מלחמתו של פוטין: לא קל לבטל מדינה, אבל אולי גם אנחנו כבר מתרגלים לרעיון

וושינגטון מאמינה עכשיו, שהרוסים הטילו אל אוקראינה 95% מן הכוח, שריכזו במשך שבועות ארוכים לאורך הגבול. טקטיקת הפתיחה שלהם לא עלתה יפה. הם חשבו שיוכלו לתפוס את אוקראינה באמצעות יחידות ניידות קטנות, ומבלי להילחם על הערים. הם עשו את השגיאה המסורתית של גנרלים: הם המעיטו מערך יריביהם. הסימנים מעידים, שהם מכניסים עכשיו את השינויים הנחוצים.

הקרב על קייב מתרגש ובא. ראש העיר אמר היום (ב') לבי.בי.סי, שהרוסים "נמצאים עשרה ק"מ מגבול עירנו". הערים הקטנות, החוסמות את נתיב התקדמותו של הטור הרוסי הארוך מצפון לדרום, עדיין מתגוננות. רחובותיהן מכוסים בשלדיהם המפויחים של טנקים רוסיים. אבל יתרונם הכמותי והאיכותי של הרוסים מכריע, ונראה שהם גמרו אומר להשתמש בו.

בימים האלה, אם לא בשעות האלה, הם עומדים להכביד את הפצצותיהם ואת הפגזותיהם על הערים. במהלך יום א' פסקה התקדמותם של הרוסים, אבל לפי מקורות אוקראיניים הם הידקו את טבעת המצור שלהם על שורה של ערים במזרח ובדרום. הם עומדים להרחיב את הפגיעה בתשתית האזרחית, כפי שהראתה ביום א' הריסתו של נמל התעופה האזרחי בוויניצה, במערב המדינה, באמצעות טילי שיוט.

ביום שני נראו סימנים, שעומדת להתחיל המתקפה הרוסית נגד אודסה, עיר הנמל העיקרי של אוקראינה על שפת הים השחור. ספינות מלחמה רוסיות נראות באופק זה ימים אחדים. אתמול הופגזה עיר נמל סמוכה, ניקולאייב. השתלטות על החוף הזה תגזול מאוקראינה את המוצא לים ואת הנתיב המסחרי העיקרי שלה. התוצאות יורגשו לא רק באוקראינה. דגנים אוקראיניים ממלאים חצי מצורכיהן של מדינות כמו לוב ותוניסיה.

לא לדחוק אותו אל הקיר?

החדשות הדרמטיות ביותר של הימים האחרונים היו ההסלמה הרטורית של ולדימיר פוטין ביום שבת. אם מנהיגי אוקראינה "יוסיפו לעשות מה שהם עושים", זאת אומר להתנגד לפלישת רוסיה, אמר פוטין, המדינה האוקראינית תחדל להתקיים.

על פי "ניו יורק טיימס", בכירי הבית הלבן מתלבטים בינם ובין עצמם בשאלה אם ההקצנה הנמשכת אצל פוטין קשורה ב"דחיקתו אל הקיר", והיא עלולה להביא אותו עד הרחבת המלחמה אל "מעבר לגבולות אוקראינה".

הביון האמריקאי עסוק עכשיו בניתוח קליני של נשיא רוסיה. בלשון גסה, האמריקאים שואלים את עצמם ואת זולתם אם פוטין יצא מדעתו, אולי אפילו מחמת בידודו הארוך מאוד בימי הקורונה. אין להם כמובן תשובה משכנעת.

משוגע או לא, נראה כי ולדימיר פוטין נוטה להקל ראש בערכם של אנשים, שהוא חושב לאויבים. הזלזול הפומבי שלו בנשיא אוקראינה וולודומיר זלנסקי הוא דוגמא אחת. בשעה שפוטין היה זוכה עכשיו על נקלה במקום האחרון בכל טבלת אהדה בינלאומית, זלנסקי הוא גיבור תרבות ותקשורת.

