ההסלמה המסחררת של משבר אוקראינה: שעון יום הדין של המלחמה הקרה חזר לתקתק

השאלה כמה זמן תימשך מלחמת רוסיה באוקראינה נוגעת כמובן בראש ובראשונה ל־44 מיליון אוקראינים, לשלומם הפיזי, לשלום עריהם וכפריהם, לעצם קיומה של ארצם. אבל מן התשובה עליה נובעת הערכה על מצב היחסים הבינלאומיים.

נכון להיום המלחמה נמצאת ביומה השביעי. יום אחר יום, היחסים בין רוסיה למערב מידרדרים והולכים. היום לפנות בוקר (שעון ישראל), הנשיא ג'ו ביידן נעל את שמי אמריקה בפני מטוסים רוסיים. האירופים עשו כן יומיים קודם, ומנעו בכך משר החוץ של רוסיה מלהשתתף בוועידה לענייני זכויות אדם של האו"ם בז'נבה. הוא היה יכול לבחור תוואי חלופי, דרך טורקיה או ישראל, אבל הוא נשאר בבית.

 אדם מביט בשריד של טנק רוסי בעיירה בוצ'ה, קרוב לבירה קייב, שלישי / צילום: Associated Press, Serhii Nuzhnenko

נעילת השמיים באה 24 שעות לאחר שארה"ב גירשה 12 דיפלומטים רוסיים ממשלחת ארצם באו"ם. דוק: הם אינם מואמנים לארה"ב, אלא לאו"ם, וארה"ב מחויבת להרשות את נוכחותם של נציגים מכל ארץ החברה באו"ם, ובכלל זה ארצות עוינות, או אפילו ארצות ללא יחסים דיפלומטיים עם וושינגטון. גירוש מן האו"ם הוא נדיר ביותר, ונדיר עוד יותר הוא גירוש של דיפלומטים מארץ שהיא חברה קבועה במועצת הביטחון.

כל יום שעובר והסנקציה שלו

כל יום שעובר מניב סנקציה חדשה. המצור הפיננסי סביב רוסיה מתהדק והולך. יש עדיין פרצות מסחריות ניכרות. רוסיה מוסיפה להשתכר מאות מיליוני דולרים ביום ממכירת גז ונפט למערב, בייחוד לאירופה. חלק מן הבנקים שלה עדיין יכולים להשתתף במערכת הבנקאית הבינלאומית, מפני שעדיין לא סולקו מ־SWIFT, המיסלקה הבינלאומית שבאמצעותה מתאפשרת העברת כספים בין מוסדות פיננסיים. ארה"ב עדיין לא הטילה איסור על יצוא טכנולוגיה־עלית לרוסיה, בייחוד מוליכים־למחצה ושבבים.

אבל כל יום שעובר מגביר את הלחץ על וושינגטון ועל בירות אירופיות להחמרת הענישה. אפשר רק לשער מה יקרה, כאשר שידורים חיים יעבירו את תמונות הקרב על קייב, פטריות עשן יעלו מן הבירה העתיקה הזו, גוויות יתגוללו ברחובות, בתי החולים יתמלאו עד אפס מקום ומספר הפליטים יגדל בטור גאומטרי. האו"ם מעריך שהוא עשוי להגיע עד ארבעה מיליון ויותר.

ללחץ הזה יהיו בהכרח תוצאות. הפלצות שתאחז את דעת הקהל, באמצעות התקשורת, תחייב את המערב לחצות קווים אדומים. אנחנו עלולים להתקרב אל היום, שבו תיבחן אזהרה רוסית מ־2015 על התוצאות של אחת הסנקציות: הסילוק המלא מ־SWIFT.

ראש ממשלת רוסיה בימים ההם, דמיטרי מדבדב, איש אמונו הקרוב של הנשיא פוטין (המשמש עכשיו סגן יו"ר המועצה לביטחון לאומי תחת פוטין), הכריז אז, זמן קצר לאחר שרוסיה כבשה וסיפחה את חצי האי קרים והפיחה את המרד במזרח אוקראינה, כי תגובת רוסיה על סילוק מ־SWIFT "לא תדע גבול". ב־2019 הוא אמר, כי גירוש כזה כמוהו כ"הכרזת מלחמה".

מה יקרה אם ארה"ב תעשה יותר

בימים האחרונים חזינו במחוות של התרסה קיצונית מצד רוסיה. עם פלישתו לאוקראינה, פוטין הזהיר כי כל ארץ שתעמוד בדרכה של רוסיה תיענש במידה שהיא "לא ראתה כמותה בכל ההיסטוריה שלה". משקיפים ראו בזה רמז אפשרי לשימוש בנשק גרעיני.

