ידידות במבחן כלכלי: האם סין תתמוך ברוסיה בעימות מול המערב?

שני עשורים אחרי שסין ורוסיה חתמו לראשונה בשנת 2001 על האמנה לשכנות טובה וידידות ביניהן, כלפי חוץ היחסים בין שתי המדינות לא היו יכולים להיות אידאליים יותר. למעשה, יש מי שטוען שיחסים כה מוצלחים בין בייג'ינג למוסקבה לא נראו מאז ימי מאו וסטלין בשנות ה-40 ומתחילת שנות ה-50 - לפני ששתי המעצמות הקומוניסטיות הסתכסכו ואפילו הגיעו לסף מלחמה ב-1969.

רגע השיא ביחסי שתי המדינות הגיע בתחילת החודש, כשנשיא סין שי ג'ינפינג, נפגש עם מי שהוא מכנה חברו הטוב ביותר, נשיא רוסיה ולדימיר פוטין, בטקס פתיחת אולימפיאדת החורף בבייג'ינג. מהפגישה יצאה הצהרה משותפת בת 5,400 מילים, במסגרתה המדינות נשבעו ל"ידידות ללא גבולות" ביניהן, והגיעו להסכמות רחבות כמו התנגדות להתרחבות של ברית נאט"ו, נושא שעד עתה סין מעולם לא התייחסה אליו.

בהצהרה סין ורוסיה לא פספסו כמובן את הזדמנות להטיח ביקורת ביריבתן המשותפת - ארצות הברית. הנשיאים שי ופוטין תופסים את ארה"ב, במידה רבה של צדק מבחינתם, כמי שאינה מכירה בשלטונם הלא דמוקרטי, ושואפת למוטט אותו. זה אולי הגורם המשמעותי שמקרב אותם אחד לשני. מבלי לנקוב בשמה של וושינגטון בהצהרה, הזהירו המנהיגים ממדינות מסוימות ששואפות להגמוניה גלובלית, מקדמות עימותים וכופות את התפיסה שלהן למושג דמוקרטיה.

אבל דיבורים ומילים יפות כבודם במקומם מונח. ידידות וחברות נמדדות כידוע, קודם כל במעשים, וכאן מתעוררת שאלה מעניינת. האם ברגע האמת, אם וכאשר רוסיה תפלוש לאוקראינה, היא תוכל לסמוך על גיבוי ותמיכה מידידתה הטובה סין?

במידה רבה, זהו החלום הרע שבארצות הברית חוששים ממנו כבר שנים - התלכדות שתי המעצמות הדיקטטוריות לישות חזקה, שתאיים על השליטה של המערב. שיתוף פעולה כזה יכול למוטט, או לפחות להחליש מאוד סנקציות כלכליות שיטיל המערב על רוסיה בעקבות פלישה. רק שבפועל, הדברים יותר מורכבים, ובייג'ינג ומוסקבה מנהלות כל אחת מדיניות חוץ עצמאית משלה, עם אינטרסים שונים שלא תמיד משתלבים.

המילה "אוקראינה" לא הופיעה בהצהרה

חדי העין שעברו על ההצהרה המשותפת של שי ופוטין חיפשו - ולא מצאו בה - שם אחד משמעותי ומאוד אקטואלי. אוקראינה. בעוד רוסיה הצהירה למשל, על תמיכתה בעמדה הסינית ביחס לטיוואן והתנגדותה לעצמאות האי, סין נמנעה מלספק תמיכה בהתרחבות של רוסיה באירופה.

לכאורה, קונפליקט סביב אוקראינה יכול לשחק לא רע לידי סין. כל רגע שארה"ב שקועה בנושא המזרח אירופאי, הוא רגע שבו בוושינגטון לא עסוקים במזימות כיצד להצר את צעדיה של סין. בדיוק כפי שמוסקבה ניצלה את ההתעסקות האמריקאית, יש שיאמרו האובססיה האמריקאית, כלפי סין בשנים האחרונות כדי להרחיב את השפעתם הגלובלית, כך בבייג'ינג יכולים לנצל מצב בו ארה"ב עסוקה באירופה ונאלצת לזנוח את שאיפתה להעמיד את החזית האסייאתית בראש סדר העדיפויות.

ועדיין, בבייג'ינג ממש לא ששים לתמוך בפלישה רוסית. אם יש עיקרון אחד שמנחה את מדיניות החוץ של סין הקומוניסטית כבר למעלה מ-70 שנה, זו התנגדות נחרצת להתערבות של מדינה אחת בענייניה של אחרת. כיוון שסין מכירה רשמית באוקראינה כמדינה עצמאית, היא אינה יכולה להביע תמיכה בתקיפתה הצבאית.