פוטין גם לא הבחין במבקריו במערב. הוא הניח שמצא את הדרך אל לבם - באמצעות כיסם, וחילק טובות הנאה נדיבות לראשי ממשלה לשעבר, לשרים ולפוליטיקאים בכירים במערב.

הכף הצבאית נוטה לטובת פוטין

קירטועי הפתיחה של המלחמה הפתיעו משקיפים. שלושה מומחים בעלי מוניטין לצבא רוסיה דיברו ביום א' על חולשות תכנון וביצוע, שבין ביטוייהם היה שימוש לקוי במערכות נשק מתוחכמות. אבל הם אמרו, שניסיון העבר מראה כי רוסיה נוטה לפתוח את מלחמותיה בהפגנות חולשה, ולהשתפר בהמשך. ואף כי הכף הצבאית בהכרח נוטה לטובת פוטין, אפשר בהחלט לטעון שנשיא רוסיה נתקל בחומת מציאות, החורגת מציפיותיו.

אף כי מעטים חושבים שלצבא אוקראינה יש סיכוי של ממש, הנה הוא מצליח להציב מחסומים לחיל הפלישה. ערכם של המחסומים האלה הוא בעיקר פוליטי. הם שולחים מסר של עוצמה לאומית, עניין לא מבוטל בארץ שתוקפיה טוענים כי אין לה הזכות להתקיים.

כפי שכתבנו כאן בשבוע שעבר, כל יום נוסף של לחימה מגביר את הלחץ על המערב להחמיר את משטר הסנקציות נגד רוסיה, ולמצוא דרכים לעזור לאוקראינה להאריך את התנגדותה. אוקראינה אמנם מאוכזבת מאוד מסירובה של נאט"ו להכריז על פירוז שמיה, כדי לקרקע את חיל האוויר הרוסי, אבל אספקת הנשק והתחמושת מורחבת ומזורזת. בנאט"ו דנים עכשיו באפשרות שפולין תורשה מיד להעביר חלק ממטוסי חיל האוויר שלה לידי אוקראינה. אספקת טילי־כתף נגד טנקים ונגד מטוסים נמשכת באינטנסיביות גוברת. אפשר לראות את תוצאותיה במבואות קייב, שבהם טילי ג'אבלין עוצרים את הרוסים.

מצוד אחר נכסי אוליגרכים

אנחנו חוזרים ושומעים את המושג "מבצר פוטין", לתיאור הכנותיו הכלכליות למלחמה. מפתיע עד כמה ביצורי המבצר הזה היו חלקיים. ברור למדי כי פוטין לא הביא בחשבון את נכונותו של המערב לנטרל את הבנק המרכזי באמצעות הקפאת עתודות מטבע החוץ שלו. נגידת הבנק הרוסי הופיעה בסוף השבוע שעבר בשידור פנימי ובו קראה לעובדי הבנק להירגע, לא להתווכח על פוליטיקה, ולהתגייס בכל מאודם לעבודה, כדי למנוע "קטסטרופה"; לא בדיוק ביטוי של אמון עצמי.

המצוד אחר נכסי האוליגרכים אינו פוגע בכלכלת רוסיה בתור שכזאת, אבל הוא מערער את הגיונו של משטר ההון־שלטון, המכוון את רוסיה זה 30 שנה. האם ההסתייגויות המפתיעות מהמלחמה שהביעו מיכאיל פרידמן (אוליגרך מס' 11 ברשימת פורבס), רומן אברמוביץ' (12) ואולג דריפאסקה (34) ישפיעו על פוטין (אוליגרך מס' 2 באותה הרשימה)? ספק.

אבל דילול שורות נאמניו מפחית את מספר האנשים המוציאים את רצונותיו לפועל. גם דיקטטור כל־יכול, בוודאי בארץ של אחד־עשר אזורי זמן, זקוק לעזרה. מוטב לו לבקש אותה מאנשים המעיזים להגיד לו את האמת, לפחות מפעם לפעם.

