רוצים מלחמה בהון השחור? הגיע הזמן להסדרת קבלת הכנסות מקריפטו בבנקים בארץ

העולם התקדם למסחר דיגיטלי בין היתר באמצעות מטבעות קריפטו, והמדינה למרבה הצער נמצאת "מאחור". אזרחים רבים רכשו מטבעות דיגיטליים וכשהם רוצים לממש אותם הם נתקלים בבעיות מול הבנקים.

למשל, אזרח שמחזיק ארנק דיגיטלי בשווי של דירה, רוצה לרכוש דירה בכספו, בהנחה שמדובר בכסף שהרוויח ביושר ושילם עליו מס כדין אם מדובר בהכנסת עבודה או כל הכנסה אחרת. מה יקרה אם יגיע לבנק שלו ויבקש להמיר את המטבעות בכסף? התשובה, למרבה הצער, שלילית - לא יתנו לו לעשות זאת.

בהנחה שהכסף ששימש לרכישת המטבעות הושג ביושר ולא מדובר בהלבנת הון, נשאלת השאלה מדוע לא מאפשרים לו להכניס את הכסף לבנק.

אותו אזרח מתייעץ עם מומחים ומנסה למצוא פתרון. אחת ההצעות שעולה היא לפתוח חשבון בבנק בשוויץ שמאפשר המרת הארנק בכסף, אלא שהמסלול הזה לא נותן את הפתרון המבוקש כי עדיין תהיה לו בעיה להעביר את הכסף לבנק בארץ, שכן מקור הכסף במטבעות דיגיטליים.

הוא צריך למצוא דרך להפוך את הארנק למזומן ובסופו של יום לקנות את הדירה המיוחלת.

לידיעתכם, לא מדובר רק באזרח אחד - מדובר במספר הולך וגדל של אזרחים שמלינים על כך שאין להם אפשרות להכניס את הכסף הנובע מהשקעות במטבעות דיגיטליים לארץ בצורה ישירה ויש הנאלצים להשתמש בפלטפורמות עוקפות, למשל יש כאלה שפונים לטלגרם - הפעילות בטלגרם כמובן לא מוסדרת, והתוצאה הבלתי נמנעת של השימוש בפלטפורמות מעין זאת היא הגדלת ההון השחור - תופעה שהמחוקק מנסה למנוע בכל דרך, ראו את חוק "הצמצום בשימוש במזומן".

אותם אזרחים מדברים על כך שהם רוצים לשלם את המס לרשויות ולהביא את הכסף לבנק על מנת לעשות בו ככל העולה על רוחם. בל נשכח - מדובר בקניין שלהם ואין איסור בחוק על פעילות במטבעות דיגיטליים.

נקודה נוספת שלא ניתן להתעלם ממנה היא שאם בעל ארנק רוצה להמיר את הארנק, הוא צריך לשלם על רווח ההון הנובע ממנו מס תוך 30 יום.

כשאותו אזרח ממיר את הארנק באחר, הוא לא מקבל כסף מחד ומאידך המחוקק ממסה אותו בעבור זאת - יש חוסר סנכרון בין החוקים השונים.

גם אם האזרח מוכר את הארנק הוא לא יכול להפקיד את הכסף בבנק, המשמעות היא שאותו אזרח ייאלץ להסתובב עם מזומנים בכיס ולא מן הנמנע שלא ידווח על המימוש. אם יקבל את הכסף בחו"ל לא בטוח כי יוכל להכניס אותו לארץ, תלוי באיזה סכום מדובר. קיים סיכון לעבירה פלילית, המשמעות היא שיש מצב שאזרחים ישתמשו ברשתות הדיגיטליות במטבעות לרכישת מוצרים ושירותים כאוות נפשם, יהיו כאלה שישתמשו בכסף בחו"ל והמדינה תצא מופסדת כך או כך.

בטיוטת הוראה שמפרסם הפיקוח על הבנקים נקבע כי כל עוד מקור הכסף הוא של גוף בעל רישיון, הבנקים לא יוכלו לסרב לקבלו רק משום שמדובר בקריפטו.

אין עוררין כי מדובר בהתקדמות וללא ספק צעד מבורך, אבל לא די בכך.

אם המדינה רוצה לנגוס בנתח המגיע לה, היא צריכה לדאוג לא רק להסדר של גילוי מרצון למטבעות הדיגיטליים מול רשויות המס, אלא בד בבד למצוא דרך להכשיר את המרת המטבעות הדיגיטליים בבנקים בישראל ולאפשר לאזרחים שמחזיקים בהם לעשות בהם שימוש באופן גלוי ולא לאלץ אותם לפעול במחשכים.

הכותבת היא מומחית במשפט פלילי, כלכלי, עבירות מסים והלבנת הון, לשעבר מנהלת מחלקת תביעות מחוז מרכז ברשות המסים