״אבא נשאר מאחור״: אלפי פליטים אוקראינים מצטופפים בתחנת הרכבת של ברלין. כתב גלובס פגש אותם

פיה, ברלינאית צעירה, עומדת עם שלט קרטון שציירה ביד בתחנת הרכבת המרכזית של ברלין. "דירה לשלושה אנשים", כתוב בו, ומצוירות עליו גם שלוש דמויות, למי שאינו דובר גרמנית. "הדירה של אמא שלי פנויה לחודש", היא אומרת, "כבר כמה ימים התלבטתי אם לעשות את זה או לא, והבוקר החלטתי לבוא". ביום שישי בצהריים עמדו כמוה, מאחורי סרט סימון, עשרות נשים וגברים עם שלטים דומים, מציעים עזרה מיידית בדמות קורת-גג בטוחה לפליטי המלחמה באוקראינה, שהחלו לזרום לבירת גרמניה באלפיהם.

מעבר לסרט הסימון, נדיה, צעירה אוקראינית, ניסתה לארגן בטלפון הסעה למשפחה שזה עתה הגיעה דרך פולין. שתי אמהות, חברות, ארבעה ילדים. הגברים נשארו בקייב, מספרת אחת מהן , אבל הם עדיין לא נלחמים. אסור לגברים לעזוב את אוקראינה, אבל עדיין אין גיוס חובה כללי, רק בהתנדבות. רק מי שיש לו שלושה ילדים מתחת לגיל 18 יכול לעזוב. קל לזהות את הפליטים האוקראינים בקומת הקרקע של תחנת הרכבת של ברלין, שהפכה בין-לילה למרכז סיוע לפליטים ומלאה באלפי בני אדם - מדובר רק בנשים ובילדים.

 שלטים המכוונים את הפליטים מאוקראינה פזורים בתחנת הרכבת בברלין / צילום: Reuters, Fabian Sommer

שתי האמהות מצאו מקום לינה בתוך דקה. זוג גרמני שעמד מעבר לסרט, מיהר לסמן בידו כאשר מתנדבת עם כרוז הודיעה כי מחפשים מקום גדול יחסית לשישה אנשים. הם מסבירים כי זה בית הקיץ שלהם בעיירה אברסוולדה, מצפון לברלין, והאמהות ממהרות להסכים. "זה הכל מתחת לגג אחד", מסבירה האשה. הילדים עמוסים בצעצועים שהרעיפו עליהם המתנדבים, מסתכלים באייפד שהעניק להם מישהו מחוץ לתור. נדיה שומרת על הילדים בזמן שהיא מנסה לארגן הסעה, והנשים הולכות לאסוף מזון ובגדים מהדוכנים הרבים שהוקמו בתחנה, מתרומות.

"ביומיים הראשונים רק הסתכלתי בחדשות מאוקראינה ובכיתי בלי הפסקה", היא מספרת. היא הגיעה לברלין לפני חצי שנה בלבד, כחלק מתוכנית "או-פר" לילדים שנמשכת כשנה. ההורים שלה במערב אוקראינה, בטוחים יחסית למי שנמצא במרכז הקרבות, במרכז ובמזרח המדינה. "גם הם עוזרים עכשיו לפליטים שבורחים מחרסון, מחרקיב, ממריופול", היא אומרת. אחרי יומיים של בכי היא ראתה הודעה על צורך במתנדבים דוברי אוקראינית והתחילה לעזור. בתחילה הלכה לתחנת האוטובוסים המרכזית של ברלין, אבל לא היו שם יותר מדי אנשים. בשלושת הימים האחרונים הגיעה מדי יום לתחנת הרכבת, המקום אליו רבים מהפליטים מגיעים אחרי מסע מפרך דרך פולין. יום שישי היה "היום העמוס ביותר שהיה עד כה", היא אומרת.

