מעורר דאגה אך לא תקדימי: מה אנחנו יודעים על "חוק הפייסבוק" החדש

"זהו עוד חוק אנטי דמוקרטי מדהים שמצטרף לשורה של חוקים נוסח איראן שהממשלה מעבירה", נכתב בחשבון הטוויטר של הליכוד, "איראן זה כאן, ארדואן זה כאן". חברת המפלגה מאי גולן נזכרה דווקא במדינה אחרת: "זה חוק דיקטטורי אמיתי... כמו בצפון קוריאה", היא הזהירה בראיון לאתר "כיפה". זו לא הייתה אסוציאציה פרטית שלה. ח"כים ממפלגתה כמו שלמה קרעי וגלית דיסטל אטבריאן העלו ברשתות תמונות של דגל צפון קוריאה (קרעי אף הוסיף את הדגל באופן קבוע ליד שמו בטוויטר) לאות מחאה. "זה החוק לסתימת פיות הימין", סיכם בצלאל סמוטריץ' מהציונות הדתית. "אחרי שהשתלטתם על התקשורת הממוסדת ברובה, אתם הולכים בהצעות חוק דיקטטורית להפוך לצנזורים של חופש הביטוי".

החוק שעורר את כל המהומה הזאת הוא "חוק הפייסבוק", או בשמו המלא "החוק למניעת ביצוע עבירות באמצעות פרסום באינטרנט (הסרת תוכן)", שיזם סגן שר החינוך הטרי, מאיר יצחק-הלוי. החוק אושר בשבוע שעבר בכנסת בקריאה טרומית, מה שאומר שעוד צפויה לו דרך ארוכה עד שייכנס לספר החוקים הישראלי, וזו עשויה לכלול גם לא מעט שינויים ותיקונים. אבל מה הוא קובע כרגע? על פי נוסח החוק, שופט בית משפט מחוזי שהוסמך לכך יהיה רשאי, במקרים מסוימים, להורות לרשתות חברתיות ואתרי אינטרנט להסיר פרסומים מדפיהם, לבקשת תובע מטעם המדינה. הגשת הבקשה להסרת התוכן הבעייתי תצטרך להיעשות באישור בכתב של היועץ המשפטי לממשלה או "גורם מוסמך בכיר" אחר, והשופט יוכל לקבל אותה ולפרסם את צו ההסרה גם ללא נוכחות של מפרסם התוכן או מפעילי האתר בדיון. במקרי חירום הוא יוכל לעשות זאת גם בהסתמכות על ראיות שאינן קבילות בבית משפט רגיל. עם זאת, ניתן יהיה לערער על החלטות השופט בתוך 30 יום.

נשמע חריג ואפילו מפחיד? בהחלט ייתכן שמבחינת רבים מכם התשובה חיובית. השורות הבאות, אגב, ממש לא נועדו להצדיק את הצעת החוק הזו. ובכל זאת, כדאי להכניס אותה להקשר, ולפרופורציות. עשינו זאת גם באמצעות סקירת ההיסטוריה הפרלמנטרית של ההצעה, וגם על ידי השוואה עולמית.

  

המהפך של הח"כים מהליכוד

בישראל קיימת כבר מ-2015 "יחידת סייבר" בפרקליטות המדינה, שתפקידה, בין היתר, לפנות לרשתות חברתיות ולאתרי אינטרנט ולבקש מהם להסיר תכנים המהווים עבירה על החוק בישראל. לרוב ההסרה נעשית באופן וולנטרי וללא צורך בצו, אך יש גם לא מעט מקרים שבהם הבקשות נדחות על ידי ספקיות התוכן. ובכל מקרה, מדובר בהליך ארוך בהרבה מההצעה הנוכחית.

