התחזקות השקל - לעורר את תיאבון הדולרים של הנגיד

ב-20 השנים האחרונות התחזק השקל לעומת הדולר בכ-40%. ב-2002 הוא נשק ל-5 שקלים לדולר, ולאחרונה ירד ל-3.06 במסלול של צניחה חפשית. נראה כי לנגיד בנק ישראל נגמר האוויר והחשק להמשיך להגביה את "הר הרזרבות" שבקופתו.

לצערי, הנגיד מקבל רוח גבית פומבית מהאקדמיה, היבואנים וכמה פרשנים בתקשורת. כולם מדקלמים את הפזמון כי בכלכלה חופשית אי אפשר לאורך זמן להילחם בכוחות השוק של זרמי יצוא ויבוא ושל השקעות\הון נכנס ויוצא, קרי שע"ח נמוך מייצג נאמנה שווי משקל אופטימלי של הקצאת מקורות במשק. לטענתם יבוא זול מוריד את רמת המחירים במשק ולא פוגע בקטר המוביל של המשק-ההייטק בעל הרווחיות הגבוהה. שני טיעונים לא מדויקים בלשון המעטה.

ראשית, בעיות באספקת ח"ג והובלה ימית ייקרו את היבוא ושימשו כתירוץ להעלאת מחירים כוללת ללא קשר למקור היבוא. שלא לדבר על של תופעת היבואנים הבלעדיים ההופכת השפעת הגומלין בין שע"ח למחירים זולים לפארסה. ההייטק מהווה רק 8% מהמועסקים במשק, לעומת כ-10% המועסקים בתעשיות האחרות (כ-400,000 עובדים), ומספר עובדים דומה בשירותים הנלווים אליו. לרווחיות הגבוהה יחסית של ההייטק יש גבולות ומגבלות.

מחד אי אפשר לצפות כי כל שנה הענף יעלה את מחיריו בכ-10%, כדי לספוג את הירידה בשע"ח. ומאידך העלייה המטאורית בשכר עובדיו משפיע על הרווחיות ועל מגמת זליגת עבודות מישראל לחו"ל. גם הטענות שהתעשיות האחרות צריכות להתייעל אינן רציניות-בשני העשורים האחרונים מספר המועסקים בתעשייה לא גדל, כלומר המפעלים הלא יעילים והלא תחרותיים מזמן נסגרו, ואלו שנשארו המייצאים והמייצרים לשוק המקומי, התייעלו והעלו את הפריון לעובד ע"י אימוץ טכנולוגיות ושיטות יצור מתקדמות-יש גבול להרעבת "עז התעשיה" בשע"ח נמוך ולא ריאלי.

כדאי ללמוד מהנגיד השוויצרי

על קברניטי המשק לעורר מחדש את תאבונו של הנגיד לדולרים, ולחזק את ידיו להמשיך במרתון הסיזיפי כנגד כוחות השוק והספקולנטים - הוא יכול לעשות כן ע"י איתות אלגנטי כי ימשיך לדאוג ליצוא וכן ע"י קטיעת הציפיות לעליות ריבית. כדאי ללמוד מהנגיד השוויצרי שב-2011 קיבע את הפרנק לרף תחתון של 1.2 ליורו ואמר "התחזקות הפרנק בחודשים האחרונים מהווה איום רציני על הכלכלה של שוויץ" והבהיר כי "ההתערבות תהיה בלתי מוגבלת בסכומים". בכך בלם את מגמת הירידה ביצוא, ברצון להעתיק את קווי היצור לחו"ל והפגיעה בתיירות הנכנסת.

אם אחת מהכלכלות החזקות והיציבות בעולם הרשתה לעצמה מדיניות מוניטרית אגרסיבית-אין סיבה שהנגיד שלנו לא יצעד בתלם של השוויצרי, מה עוד שהרזרבות שלנו מהוות רק כ-50% מהתמ"ג לעומת כ-140% השוויצרי. רזרבות אינן אסון להפך הבנק ממן רכישת דולרים בריבית אפסית ומשקיע בשווקי ההון בתשואות משופרות. הנגיד השוויצרי הגדיל לעשות כאשר ב-2015 ביטל את ריצפת הפרנק והוריד את הריבית למינוס 0.75% למניעת זרימת הון זר. הנגיד שלנו כנראה לא יעז לחקותו בטענת אינפלציה, למרות ששיעורה נמוך באופן מוחלט ויחסי לעולם.

הנגיד שלנו מעדיף להמתין לנגיד הפד שיוציא לו את הערמונים מהאש ויעלה את הריבית בארה"ב - "מחכים לגודו". היה והנגיד לא יתעשת במדיניותו הפסיבית שע"ח עלול להידרדר לסיפרה 2 - גבול כלכלי פסיכולוגי משמעותי מאד,לא יהיה מנוס בעתיד הלא רחוק להשתמש באמצעים דרסטיים יותר, בכדי למנוע סגירת מאות מפעלים ופיטורי עשרות אלפי עובדים. להלן כמה אמצעים שנוסו בארץ ובעולם:

1.חזרה "לרצועת ניוד אלכסונית": להבדיל מהשיטה הנוכחית בה הבנק מתערב בשוק המט"ח ללא שקיפות ומתן פומבי לכללי המשחק, בכדי ליצור מאזן אימה כנגד הספקולנטים, בשיטת האלכסונים נקבעת רצועת ניוד המחייבת את הבנק לרכוש\למכור מט"ח היה ושע"ח "נוגע" באחד מאלכסוניו. השיטה נוסתה בהצלחה יחסית בישראל עד ביטולה ב-2001. וארינט חד כיווני (רק ברכישה) של השיטה בוצע כאמור בהצלחה מירבית בשוויץ.

2.מגבלה זמנית על תנועות הון לטווח קצר ו\או מיסוי רווחי מט"ח של הטווח הקצר ו\או הטלת מגבלת נזילות על עסקאות מט"ח של זרים. השיטה נוסתה בהצלחה רבה במשבר הפיננסי העולמי ב-1998 בעיקר בארצות דרום מזרח אסיה, ובהצלחה יחסית גם בישראל ב-2011 כשבנק ישראל הטיל מגבלות נזילות על עסקאות מט"ח של זרים והאוצר ביטל את הפטור ממס לזרים על השקעותיהם במק"מ.

כמו למשה רבנו עדיף שקברניטי המשק יחזקו את יד התערבות של הנגיד בשוק המט"ח, היה וידו תיחלש, פורטו למעלה שיטות נוספות למנוע את יסוף השקל. ניתן להוסיף להן השקעות כבדות בתשתיות. שיש בהן מרכיב יבוא גדול (רכבות, אוטובוסים, מים, חשמל, תקשורת וכו').

הכותב הוא סמנכ"ל לכלכלה ותכנון במשרד הכלכלה לשעבר