגולציה מתפתחת.

בעזרת המכון החדש, שואפים במשרד הכלכלה להעמיד תשתיות פיילוט ראויה לחדשנות במוצרים וביצוע ניסויים בתחום המזון, ובכך לאפשר למפעלים המקומיים לפתח את הדור הבא של המוצרים ולהטמיע חדשנות מוצרית ותהליכית. כיום, תשתית דומה ונגישה המאפשרת פיתוח למפעלים קטנים כגדולים איננה קיימת בישראל. בשל היעדרה, תהליך של שינוי מוצרים הוא מורכב ולא נגיש, מה שמונע מחברות רבות להטמיע חדשנות במוצריהן או לחילופין מביא אותן לפנות למכוני מזון בחו"ל על-מנת לבצע את פיתוחי המוצרים ולעוד זליגה של ידע לחו"ל.

לצד תשתיות פיזיות של מתקני פיילוט וציוד אנליטי, במכון המזון יסייעו צוותים של מכון מיגל והמכללה האקדמית תל חי לחברות לפתח מוצרים חדשים ולשדרג את המוצרים הקיימים. המכון יעניק ייעוץ רגולטורי ותזונתי ובדיקות מעבדה ויזרז את תהליך החדרת מוצרים מזון חדשים לשוק. לפי הצפי, המכון יעבוד על 25-50 פיתוחים בשנה.

במשרד הכלכלה שואפים להפוך את המכון למרכז ידע וטכנולוגיה לא רק עבור חברות מזון מסורתיות, אלא גם עבור סטארט-אפים בתחום הפודטק. מחד, שרת הכלכלה והתעשייה אורנה ברביבאי אומרת כי "ישראל החליטה להפוך את הגליל המזרחי, יחד עם שותפים במגזר הפרטי והציבורי, לאזור של מצוינות בינלאומית בתחום הפודטק. מכון המזון יהפוך למרכז הידע של האקוסיסטם בכל הנוגע לפיתוח מוצרים בדומה למכונים מקבילים בעולם. ככל שתעשיית המזון תתמודד בצורה יעילה וחדשנית עם המגמות המשמעותיות העוברות עליה, כך ניתן יהיה לייצר כלכלה צומחת".

אך מאידך, גורמים בתעשיית הפודטק מטילים ספק ביכולת של מכון המזון להפוך למשמעותי, וזאת משתי סיבות: האחת - ההשקעה הראשונית של הממשלה היא נמוכה מזו הנדרשת כדי להקים תשתיות מספקות; והשנייה - מיקומו של המכון בקריית שמונה הרחוקה, כאשר מרבית חברות הפודטק ממוקמות במרכז הארץ, וספק אם יעתיקו את התשתיות שלהן צפונה, כאשר עובדיהן יושבים במרכז הארץ. 

"תעשיית המזון העולמית משוועת לחדשנות ישראלית" 

"כל תחום הפודטק 'התפוצץ' בשנים האחרונות. קמו פה מאות חברות, חלקן עשו גיוסי ענק, ותעשיית המזון העולמית משוועת לחדשנות ישראלית. לכן זה קריטי שהממשלה תשקיע בתשתיות מו"פ, כי אין בישראל שום מכון מחקר מזון רציני. הבעיה היא שהממשלה מנסה ליישם ב-2022 תוכנית מ-2017, ממש פרה-היסטוריה במונחי פודטק, ועוד בהשקעה של רק 4 מליון שקל לשנה", אומר לגלובס גורם בשוק המזון. "אם ישראל רוצה להמשיך להיות שחקן משמעותי בתחום הפודטק, ואולי גם לאפשר לתעשייה הישראלית לפתוח כאן מפעלים ליצוא, נדרשת עבודה אסטרטגית רצינית של הממשלה, עם השקעה של מאות מיליונים. מכון מזון מהשורה הראשונה יכול לעלות כ-70 מיליון דולר, לכן מינימום ההשתתפות הממשלתית הוא שליש מזה".

האם הסכום הראשוני אותו מתכננת הממשלה להשקיע אכן יכול להדביק את הפער הנדרש, אף ברמת המכשור הבסיסי; והאם המיקום הגיאוגרפי שנבחר להקמת המוסד החדש יענה על הצורך של השווקים? לא בטוח. לדברי אותו גורם, " הצרכים השתנו, הטכנולוגיות מורכבות, התחרות העולמית מתפתחת, והסכום הזה לא מספיק לציוד הכי בסיסי. בנוסף, ההשקעה נעשית בקריית שמונה, מה שאולי יפתח את האזור אבל ממש מקשה על הפודטק, שנמצא היום בעיקר באזור רחובות".

עוז כ"ץ, מנהל מינהל תעשיות במשרד הכלכלה, דווקא מזהה באזור קריית שמונה פוטנציאל, ואומר כי לממשלה יש את היכולת לייצר "בוסט" באזור ולסייע גם לחברות שאינן סטארט-אפים לצמוח. "המכון ייבנה על מודלים שקורים בעולם, ויש בו בעיקר מתקני פיילוט לתעשייה. בצפון יש הרבה תעשיית מזון 'לואו טק'. הרעיון של המכון הוא לסייע למפעלי תעשייה המקומית כשהם נתקלים בבעיות של התאמת המוצרים למה שהשוק מבקש. יגיע לשם צוות מהמפעל, וצוות החוקרים שיושב במכון, יעשו ניסויים על מתקני דמו - ייצור של כמויות קטנות בלי לסגור בשביל זה קווי ייצור. עבדנו חזק מול התעשייה כדי להבין שיהיה לזה ביקוש באזור הזה. לחברות בסדר גודל בינוני וקטן יש היום רמת פריון נמוכה וקושי להתרומם. אין להן צוותי מו"פ, ויכולתו לייצר חדשנות היא נמוכה. אנשי המחקר במכון יסייעו להם בכך".

כ"ץ מציין כי לאזור הצפון, בכל הנוגע לתעשייה המסורתית, ישנה חשיבות גבוהה. תעשיית המזון היא אחת התעשיות המשמעותיות בישראל, עם פדיון של כ-50 מיליארד שקל, ומועסקים בה כ-60 אלף בני אדם בכ-1,000 מפעלים, מעל מחצית מהם קטנים או זעירים. 36% מהמשרות בענף ממוקמות במחוז צפון, ו-11% נוספים במחוז חיפה, כך שנתח נכבד מהמועסקים בתעשיית המזון הישראלית נמצאים באזור צפון ישראל.

גם עבור הצרכן המקומי - למכון שידחוף את התעשייה קדימה לחדשנות, ישנה חשיבות גבוהה. לפי כ"ץ, "כ-95% ממכירות התעשייה מכוונות לשוק המקומי, מה שמגביל מאוד את החשיפה של התעשייה הישראלית לתחרות, למגמות ולטרנדים עולמיים שמביאים איתם חדשנות ייצורית ותהליכית. אותם טרנדים מביאים לדרישות צרכניות שונות ממה שהתעשייה הורגלה אליו עד כה, עם דגש גדול על אוכל בריא יותר, עשיר בחלבון ופחות מעובד".