ייתכן שזאת הסיבה שהצעה כמעט זהה לחלוטין לזאת של יצחק-הלוי קודמה לפני כמה שנים על ידי הממשלה ה-34 שבראשה עמד נתניהו, זאת שבה היה שותף למשל גם סמוטריץ' שאת דבריו הבאנו קודם. את הצעת החוק הממשלתית אז הובילו השר לביטחון פנים גלעד ארדן ושרת המשפטים איילת שקד, והיא הגיעה הרבה יותר רחוק מהצעתו הנוכחית של יצחק-הלוי. רק שעות ספורות לפני שעלתה לקריאה שנייה ושלישית התחרט ראש הממשלה והורה לארדן להסירה מסדר היום. "הנוסח הנוכחי של החוק מאפשר פרשנות מרחיבה שעלולה לאפשר צנזורה של דעות ופגיעה קשה בחופש הביטוי", הסביר אז.

אבל בקריאה ראשונה עוד הספיקו לתמוך בה ח"כים כמו אמיר אוחנה, דוד אמסלם ויריב לוין. חלקם אף חתומים על היוזמה והניסוח של החוק עצמו במתכונתו המקורית. חבר הכנסת יואב קיש, שהשבוע טען שמדובר ב"חוק לסתימת פיות", היה, למרבה האירוניה, זה שהקים ב-2017 את הוועדה המיוחדת בה קודם החוק, מתוקף תפקידו כיו"ר ועדת הכנסת.

האם ההצעה הנוכחית זהה לחלוטין לזאת שבה תמך הליכוד? לא. בעוד שהחוק הקודם קבע שרק פרסומים שיש בהם עבירה פלילית או סיכון לביטחון האישי של אדם או לביטחון המדינה מצדיקים "צנזורה", החוק הנוכחי מוסיף שגם פרסום שעלול "לסכן באופן קרוב לוודאי את שלומו הנפשי של אדם" יכול להיות מוסר מהאינטרנט בהוראת המדינה. אבל זה ההבדל היחידי שמצאנו.

ספק אם שינוי הניואנס הזה יכול להצדיק את ההשוואות לאיראן וצפון קוריאה. ואם לאלה עוד אפשר להתייחס כ"הגזמות ספרותיות", הרי שלהשוואה שעשה נתניהו בין החוק הנוכחי לחוק מקביל שאכן מקודם בימים אלה בטורקיה (" ישראל וטורקיה הן המדינות היחידות בעולם שמחוקקות חוקים נגד חופש הביטוי ברשתות החברתיות", הוא צייץ), בכל זאת שווה להקדיש כמה שורות.

לאחר שב-2020 חייבה טורקיה את פלטפורמות המדיה החברתית הגדולות בעולם להקים משרדים בשטחה, כדי שממשלתו של ארדואן תוכל לפקח עליהן מקרוב, לחייב אותן לחסום אתרים מסוימים ואף לשמור מידע אודות משתמשים, החוק החדש שנידון שם כעת צפוי לכלול עונש של חמש שנות מאסר למי שיפיצו פייק ניוז ברשתות. לא ממש דומה להצעת החוק הישראלית.

החוק הגרמני מחמיר במיוחד

שמנו בצד את המשטרים החשוכים והלא דמוקרטיים הבולטים בעולם. מה באמת קורה בתחום הזה בקרב המדינות שישראל נושאת אליהן מבט? האם חוק מן הסוג הזה אכן צפוי להפוך אותנו ל"מדינה הראשונה בעולם הדמוקרטי" - כלשונו של נתניהו - שמעבירה חוקים להגבלת חופש הביטוי ברשת?

גם כאן ניתן לקבוע בקצרה שהתשובה היא שלילית. בשנים האחרונות נדרשות יותר ויותר מדינות במערב להתמודד עם הצדדים האפלים של הרשתות החברתיות, ומחוקקות חוקים שמגבילים במידה כזו או אחרת את חופש הביטוי של אזרחיהן.