ארבעה ימים לאחר הפלישה, בהפגנה של רוגז ושל קוצר רוח ושל מי־יודע־מה־עוד, פוטין לא רמז עוד, אלא נקב בשם המפורש. הוא הושיב את שר ההגנה שלו ואת רמטכ"ל הצבא בקצה השולחן הארוך ביותר בעולם, וציווה עליהם, לעיני המצלמות, להעלות את הנשק הגרעיני של רוסיה לרמת כוננות גבוהה.

מקורות אמריקאיים אמרו אחר כך, כי הם לא הבחינו בשום שינויים ובשום תזוזות בהיערכות הגרעינית של רוסיה. אבל המרצע יצא, לפחות במקצת, מן השק. פוטין דיבר פתאום לא כמו דיקטטור רוסי, אלא כמו דיקטטור צפון קוריאני. הוא הצדיק את האיום ב"הצהרות עוינות" שבאו ממנהיגים בנאט"ו. אם "הצהרות עוינות" מצדיקות נפנוף בנשק גרעיני, אפשר רק לנחש מה יצדיקו מעשים של ממש.

מה יקרה למשל, אם SWIFT תתהדק במלואה סביב צווארם של הבנקים הרוסיים?

■ מה יקרה אם ארה"ב תעמוד בדיבורו של הנשיא ביידן ותרוקן את קופת המלחמה של רוסיה (איננו יודעים איפה בדיוק חונות עתודות מטבע החוץ של רוסיה, המוערכות ב־630 מיליארד דולר)?

■ מה יקרה אם ארה"ב תמנע מהבנק המרכזי הרוסי מלהיחלץ להגנת הרובל, והוא יוסיף לצנוח אל מעמקים לא־ידועים?

■ מה יקרה אם ארה"ב תחסום את דרכה של רוסיה אל טכנולוגיה מתקדמת במידה ש"תשחק את כלכלתה ותחליש את צבאה לשנים רבות", כדברי ביידן?

■ מה יקרה אם ארה"ב תחשוף את פשעי "האוליגרכים והמנהיגים המושחתים שחלבו מיליארדי דולרים", ותעשה יד אחת עם בעלות בריתה באירופה, כדי "למצוא ולהפקיע את היאכטות שלהם, את דירות הפאר שלהם ואת מטוסיהם הפרטיים", ותניח את ידה על "רווחיהם שנרכשו במירמה", כפי שביידן הצהיר?

ומה יקרה אם ארה"ב ובעלות בריתה ישלחו נשק לאוקראינים, גם לאחר שעריהם הגדולות ייפלו בידי רוסיה? הרי הנשק לא יגיע לאוקראינה מכוח "שגר אותי, סקוטי"; הוא יצטרך לחצות גבולות. הוא יצטרך לבוא משכנותיה של אוקראינה: פולין, רומניה, סלובקיה, הונגריה, מולדובה, או מהים השחור, דרך בולגריה, טורקיה וגיאורגיה. מה יעשה פוטין לארצות האלה, אשר שש מהן חברות בנאט"ו? האם אפשר לסמוך עליו שלא יעשה?

"טועה מי שחושב שפוטין לא ישתמש"

פיונה היל, שהחזיקה בתיק רוסיה במועצה לביטחון לאומי בבית הלבן בשנתיים הראשונות של נשיאות דונלד טראמפ, אמרה השבוע בראיון עיתונאי לפוליטיקו, שפוטין הטעים באוזני טראמפ, "אתה יודע, דונלד, יש לנו את הטילים ההיפר־סוניים האלה". טראמפ השיב, "טוב, גם לנו יהיו". פוטין: "כן, בסופו של דבר יהיו לכם, אבל אנחנו הקדמנו אתכם".

היל אומרת, שבדברים האלה "היה כרוך איום, ופוטין העמיד אותנו על האפשרות שאם הדברים יגיעו לידי כך, במציאות עוינת כלשהי, או אז האופציה הגרעינית תהיה מונחת על השולחן... טועה מישהו החושב שפוטין לא ישתמש במשהו שיש לו, משהו שהוא לא־רגיל ואכזרי".

המראיין שאל את היל: "יש אנשים האומרים שאנחנו נמצאים על סף מלחמת העולם השלישית". היל השיבה: "אנחנו כבר נמצאים בה".

