אם המערב לא ינהג בחכמה, הסנקציות נגד רוסיה עלולות דווקא להחריף את המלחמה

על פי דוקטרינת הסנקציות הבינלאומיות המערבית, סנקציות מביאות לשינוי במדיניות של מדינת היעד על ידי הצמדת תג מחיר שהופך את המדיניות המוקעת לבלתי משתלמת: עלותה הבינלאומית גבוהה מהתועלת שלה. על הנייר אין מהלך חכם, מדויק, ואפקטיבי יותר. אלא שבמחקר הלחץ הבינלאומי הולכות ומתרבות העדויות לחוסר יעילות ואף להשפעות שליליות של סנקציות בינלאומיות. מדינות כמו איראן, צפון-קוריאה, מיאנמר וסין הגיבו לעיתים לסנקציות בהמשך, ואף בהקצנה, של המדיניות הבלתי רצויה, במה שנראה כהתנהגות אי-רציונלית. תגובה כזו מכונה תגובת נגד.

תגובות נגד יכולות להתעורר בדרג קביעת המדיניות ואז הן יכולות להתבטא בהקצנה אלימה שכוללת עליית מדרגה ברמת האלימות, בהקצנה לא אלימה שכוללת הקצנה מתלהמת של הרטוריקה, בחיפוש שותפים אלטרנטיביים והידוק קשרים עם מדינות שאינן מטילות סנקציות, או במשפטנות אסטרטגית שמנסה להפנות את האצבע המאשימה בחזרה אל הצד שהפעיל את הסנקציות באמצעות התפלפלות משפטית. תגובות הנגד יכולות לכלול גם את הציבור הרחב ולבוא לידי ביטוי בהיאספות אל הדגל או אפילו בתגובה תגרנית המתגאה בהפרת הדין הבינלאומי באופן בוטה ולא מתנצל. אחת מהתוצאות הפוטנציאליות המרתקות ביותר של תגובת נגד מכונה "תגובת קדם". זהו המצב בו הצד שהטיל את הסנקציות מקצין גם הוא את צעדיו למול תגובת הנגד ונגרר אל ספירלת הסלמה שיוצאת מכלל שליטה. תגובת נגד היא אם כן סיכון שאין להקל בו ראש.

ההסבר שמציע המחקר לתגובות נגד הוא שבבסיס הדוקטרינה עומדת ההנחה שמדינת היעד תפעל באופן רציונלי, כלומר באופן שימקסם תועלות ויצמצם עלויות. בהנחה זו טמונה חולשתה העיקרית של הדוקטרינה שכן עלויות ותועלות הן עניין סובייקטיבי ותלוי הקשר. לא תמיד מדינות יציבו את השיקול של עלויות כלכליות בראש סדר העדיפויות שלהן. למעשה המחקרים הבוחנים את הנסיבות בהן מתעוררת תגובת נגד מצאו כי כאשר הסנקציות נתפסות כהפרת קשרים של ידידות ואמון או כהפרה של כללי המשחק, כאשר הן מוטלות בליווי רטוריקה חריפה, קולנית וחד צדדית, או כאשר ישנו קישור בין המדיניות המוקעת לזהות הלאומית של מדינת היעד, אזי עולה באופן דרמטי הסיכון לתגובת נגד. בהתאם לכך כאשר הסנקציות מוטלות על ידי מדינת אויב, כאשר הן מלוות ברטוריקה שמשאירה פתח לפיוס וחזרה לאחור, ואף מציעה גמול חיובי להפסקת ההתנהגות התוקפנית, וכאשר הנמקת הסנקציות מתייחסת לצעד מדיניות ספציפי ולא משחירה את היעד לסנקציות, אזי יורד הסיכון לתגובת נגד.

הממצאים האלה מרמזים על חשיבותו של הממד הפסיכולוגי-חברתי לאפקטיביות של סנקציות. כלומר תגובת מדינת היעד לסנקציות נקבעת במידה לא מבוטלת על ידי האופן שבו הן מתפרשות ועל האפקט הרגשי שאופן פרשנות זה מעורר. כאשר הסנקציות מעוררות תחושת איום על הסטטוס והמוניטין הבינלאומיים, המדינה עליה הוטלו הסנקציות עשויה לנסות לפצות על כך בהגברת הכוחנות והתוקפנות.

