בישראל הבינו: בלי גינוי לרוסיה, לא נוכל לבוא בטענות על תוקפנות איראן וחמאס

ההתלבטות בקרב ההנהגה המדינית של ישראל בנוגע לעמדה שתביע המדינה על המשבר באוקראינה נמשכה עד לאחר הפלישה עצמה בבוקר יום חמישי. משזו קרתה כבר לא הייתה ברירה, ולאחר התדיינות עם ארה"ב ומדינות האיחוד האירופי ובריטניה - ישראל הייתה חייבת ליישר קו.

הגינוי שנשא שר החוץ יאיר לפיד היה ברור, גם אם לא בנוסח הכי תקיף. "ההתקפה הרוסית על אוקראינה היא הפרה חמורה של הסדר הבינלאומי. ישראל מגנה את ההתקפה, מוכנה ונערכת לסייע הומניטרית לאזרחי אוקראינה", מסר לפיד. "ישראל היא מדינה למודת מלחמות, מלחמה אינה הדרך לפתור סכסוכים".

הנוסח הזה התקבל לאחר התלבטויות רבות. ישראל נדרשה ליישר קו עם בנות הברית, כשבראשן ארה"ב, וגם עם מדינות אירופה שמקיימות שיתוף פעולה ביטחוני־צבאי ומודיעיני עם ישראל. בד בבד, הסוגיה הערכית של התמיכה בצד המותקף עמדה על הפרק. ובאופן הרחב יותר, ללא התייצבות ערכית וגינוי כזה, כיצד יכולה ישראל לפנות אחר כך לעולם בדרישה לגנות ולפעול נגד מי שתוקף אותה? החל מאיראן ועד לחיזבאללה ולחמאס.

בטרם הגינוי, היו בין שרי הממשלה שחשבו כי יש להישאר על הגדר, ולא להרגיז את נשיא רוסיה ולדימיר פוטין ולסכן את היחסים הסבוכים עם מוסקבה. הגינוי תפס את השרים האלה בהפתעה, כשלשכת ראש הממשלה קראה להם קודם לכן שלא להתבטא בסוגיה. ויש את העניין הכלכלי. כמחצית מיבוא החיטה מגיעה מרוסיה (ועוד 30% מאוקראינה). תעשיית ההייטק הישראלית נמצאת בעיצומה של התרחבות שיתוף הפעולה עם חברות ועם משקיעים מרוסיה. כל זה יעמוד בסכנה, אם וכאשר ישראל תצטרך להצטרף לעיצומים של המערב על רוסיה.

ארגוני הטרור בעזה מנסים לצאת ידי חובה

העימותים בשכונת שייח' ג'ראח בירושלים שימשו בחודש מאי כעילה לג'יהאד האסלאמי לשגר רקטות לעבר ירושלים. אחר כך הצטרפו חמאס - ומבצע "שומר החומות" יצא לדרך. מאז תום האירועים האלימים בסוף מאי ועד היום, שורר שקט ביישובי עוטף עזה. מנגד, המהומות בשייח' ג'ראח חזרו במהלך השבועיים האחרונים. הג'יהאד האסלאמי וחמאס כבר הפריחו איומים, אבל אלה נראים יותר כאמירות בשביל לצאת ידי חובה.

את אחד מההסברים לכך ניתן למצוא במה שבמינהל האזרחי מגדירים בתור הפריחה הכלכלית של רצועת עזה מאז שומר החומות. כיום, הכלכלה של הרצועה נמצאת במצב מהטובים שידעה מאז תפס חמאס את השלטון בקיץ 2007 - וזה מגובה בנתונים. בשנת 2021 יצאו מהרצועה 6,714 משאיות שהובילו סחורות ליצוא, לעומת 4,729 בשנה קודם לכן. זינוק של כ־40%. יצוא ענף הטקסטיל הגיע ב־2021 להיקף של 95 מיליון שקלים, לעומת 82 מיליון בשנה קודם לכן. ענף הדיג, גם הוא מהחשובים ברצועה, צומח במהירות - ומראה גידול של 45% במשלוח דגים ליצוא, מ־291 טונות ב־2020 ל־423 טונות ב־2021. בנוסף, שנת השמיטה הביאה לגידול בביקוש לפירות ובעיקר לירקות מהרצועה לישראל.

ב־2021 נרשם גידול של 150% ביצוא החקלאי מהרצועה לישראל לבדה. הפעילות הכלכלית המוגברת מביאה לביקוש גובר לחומרי גלם וסחורות ברצועה. לפי נתוני מנהלת התיאום והקישור לרצועה, חל גידול של יותר מ־30% בפניות של סוחרים מהרצועה לאישורי הכנסת משאיות, רובן של חומרי גלם.