מה אם כן פירושה של הסלמה? התשובה המזעזעת היא שאין לנו לאמיתו של דבר כל מושג. הנחת היסוד של המלחמה הקרה, מ־1949 ואילך, לאחר שהסובייטים פוצצו את פצצת האטום הראשונה שלהם, הייתה שבעולם קם "מאזן־אימה", ואף אחת ממעצמות העל לא תעז לפתוח במלחמה גרעינית ביודעה שאף היא תושמד.

הרגעים החמורים ביותר בתולדות המלחמה הקרה, שארכה קצת יותר מ־40 שנה, נגעו לחששות של אחת ממעצמות העל שיריבתה תהיה מסוגלת להשמיד אותה במכת הפתיחה. אחת התיאוריות על התמוטטות ברית המועצות קושרת את התרוששותה, בשנות ה־80, בניסיונה הכושל לנהל מירוץ חימוש עם ארה"ב. הסובייטים היו קרובים לייאוש, כאשר האמריקאים התחילו להשתעשע בפיתוח נשק בליסטי, שיוצב בחלל החיצון ("מלחמת הכוכבים", בלשון ההומור המקברי של הזמן ההוא). אפשר שאז גמלה ההחלטה בלבם של מנהיגי ברית המועצות להתחיל את הרפורמות, אשר החישו את קיצה של קיסרותם.

שעון יום הדין מתקרב לחצות

פוטין דיבר כל כך הרבה פעמים בשנים האחרונות, בפומבי, על טיליו ההיפר־סוניים, שאין דוגמתם ואיש לא יוכל להם, עד שמתעורר החשד שהוא הגיע למסקנה כי רוסיה פיתחה את היכולת לנצח במלחמה לא־קונבציונלית. יתר על כן, אם הוא מאמין, לפי פיונה היל, שהאמריקאים ירכשו את היכולת לייצר את ההיפר־סוניים "בסופו של דבר", אולי יש לו סיבה לפתוח במלחמה לפני "סופו של דבר".

זו רחוקה מלהיות אפשרות ודאית, או אפילו סבירה. אבל נראה כי תחושת העוצמה והביטחון של פוטין עומדת ביסוד הסיכון עצום הממדים שהוא קיבל עליו בפלישה לאוקראינה. בימים האחרונים הרבינו לשמוע, בייחוד מצד ארה"ב, שפוטין עשה מיקח טעות: שהוא לא העריך את נחישותם של האוקראינים, שהוא הקל ראש באחדותו של המערב, שהוא הפריז בהערכת כשירותו של הצבא הרוסי. זה כמובן יתכן. זה מה שאמר, פחות או יותר, ג'ו ביידן ביום ד' לפנות בוקר.

אבל גם ההיפך נכון: המערב לא העריך את פוטין נכוחה, המערב לא פירש כהלכה את תהליך התעצמותו של הצבא הרוסי מאז התנהלותו הלא־מבריקה במלחמה נגד גיאורגיה (2008), הוא לא הבין מה עשויה לעולל תחושת המרירות העמוקה של פוטין כלפי המערב. אפשר שהמערב מוסיף שלא להבין. הפעם אין הוא מבין את גודל הסיכונים שפוטין מוכן לקבל עליו בדרכו אל היעד.

"היעד" הוא, ללא כל ספק, חידוש גבולותיה האסטרטגיים של רוסיה, עד מרכז אירופה, ואולי מעבר להם. "מעבר להם" מכוון לדרישה האחרונה שבקעה בימים האחרונים ממשרד החוץ הרוסי, שארה"ב תפנה את כל כוחותיה הגרעיניים מיבשת אירופה. גרעין אמריקאי מוצב באירופה זה 70 שנה ויותר.

אולי הגיע הזמן לשקול את האפשרות שהמערכת הבינלאומית אינה נמצאת עוד בימי שלום, אלא במצב של לא־שלום־ולא־מלחמה; או אפילו במצב של חצי־מלחמה. זה שינוי כל כך מפליג, שהדעת פשוט אינה מסוגלת לתפוס. המרחק אל פי התהום התקצר במידה שהייתה אופיינית לאזהרות אפוקליפטיות בשנות ה־50 וה־60, כאשר "שעון יום הדין" (Doomsday Clock) שהתקינו פיזיקאים חישב את המרחק אל "חצות הלילה", לפעמים רק בשניות. אין צורך עכשיו אלא בסדרה קטנה מאוד של צעדים ושל אי־הבנות כדי לחצות את המרחק הזה.

רשימות קודמות ב-yoavkarny.com וב-https://tinyurl.com/yoavkarny-globes
ציוצים (באנגלית) ב-twitter.com/YoavKarny