לדעת מומחה סין פרופ' מינשין פיי, מנהיגי סין מבינים שתמיכה מפורשת בפוטין תרגיז את האיחוד האירופי, ויכולה לקרב אותו לארה"ב בקואליציה שתופנה בסופו של דבר נגדם, החלום הרע של בייג'ינג. על אף היריבות ביניהן, גם לא בטוח שסין רוצה לדרדר עוד יותר את היחסים הגרועים גם ככה עם ארה"ב, שהיא עדיין שותפת הסחר הגדולה ביותר שלה, וחשובה לה כלכלית לאין ארוך יותר מרוסיה.

לכן, רוב האנליסטים מעריכים שסין תשמור על ניטרליות ברמה הפוליטית ביחס לפלישה רוסית לאוקראינה. כך נהגה סין גם לאחר הכיבוש הרוסי של קרים ב-2014, כשנמנעה בהצבעה באו"ם על עתיד חצי האי, ולמעשה מעולם לא הכירה רשמית בסיפוח. אבל יותר מהעניין המדיני והדיפלומטי, חשובה השאלה איך סין תנהג כלכלית.

לבייג'ינג יהיה הרבה יותר קשה לא להתערב

לאחר אותו הסיפוח של חצי האי קרים, סין הבטיחה שתסייע למוסקבה מול הסנקציות הכלכליות שהוטלו עליה על ידי המערב. באוקטובר 2014 נסע ראש ממשלת סין לי קצ'יאנג לביקור במוסקבה, במסגרתו נחתמו שורת הסכמים כלכליים, כולל עסקאות להחלפת מטבע. אולם כיום נוטים לראות הסכמים אלו בתור מחוות סימבוליות, בעיקר משום שלא הייתה להם השפעה בפועל.

כריס מילר, מנהל תוכנית אירואסיה במכון למחקר מדיניות חוץ בפילדלפיה, מעריך בעבודה שפרסם, כי סנקציות מערביות על רוסיה, כאלו שיגבילו את מוסקבה בקניית מטבע חוץ למשל, יפגעו גם בכלכלת סין, שהיא היצואנית העיקרית לרוסיה. לכן, מעריך מילר, יהיה יותר קשה לבייג'ינג לשבת על הגדר ולא להתערב בסנקציות הפעם, למשל באמצעות הלוואות לרוסיה.

  

מהצד השני, הניסיון מהשנים האחרונות מראה שבסין עדיין לא מרגישים מוכנים להתעמת ישירות עם המערכת הפיננסית והכלכלית, בה שולט המערב ישירות, גם כשזה אומר פגיעה בכבודם. במקרים קודמים, אפשרה בייג'ינג לחברות סיניות לשתף פעולה עם סנקציות אמריקאיות, כמו למשל הסנקציות נגד צפון קוריאה ואיראן, כדי שאלו לא ינותקו חס וחלילה מהמערכת הפיננסית. בייג'ינג נמנעה מלהגיב אפילו כשארה"ב הטילה סנקציות משתקות על ענקית הטכנולוגיה וואווי, יהלום הכתר שלה, מחשש להסלים את המלחמה הכלכלית ולסכן חברות נוספות.

אז מה בכל זאת סין תעשה הפעם? אולי תנסה ללכת על דרך האמצע, לסייע קצת יותר לרוסיה מבעבר מבלי להסתכן בעצמה.

אוקראינה כמקרה בוחן לטיוואן?

בתקשורת האמריקאית שבים ומדגישים בשבועות האחרונים את הנרטיב לפיו בבייג'ינג מסתכלים מקרוב על תגובת ארה"ב לפלישה אפשרית לאוקראינה, כדי לבחון כיצד וושינגטון תפעל מול תקיפה צבאית שלה על טיוואן.

כזכור, סין אינה מכירה בעצמאות האי הסמוך לחופיה, ומדגישה שוב ושוב את מחויבותה לאחד אותו עם המולדת. מי שעומדת בין סין לבין איחוד כזה היא ארה"ב, שמחויבת בחוק לבוא לסיוע האי כשיותקף. גם שר החוץ האמריקאי אנתוני בלינקן, התייחס לכך בביקור באוסטרליה בשבוע שעבר, כשאמר: "אחרים צופים בנו כדי לראות איך נגיב".

בסין כמובן, היו שמחים לראות כמה שיותר סימני חולשה אמריקאים במקומות נוספים מסביב לעולם, אחרי הנסיגה מאפגניסטן, אך לא כולם בטוחים שמקרה אוקראינה משליך מידית גם על טיוואן. "לסין יש לוח זמנים משלה והם מחכים לעיתוי שבו הם יהיו מוכנים צבאית לניצחון מובטח על טיוואן וארה"ב, מה שלא יקרה לפני 2028-2029 ללא תלות בהתפתחויות באוקראינה", טוען קווין רנד, ראש ממשלת אוסטרליה לשעבר ומומחה בכיר לסין כיום. "התפיסה הנוכחית של הצבא הסיני היא שהם כנראה ינצחו במלחמה כזו, אך שי ג'ינפינג רוצה לשמוע שהניצחון מובטח".