הרטוריקה הרשמית של המערב ביחס לרוסיה מאופקת ומתונה ברובה

בחינה של הסנקציות שהוטלו על רוסיה לאור הידע המחקרי הזה מעלה מסקנות מעורבות: מחד הקשרים בין ארה"ב והאיחוד האירופי מחד, לבין רוסיה מאידך עכורים מזה זמן רב. באופן אירוני עובדה זו מגבירה את הסיכויים שהסנקציות יפורשו באופן שכלתני ולא רגשי ויביאו לתוצאות הרצויות. בנוסף לכך הרטוריקה הרשמית של המערב ביחס לרוסיה מאופקת ומתונה ברובה. לבסוף, הביקורת הרשמית הבינלאומית על רוסיה ממוקדת באקט הספציפי של הפלישה לאוקראינה, המוגדרת בזהירות כצעד "בלתי מקובל" כדבריה של שגרירת ארה"ב באו"ם, ונמנעת מהשחרה מוחלטת של רוסיה.

מאידך, הסנקציות שהוטלו על רוסיה הינן מקיפות ומחמירות במידה יוצאת דופן והן עלולות להתפרש כשבירה של כללי המשחק הבינלאומיים. בנוסף לכך הרטוריקה כלפי רוסיה אולי מתונה אבל היא גם קולנית. ראשי מדינות האיחוד האירופי וארה"ב מתבטאים מעל כל במה אפשרית ובכל הזדמנות נגד פלישת רוסיה לאוקראינה. יתירה מזאת, בעידן הנוכחי עלינו לקחת בחשבון גם את השיח הלא רשמי- התבטאויות כלפי רוסיה במדיה וברשתות חברתיות - ושם אפשר למצוא שיח קיצוני הרבה יותר. לבסוף, הסנקציות אינן מלוות בהצעת תגמול או אפילו בקביעת התנאים להסרתן. בהודעה הרשמית על הסנקציות מטעם האיחוד האירופי לא רק שלא נכללו תמריצים חיוביים להפסקת התוקפנות, נכלל בה איום מפורש להחמרת הסנקציות אם לא תופסק התוקפנות. חסר אם כן האיזון הרצוי בין תגמול ועונש.

תגובתו הראשונית של פוטין לסנקציות- העלאת רמת הכוננות הגרעינית- איננה מבשרת טובות וניתן לראות בה תגובת נגד של הקצנה אלימה. יש לקחת גם בחשבון את שתיקתה של סין בעניין הסנקציות ואת גרירת הרגליים של שווייץ שטרם הצטרפה אל הסנקציות. מדינות אלה אינן יכולות לאפשר לרוסיה גישה אל סוויפט, אך הן יכולות לאפשר לפוטין להחזיק את הראש מעל המים באמצעות רכישת רזרבות זהב וכיוצא בזה. סין מצהירה על עצמה באופן קבוע כשותפה אלטרנטיבית למדינות שהוקעו על ידי המערב ולשווייץ ישנה מדיניות ניטרליות מסורתית וארוכת שנים. במובן זה הנתיב לתגובת הנגד של חיפוש שותפות אלטרנטיביות עודנו פתוח בפני פוטין.

מאידך, אין סימנים להקצנה רטורית או לשיח משפטני-אסטרטגי של פוטין מאז הטלת הסנקציות. הדיווחים על הפגנות נגד הפלישה ועל מעצרים ברוסיה מעידים שככל הנראה החברה הרוסית איננה מגיבה בהיאספות אל הדגל או בהתפתחות גאווה לאומית סביב הפלישה לאוקראינה.

הכל עדיין פתוח אם כך. ארה"ב והאיחוד האירופי יוכלו להגביר את הסיכויים להצלחת הסנקציות אם יגייסו את שוויץ ואת סין להצטרף אליהן ואם ישכילו להמשיך לשמור על רטוריקה מאופקת וגם להציע לרוסיה תגמולים תמורת הפסקת התוקפנות ויציאה מאוקראינה. הקצנת השיח והיגררות לספירלת הסלמה עלולה להביא להתחפרות של פוטין בעמדתו, תרתי משמע, לעוד זמן רב.

הכותבת היא מרצה וחוקרת במחלקה לסוציולוגיה מדעי המדינה ותקשורת, האוניברסיטה הפתוחה