המדיניות הישראלית מול הרצועה בשנים האחרונות מנסה לייצר עבור העזתים וגם עבור הנהגת חמאס מצב שבו יהיה להם מה להפסיד במקרה של עימות. בניגוד לעבר, בשנה האחרונה חמאס כבר כמעט שלא מונע מיזמים כלכליים, ומאפשר לנציגי הרשות הפלסטינית ברצועה לנהל אותם. אחת מהסיבות לכך היא הלחץ המגיע מהרחוב. עשרות אלפי צעירים, בהם בעלי מקצועות נחוצים כמו רופאים ומהנדסים, עזבו את הרצועה - והיגרו לאירופה ולארה"ב. הביקורת כלפי חמאס לאחר כל מבצע גברה, והעם פשוט רצה פרנסה. אחד מהאותות לכך ניתן בסתיו, כאשר בעקבות שמועה כי ישראל תגדיל את מכסת הסוחרים היכולים לצאת מהרצועה, הגיעו רבבות צעירים ללשכות הרישום. השמועה התבררה כנכונה, והאישורים גדלו מ־3,500 ל־10,000 כיום. לגלובס נודע כי בכוונת מערכת הביטחון להגדיל אף יותר את המספר הזה.

עוד לפני ההגדלה הנוספת של מספר האשרות, ברבעון השלישי של 2021 שיעור האבטלה ברצועה ירד - לראשונה זה שנים - בחמישה אחוזים. מוחמד אל־הינדי, סוחר ותעשיין טקסטיל מרצועת עזה שהעסיק לפני שנה 40 עובדים וכיום כ־150, אומר לגלובס כי מדובר בהתחלה של שגשוג ברצועת עזה. "השקט מביא להורדת חששות ומעצורים מהשקעות", אומר אל־הינדי. "בהתחלה זה היה בקצב איטי, ואז התגבר - והיום אני לא עומד בקצב ההזמנות. היה לי רק מפעל אחד בג'באליה, ומאז הקיץ פתחתי עוד ארבע מתפרות ומפעל לבדים בדרום, ליד חאן יונס".

ואין כתעשיית הפנאי כדי להעיד על ההתאוששות. בחודשים האחרונים נפתחו ברצועה עשרות מסעדות חדשות, ובדרום הרצועה מוקם כפר נופש ציורי. להתאוששות הזו אחראית בעיקר המדיניות הישראלית המקלה, שמתנה כל התקדמות בשקט ומזהירה כי הפרתו תביא לנסיגה לאחור.

בשבוע שעבר, נחנך במנהלת התיאום והקישור לרצועה מוקד כלכלי משותף לכל משרדי הממשלה וגורמי הצבא שיש להם קשר כלכלי לרצועה. במנהלת התיאום והקישור אומרים כי זה שינוי תפיסתי, ממש מעין One Stop Shop, שבו סוחרי ותעשייני הרצועה יכולים לקבל מענה לפניותיהם.

כמות המים המועברת לרצועה עלתה ב־50%

תחום אחר וחשוב שבו יש התקדמות של ממש הוא במיזמי התשתיות הגדולים. אלה עוכבו במשך שנים ארוכות בשל ניסיונות חמאס להשתלט עליהם ולנהל אותם, אך ישראל, האו"ם והמדינות התורמות סירבו. תחום המים הוא הנחוץ מכולם, כי 95% מהמים ברצועה הם מי קידוחים שאינם ראויים לשתייה. בחודשים האחרונים הונחו עוד שני קווי מים מישראל לרצועה, שהגדילו את כמות המים המועברת ב־50% ל־15 מיליון מטרים מעוכבים בשנה. הנתון הזה יגדל ל־20 בחודשים הקרובים. בד בבד חלה התקדמות של ממש בבניית מתקן התפלת המים בצפון הרצועה.

בתחום האנרגיה יש שני מיזמים עיקריים: הקמת עשרות מתקנים סולריים בגודל קטן ובינוני שאמורים לספק חשמל לשימוש ביתי ולמתקני תעשייה. בה בעת, תחנת הכוח של הרצועה עוברת שדרוג, ולצידה מקימה ממשלת נורבגיה מאגר סולר ענק שאמור להכיל רזרבות לשבועיים של פעילות מלאה.

אלא שכל זה נשמע טוב מכדי להאמין שיימשך עוד זמן רב. חמאס נותר ארגון טרור ולידו הארגונים האחרים שמטרתם העיקרית מאבק בישראל, כשמאחוריהם ניצבת איראן. חמאס מנסה לייצר פיגועים בגדה וגם מגייס בעלי אישורי כניסה לישראל מטעמים הומניטריים או אישורי מסחר כדי לפעול למענו. ארגון הטרור פוגע גם בקשרים המקצועיים המתהווים.

כמעט כל מי שמכיר ומעורב בנעשה ברצועה רק ממתין לרגע שבו יתממש המשל הידוע על העקרב והצפרדע, כש"העקרב" החמאס יעקוץ את הצפרדע, רק כי יש לו עוקץ - ויטבע יחד איתה. אבל בינתיים ישראל, מצרים, האו"ם, הארגונים הבינלאומיים והמדינות הנוספות מנסות לקדם יחד את ההתאוששות של רצועת עזה.