שנתיים לקורונה: הזוגיות ספגה מכה אך למדנו שהתקווה משפרת את הבריאות הנפשית והזוגית

כפי שטענו שלמה המלך ובעקבותיו איתי זבולון (טונה): "גם זה יעבור" וככל הנראה גם הקורונה בדרכה לחלוף במוקדם או במאוחר. השאלה שעדיין נותרת פתוחה היא מהן ההשלכות קצרות וארוכות הטווח של השנתיים הללו על כולנו ככלל, ומנקודת ההתמקדות שלי כמטפלת וחוקרת זוגיות על הזוגיות והתא המשפחתי בפרט.

לדברי פרופ' קרול דואק, פסיכולוגית ידועה מאוניברסיטת סטנפורד, תחושת השליטה על גורלנו והיכולת לצפות מה יקרה הינם צרכים בסיסיים מרכזיים. ובכן, בשנתיים האחרונות אנו חיים לצד תחושת אי וודאות מתמשכת אשר חלחלה וטלטלה את הקיום היומיומי, טלטלה אשר עודנה מורגשת גם אם בעוצמה פחותה. החיים הזוגיים והמשפחתיים הפכו למורכבים הרבה יותר. היו זוגות אשר התחזקו מהמשבר ולמדו לעבוד יחד בצורה טובה וקשובה יותר. בזוגות אלו, המשבר איפשר לראות את בני הזוג כשותפים למסע או כמשענת. זוגות אחרים דווקא חוו התדלדלות של משאבים. הגברת גורמי הלחץ, וצמצום מקורות התמיכה (בשל סגרים ובידודים) פגעו בקיבולת האישית והזוגית לשאת לחצים.

בהתבסס על מודלים קיימים של זוגיות היו ששיערו שהמתחים בעקבות מגפת הקורונה עלולים לאיים על הזוגיות, להגביר קונפליקטים ולהפחית תדירות של יחסי מין. עוד שיערו כי חוסר הוודאות בנוגע לרמת ההכנסה, ולהיקף ויציבות העבודה עלולים לעכב כניסה לנישואין וכמובן שההגבלות על התקהלויות לא עזרו, עם דחייתן או ביטולן של חתונות רבות. מאידך, גורמים כלכליים אלו עשויים להפחית גם את שיעור הגירושין. ואכן, במחקר שנעשה במספר מדינות בארה"ב נצפתה ירידה משמעותית בשיעור הנישואין והגירושין בחודשים הראשונים לפרוץ הקורונה לעומת השיעור בחודשים הללו באותן מדינות בשנים שקדמו לקורונה. לכשיגיעו נתונים עדכניים מהלמ"ס יהיה מעניין לראות כיצד הקורונה השפיעה על המגמה הזו בישראל, מדינה בה שיעור הנישואין הוא עדיין גבוה מאוד יחסית לשאר המערב.

לצד אלו, זוגות רבים דיווחו, לפחות בחודשים הראשונים של הקורונה, על שיפור משמעותי בסיפוק ממערכת היחסים. יתכן כי בתחילה הובילו הזמן המשותף בסגרים, ההפחתה (שחווינו חלקנו) בעומס העבודה, וכן התגמדות צרות היומיום הרגילות לעומת המגפה העולמית המלחיצה שהייתה בפתח דווקא לחיבור מחודש ולקבלת פרופורציות אחרות בנוגע למה חשוב בחיים. כמובן שיש להבדיל כאן בין זוגות עם ילדים קטנים לעומת כאלו שלא, ובין זוגות שמצבם הסוציואקונומי גבוה ויציב לעומת כאלו שלא. בקרב זוגות שעבורם חוסר הוודאות ולחצי התקופה היו מועטים יותר, הסיכויים שהזוגיות והתא המשפחתי דווקא יפרחו היו גבוהים יותר.

אז כיצד ניתן לצמוח ברמה הזוגית בתקופה המאתגרת הזו? תקווה עשויה להוות משאב חשוב בתהליך. במעבדה לרגש ויחסים בינאישיים במחלקה לפסיכולוגיה ובמרכז לחקר המח של אוניברסיטת בר-אילן, ערכנו (לפני פרוץ הקורונה) מחקר גדול בו ליווינו לאורך זמן כ-100 זוגות בתקופה מאתגרת אחרת - המעבר להורות. למרות השוני בין הורות לבין מגפה, גם המעבר להורות מאופיין בחוסר וודאות ובאובדן חלקי של היכולת לשלוט בחיינו. במחקר שערכנו (עם הדוקטורנטית תרה זהבי-לופו, ועמיתים נוספים ובהנחיית פרופ' אשכול רפאלי), מצאנו שככל שרמות התקווה של אדם - או לחילופין של בן או בת זוגו - היו גבוהות יותר, כך נצפו מדדים אישיים, זוגיים והוריים טובים יותר. תקווה שימשה גם כמעין "חוצץ" אל מול לחצים שונים. כלומר, האמונה שדברים טובים יקרו בעתיד בשילוב חווית היכולת לפעול על מנת להשיג את הדברים הללו עזרו בהתמודדות היומיומית. מבחינה זוגית נראה שחשוב לזכור שזו תקופה לא פשוטה ומטלטלת בכל הרמות. שווה להתבונן על רגעי הצמיחה וההתמודדות וגם על הדברים שהתאפשרו בשל התקופה. תזכרו, גם זה יעבור.

הכותבת היא פסיכולוגית קלינית, חוקרת זוגיות במעבדה לרגש ויחסים בינאישיים של פרופ' אשכול רפאלי באוניברסיטת בר-אילן ומנהלת מרכזי טיפול ת.ל.מ רעננה וחדרה