ביום שבת יצא פוטין לשעה קלה מאחוזתו המבודדת, וסר אל משרדה של חברת התעופה הלאומית אירופלוט במוסקבה. הוא הצטלם מוקף בדיילות, שלא התבקשו לשבת בקצה המרוחק של שולחן ארוך. אחר כך הוא מסר דוח על מצב 'הפעולה הצבאית המיוחדת' באוקראינה, שכל העולם מלבדו קורא לה מלחמה, או פלישה.

הוא הכריז שם שהסנקציות על רוסיה "כמוהן כהכרזת מלחמה", אם כי "תודה לאל, הדברים לא הגיעו לידי כך". אחר כך הוא דיבר, בסרקזם רגיל, על "האינטליגנציה הליברלית", המבקרת את מעשי רוסיה בשעה ש"ניאו־נאצים תופסים אנשים ברחובות (אוקראינה), ויורים בהם". שוב־אוקראינה והניאו־נאצים. אבל הפעם הוא הוסיף אזהרה נוקבת. אם מנהיגי אוקראינה "יוסיפו לעשות מה שהם עושים, הם מסתכנים באובדן המדינה האוקראינית". אם זה יקרה, הוא אמר, "האשמה תהיה מוטלת על כתפיהם".

בהצהרה הזו פוטין התקרב להגדיר את המטרה הסופית של המלחמה: לבטל את עצם קיומה של אוקראינה. זאת אומרת, לא להחליף את השלטון; לא להשיג "פירוז צבאי", יהיה משמעו אשר יהיה; לא להבטיח שאוקראינה תישאר מחוץ לנאט"ו; לא להשיג את הסכמתה לקריעת חצי האי קרים, שהוא סיפח, וחבלי המזרח, שהוא הכיר ב"עצמאותם"; אפילו לא להשליך את כל "האינטליגנציה הליברלית" למחנה כפייה רחוק. ולדימיר פוטין רוצה למחוק את אוקראינה מן המפה. זה יהיה עונשה על העזתה להתנגד לצבא הפלישה.

ביטול ארץ של 44 מיליון 

ביטול ארץ של 44 מיליון, השנייה בגודלה באירופה (לאחר רוסיה), גדולה יותר מצרפת ומגרמניה, הוא אקט שנוסה לעתים רחוקות מאוד בהיסטוריה המודרנית, ורק בתקופות האפלות ביותר שלה, כמו ביטול פולין וצ'כוסלובקיה ב־1939; כמו ביטול כוויית בידי סדאם חוסיין (1990).

ברית המועצות כבשה ארבע ארצות, שהיא הכירה בקיומן העצמאי, וסיפחה אותן. אבל היא שמרה באופן נומינלי על המסגרת הנפרדת של קיומן, והפכה אותן ל"רפובליקות סובייטיות". הארבע היו גיאורגיה (ב־1921), ושלוש הבלטיות, ליטא, לטביה ואסטוניה (ב־1940). אבל הפעם נראה שפוטין מתכוון למחיקת כל זכר של קיום נפרד, מפני שהוא כופר בהצדקה ההיסטורית של קיום כזה. יתכן שהוא חושב על חזרה אל הסדר הטריטוריאלי שקדם למלחמת העולם הראשונה, כאשר אוקראינה לא הייתה קיימת כלל בתור שכזאת, ועל שטחה היו פלכים מינהליים ("גוברניות"), שבראשם עמדו פקידים של הממשלה המרכזית, לא נציגים נבחרים.

לא קל לבטל ארץ, אבל בשבוע האחרון הוסרו כל כך הרבה מיני טאבו ביחסים הבין לאומיים, שאנחנו אולי מתחילים להתרגל.

רשימות קודמות ב-yoavkarny.com וב-https://tinyurl.com/yoavkarny-globes
ציוצים (באנגלית) ב-twitter.com/YoavKarny