התוכנית של טורקיה להציל את הלירה היא עוד בלוף מסוכן

תוכניתה של טורקיה להביא כסף בחזרה ללירה הטורקית היא פנייה מחוכמת למחזיקי החסכונות שכעת מניעים את התנודות במטבע הזה. עם זאת, אם התוכנית לא תעבוד, עלולה כל המערכת הבנקאית של טורקיה להיות בסכנה.

בעוד שהיא עדיין בנפילה של 40% מול הדולר השנה, בשבוע האחרון טיפסה הלירה הטורקית בכ־20%, לאחר ההכרזה מיום שני של הנשיא רג'פ טאייפ ארדואן שמחזיקי פיקדונות בלירה יקבלו פיצוי על אבדן ערך המטבע. ארדואן שוב ושוב סירב להרשות לבנק המרכזי להעלות את שיעור הריבית. כעת מדובר בדרך אחרת להגיע לאותה תוצאה - רק שמשרד האוצר, במקום הלווים, ישלם את החשבון.

התנודתיות במטבע זינקה גם היא. משקיעים עשויים לשקול את הסיכויים שהתוכנית תגרום לתנועה של מספיק כסף. "אנשים מחכים לראות אם הרבה טורקים יעשו זאת", אמר קאן ארביל, פרופסור לכלכלה במכללת בוסטון, שמאמין שארדואן אולי מנסה לדרבן את בסיס התומכים שלו על ידי הפגנה ציבורית של התנגדותו להשפעתם של כוחות זרים.

אבל הצעדים האלה מהווים הודאה שקטה בכך שכוחות זרים כבר לא משפיעים על הלירה. בעוד שתחילת משבר הטבע של טורקיה ב־2018 הורעה על ידי משקיעים בינלאומיים שסירבו לספק את המימון שסיפקו בעבר לבנקים טורקיים - כסף שהניע התנפלות על הלוואות בדולרים - כעת מי שבורח מהלירה הטורקית הם בעיקר הטורקים עצמם. אפילו כשהמשקיעים הזרים נפטרו ממנה, ההפקדות במטבעות זרים בבנקים עלו השנה ב־2%, מה ששם אותם באותה רמה כמו הפקדות בלירה.

בסך הכל הפקדות בבנקים הראו שהן די יציבות. אולי המערכת הפיננסית הטורקית שומרת על מספיק אמינות כך שהתוכנית החדשה יכולה לגרום לסוג המעגל החיובי שהמטבע זקוק לו כדי להפסיק לרדת.

אבל לולאת הפידבק של הביטחון יכולה גם להיות מסוכנת. אם השוק יקרא לבלוף בשמו ויבחן את הלירה, ישנן עדיין הפקדות בלירה השוות כ־30% מהכלכלה הטורקית שסביר להניח שיומרו לדולרים, והממשלה עלולה להיאלץ לספק פיצוי כמעט ללא גבול.

זה בתורו יחתור תחת הביטחון בבנקים, והנה הסיבה. בשנים האחרונות, מלווים טורקים הקטינו את החובות שלהם לנושים ממדינות זרות לסכום של כ־94 מיליארד דולר. בפריחה הכלכלית שבין 2013 ל־2018 הסכום הזה תפח ל־150 מיליארד דולר. אפילו הרזרבות של הבנק המרכזי לא יכלו לכסות את החוב הזה. לאחר תיקון כואב שכלל מיתון קצר, הכפילו הבנקים את כמות הנכסים הנזילים שלהם וקיצצו בהלוואות הדולריות. בינתיים חידש הבנק המרכזי את הרזרבות שלו.

אבל הנה הקוץ: ללא אספקה מוכנה של כסף ממדינות זרות, הפקידים פנו בעצם לבנקים כדי לקבל מטבעות זרים. כיום מחזיקים הבנקים כשליש מחוב הממשלה - כולל 22 מיליארד דולר באג"ח של מטבעות זרים, בהשוואה לכמעט אפס לפני המשבר. בנוסף לכך, נתון הרזרבה הרשמי של הבנק המרכזי משוטח באופן קבוע על ידי הסדר החלפה של 63 מיליארד דולר עם מלווים וממשלות שהן בנות ברית של טורקיה, ואם מסירים אותן מהחישוב הכספות ריקות מאוד.

בקצרה: אם הסקטור הציבורי הטורקי יהיה המום מהדרישה לתשלומים מקומיים ולא יוכל להחזיר חובות דולריים, המערכת הפיננסית המקומית תישא בעול. בינתיים, חברות טורקיות לוות פחות כסף, אבל מצד שני גם עול החוב החיצוני שלהן לא קטן. בעוד שלא צפויים להגיע בקרוב תשלומים גדולים כלשהם, תשואות אגרות החוב הטורקיות זינקו, מה שהופך גלגול של החוב ליקר יותר בין אם יועלו שיעורי הריבית בין אם לאו.

בסופו של דבר, שימור האמון בלירה יהיה קשה כשהאינפלציה עומדת על 20% וירידת הערך שכבר קרתה צפויה לשחוק את כוח הקנייה של הטורקים עוד במשך חודשים רבים. ללא מדיניות אמינה של הבנק המרכזי או שליטה בהון, עשוי להתגלות שהחוסכים טורקיים רק מעט פחות הפכפכים ממנהלי הכספים הבינלאומיים.