 פליטים שברחו מהלחימה באוקראינה מחפשים מחסה בתחנת הרכבת בברליו / צילום: Reuters, Fabian Sommer

החברים שלה נלחמים באוקראינה, אבל נדיה מנסה לעזור איך שאפשר. "לפעמים אני לא יודעת מה לומר למי שמגיע. הם שואלים אותי מה יהיה, אם הם יוכלו לקבל כאן כסף מהממשלה, איפה הם צריכים לגור. מה אני אגיד להם? אני בת 23 ואני לא יודעת מה הולך להיות בעצמי".

כמוה, מאות מתנדבים פרושים בכל רגע בתחנת הרכבת, שהפכה למפגן יוצא דופן של אנושיות וחמלה בצל הזוועות שרוסיה אחראית להן באוקראינה. שלטים עם דגלי אוקראינה הפזורים בתחנת הרכבת מכוונים את הפליטים לקומה מינוס אחת, ושם יש שולחנות עמוסים במים, במזון, מתלי מעילים, ערימות נעליים, ארגזי ביגוד לילדים וגם ארגזי צעצועים. התרומות זורמות כל העת. תושבים מגיעים עם שקיות מלאות במזון, והמתנדבים ממיינים ומחלקים אותם. לא רק פליטים מאוקראינה יש שם, גם כאלה ממקומות אחרים בעולם שכעת עוברים את הגבולות הפתוחים.

קורת גג היא אולי התרומה הנדיבה ביותר שיכולים הברלינאים להציע עכשיו, ויש רבים שעושים זאת. בתוך דקות, בזה אחר זה, נמצאים מקומות לינה שונים למשפחות שונות. אחת מהמתנדבות כורזת: "יש לנו גבר מבוגר שצריך מקום לשבוע לפחות". פיה מהססת. "הדירה של אמא שלי היא בקומה רביעית, בלי מעלית", היא אומרת, "זה לא מתאים". דקות לאחר מכן כורזת שוב המתנדבת כי היא מחפשת מקום לארבע נשים. אחת העומדות בתור מתנדבת. ארבע הנשים, שתיים מבוגרות ושתיים צעירות, נפגשות עמה בצד. כולן מתחילות לבכות, ומסתובבות כדי לנסות ולהסתיר את הדמעות.

נדיה מארגנת את ההסעה ודואגת למושב לילד הקטן. הנשים חוזרות עם שקיות של אוכל ושקיות של ביגוד. הילדים מקבלים ממתקים לדרך. ההסעה שלהן מחכה מחוץ לתחנה המרכזית. מה שהן צריכות באמת זה כסף, היא אומרת, "הן באו רק עם מטבע אוקראיני, ואני לא יודעת אם יוכלו להחליף, בטח לא באברסוולדה". הילדים מתעסקים בצעצועים החדשים. הם לבושים היטב, עם ילקוטי ספיידרמן. אחד מהם, בן ארבע, מבקש לעלות על הידיים. "נסענו באוטו, באוטובוס וברכבת", מונה הילדה את כל כלי התחבורה שבהם נסעו בימים האחרונים, גאה ברשימה הארוכה. "אבא נשאר", היא אומרת. אלה שש נפשות מתוך יותר ממיליון פליטים שכבר נמלטו מהמלחמה שחייהם התהפכו תוך שבוע בלבד והם כעת בארצות זרות, ללא שפה, ללא כסף מקומי, ללא הגברים.

פיה נמצאת בפינה. בעזרת המתנדבות, היא מצאה שתי צעירות אוקראיניות שמחפשות מקום. היא עוזרת להן לגרור את המזוודות. ברקע, המוני בני אדם מדברים, נדחקים סביב הדוכנים, נרשמים ומצוותים למתנדבים חדשים שילוו אותם בשרשרת החיול של מעמד הפליט החדש שלהם. "אני כאן", אומרת הצעירה הברלינאית, "כי הייתי רוצה להאמין שאם אני הייתי במצב כזה, מישהו היה בא לעזור לי. זה העולם שאני רוצה להאמין בו".