קחו, למשל, את גרמניה. שם עבר עוד ב-2017 חוק שלפיו כל פוסט שעליו תוגש תלונה וימצא שהוא מסית לאלימות, מפריע לעובד ציבור, מפיץ פייק ניוז, מוציא דיבה או מעליב ופוגע בדת בצורה שיכולה לערער את המרחב הציבורי, יוסר בתוך ימים או אפילו 24 שעות במקרי קיצון. הגורם הקובע שם הוא אינו שופט אלא חברות הטכנולוגיה עצמן, דוגמת פייסבוק, טוויטר ויוטיוב, והן מסתכנות בקנס של עד 50 מיליון אירו במקרה שלא יטפלו בתלונה. עם זאת, גם למדינה יש תפקיד בהליך, ושופט גרמני יכול להורות על מסירת פרטיו של אדם שהפר את כללי האתר לגורמי אכיפת החוק. החוק, שספג ביקורת קשה מארגוני זכויות אזרח, אף עובה בשנה שעברה וכעת הוא מחייב חברות אינטרנט להעביר לממשלה פוסטים שמפרים את החוק הגרמני.

בבריטניה ובצרפת המאבק בנושא הוא טרי יותר. אצל הראשונה מתגבשת בימים אלה הצעת חוק שמעניקה לרשות התקשורת של בריטניה (גוף ממשלתי) סמכויות פיקוח ואכיפה נרחבים. הרשות תוכל לחסום אתרים, לחקור, להטיל קנסות ואף לעצור עובדים בחברות התקשורת והמדיה שלא יסירו תכנים המעודדים אלימות, מפיצים פייק ניוז, או עלולים להסב נזק נפשי לגולשים. אצל השנייה דווקא ידם של מי שחרדים לזכויות האזרח הייתה על העליונה לאחר שבית המשפט לחוקה שם פסל את רוב הסעיפים האופרטיביים בהצעת חוק דומה ברוחה לזו שעברה בגרמניה. החוק אמנם נכנס לתוקף בשנה שעברה אך נותר "ללא שיניים".

מחוץ למערב אירופה, יש מדינות רבות נוספות שהעבירו בשנים האחרונות חוקים ברוח דומה, או אף נוקשה בהרבה. באוסטרליה העבירה הממשלה ב-2019, בהליך מזורז שארך חודש בלבד, חוק שקובע מאסר של עד 3 שנים וקנס כבד לספקיות האינטרנט שלא מסירות תוכן אלים באופן מיידי. בהודו נקבע כי למשרד התקשורת תהיה הסמכות, במקרים מסוימים, לחסום ולהסיר תוכן באינטרנט בכפוף לאישור מזכיר הממשלה ולעיתים ללא הליך שימוע. בסינגפור, שאינה דמוקרטית, שר בממשלה יכול בעצמו להורות על מחיקת פרסומים, ואזרח שמעלה פוסט שיימצא שקרי עלול להיכלא לחמש שנים. למעשה, מחקר של האו"ם מצא כי בשנתיים האחרונות יותר מ-40 חוקים, הדומים באופיים פחות או יותר לזה הישראלי, עברו ברחבי העולם, ועוד 30 חוקים כאלה נמצאים בדיונים.

הנתונים הללו, חשוב להדגיש, מעוררים לא מעט ביקורת בעולם. האו"ם, יחד עם האיחוד האירופי וגופים נוספים, אכן מזהירים בשנים האחרונות מפני הפגיעה הקשה בחופש הביטוי ובאנונימיות ברשת שטומנים בחובם החוקים הללו, שבתוכם אפשר לכלול כאמור גם את ההצעה הישראלית הנוכחית. גם במכון הישראלי לדמוקרטיה הזהירו בשבוע שעבר מפני אלמנטים מסוימים בהצעת החוק המחודשת של יצחק-הלוי, אחרי שבעבר כבר מתחו ביקורת על ההצעה בגלגולה הקודם.

לקריאה נוספת:

- נוסח הצעת החוק של מאיר יצחק-הלוי
- נוסח הצעת החוק המקורית מ-2018 כפי שהוגשה לקריאה שנייה ושלישית
- החוק הגרמני
- הצעת החוק הבריטית
- המלצות ועדת החוק הבריטית שפורסמו השבוע
- החוק האוסטרלי