עם הגב דחוק לקיר: פוטין וביידן מגדילים את ההימור

שבועיים לאחר שהתחיל את המלחמה הגדולה ביותר באירופה זה 77 שנה, ברור למדי שוולדימיר פוטין נדחק אל הקיר.

תהיה הדעה אשר תהיה על יעדיו, או על התנהלות צבאו, יש יסוד להניח שהוא לא ציפה כי ביום ה־12 של המלחמה, נשיא "המשטר הניאו־נאצי" של אוקראינה יישא נאום נרגש מלב קייב אל הפרלמנט הבריטי; שבויי מלחמה רוסיים יוצעדו מול המצלמות; מספר חללי צבאו יעמוד על "2,000 עד 4,000" (הערכת המודיעין הצבאי של ארה"ב); טור של 60 ק"מ, שיצא לדרכו ביום השלישי של המלחמה מגבול בלארוס לעבר קייב, יוסיף להיות תקוע; המערב יהיה מאוחד, והסנקציות לא רק ינשכו, אלא ינגסו נגיסות גדולות מכלכלת רוסיה ומן הפיננסים שלה.

אתמול סוכנות הדירוג Fitch הורידה את דירוג האשראי של רוסיה ל־'C' בטריטוריית "הזבל" (junk), והעריכה שחדלות פירעון צפויה "לאלתר". Moody’s עשתה כך כבר בסוף השבוע שעבר. היא אמרה שחומרת הסנקציות "הרחיקה מעבר לציפיות הראשוניות, וייוודעו לה תוצאות אשראי מוחשיות".

נראה שהבנק המרכזי של רוסיה מסכים עם ההערכה הזו. הוא השבית לשישה חודשים את הסחר במטבע חוץ. רוסיה החליטה להשעות יצוא של שורת מינרלים עד סוף השנה.

ביום ג' התהדק עוד יותר משטר הסנקציות סביב צווארה של רוסיה, כאשר הנשיא ביידן הוסיף לרשימה את החוליה החסרה הבולטת ביותר: איסור על יבוא מוצרי אנרגיה רוסיים לארה"ב. האירופים עדיין אינם מצטרפים, וזה כמובן יחליש את האפקטיביות של המהלך החדש, אבל סימני הדרך ברורים: דחיקת רוסיה מן השוק העולמי מתקדמת והולכת.

האם כל הפגיעות האלה, הצבאיות והכלכליות, מצטרפות לכלל "כישלון"? מי יודע.

פוטין הראשון כנפוליאון השלישי

פרשנים כבדי־ראש פונים יומיום אל ההיסטוריה, כדי לפענח את סודות נפשו של פוטין, ומחפשים תשובות בחיקם של צארים מתים ושל קרבות מן המאה ה־17. אני מציע לחשוב את פוטין לנפוליאון. לא לנפוליאון הגדול של אוסטרליץ ושל יינה, אלא לנפוליאון השלישי, אחיינו של הגדול, בקרב סולפרינו, ב־1859, נגד קיסרות אוסטריה.

 הנשיא פוטין / צילום: Associated Press

האחיין יצא למלחמה לשם סילוק אוסטריה מאיטליה. הוא ניצח בקושי עצום, צבאו נטחן ונגרס, בשדה הקרב היו מוטלים כל כך הרבה מתים ופצועים, עד שמשם יצאה היוזמה להקים את הצלב האדום. נפוליאון השלישי הכריז ניצחון, אף כי לא השיג את כל יעדיו, וחזר הביתה.

הייתכן שאוקראינה מתפתחת לקרב סולפרינו של פוטין? התשובה היא שאין לנו תשובה. המתאמת העליונה של קהילת המודיעין האמריקאית, אבריל היינס, אמרה ביום ג' בשימוע בקונגרס, שהיא מניחה, כי לא זו בלבד שהמהלומות הכלכליות והקשיים הצבאיים לא ירתיעו את פוטין, אלא ש"הוא יסלים... הוא בעצם יגדיל את ההימור (double down)", ו"נראה שהוא מוסיף להיות בטוח ביכולתה הצבאית של רוסיה להביס את אוקראינה".

אבל היינס אינה בטוחה איזה אופי ילבש ניצחון כזה, ואם פוטין יחתור אל "תכנית מקסימליסטית לכבוש את כל אוקראינה או את רובה". אם ינסה, הוא יתקשה להטיל את מרותו, וייתקל ב"התנגדות ממשית ורצופה" מצד האוקראינים. מנוי וגמור עם פוטין "לנצח" במלחמה הזו, אבל, היא אמרה, "ההגדרה של מה שפוטין יהיה מוכן לקבל כניצחון עשויה להשתנות במהלך הזמן, בהתחשב במחיר הניכר הנגבה ממנו".

הדינמיקה של הסנקציות

המחיר הזה אינו רק צבאי, אלא גם כלכלי, אולי בעיקר כלכלי. כמובן, המחיר הצבאי הוא זה המעמיק ומאריך את המחיר הכלכלי. אלמלא התארכה המלחמה, ואלמלא הגנרלים הרוסיים התחילו לאבד את עשתונותיהם, ולהפציץ בתי חולים ובתי ספר וגני ילדים, סביר להניח שהדינמיקה של הסנקציות הכלכליות הייתה משתנה.

הערכנו כאן לפני שבוע, שכל יום נוסף של לחימה יגדיל את הלחץ על המערב להכביד את עול הסנקציות. הנשיא ביידן פתח בחבילת סנקציות, שהוסכמה עם בעלות בריתה של ארה"ב בנאט"ו ובאיחוד האירופי. מלכתחילה לסנקציות היו שיניים, אבל תחילה הן לא כללו הוצאה של בנקים רוסיים ממערכת הסליקה העולמית SWIFT; הן לא כללו אמברגו על יצוא של טכנולוגיה מתקדמת, בייחוד זו הנחוצה לייצור שבבים ומוליכים־למחצה. המרכיב החשוב ביותר שבלט בחסרונו בחבילת הפתיחה היה האנרגיה.

היה כמובן היגיון לא מבוטל בהטלה הדרגתית של סנקציות, כדי להגדיל את האפקט הפסיכולוגי והפוליטי שלהן, גם על רוסיה הנענשת וגם על דעת הקהל במערב המעניש. אבל לא ברור כלל שמניפת הסנקציות הייתה מוסיפה ונפרסת אילו המלחמה הייתה מסתיימת בתוך שישה ימים, ואילו הרוסים היו מצליחים לשכנע את העולם שלאוקראינים אין כל חשק להילחם ולמות לטובת אוקראינה.

ואף כי האוקראינים מתלוננים מרה על חוסר רצונו של המערב לקרקע את חיל האוויר הרוסי באמצעות סגירת שמיה של ארצם, ואף כי הם חושבים שהם לוחמים את מלחמת העולם החופשי מבלי לקבל את תמיכת העולם החופשי, למלחמתם יש תוצאות מפליגות: עיכוב הרוסים מאפשר למערב להחמיר את הפגיעה בכלכלת רוסיה.

איננו יודעים אם הנשיא ביידן תכנן מלכתחילה לאסור על יבוא מוצרי אנרגיה רוסיים לארה"ב. הוא ודובריו השתמשו בביטוי ההתחמקות הקלאסי, "הכול מונח על השולחן". אבל התארכות המלחמה, והשידורים החיים מעריה המופצצות של אוקראינה ומשיירות הפליטים, הגבירו בהתמדה את הלחץ על הבית הלבן לשים קץ לאבסורד, שבו ארה"ב מענישה את הבנק המרכזי של רוסיה ובאותה השעה עוזרת לממן את מכונת המלחמה הרוסית.

אלמלא הודיע הנשיא אתמול על סנקציות האנרגיה, הקונגרס, בהנהגת מפלגתו, עמד לכבול את ידיו ולחוקק סנקציות כאלה. כל זה כנראה לא היה מתרחש אלמלא קייב עדיין החזיקה מעמד.

 הנשיא ביידן / צילום: Associated Press

למשוך את התקע במכה אחת

כמובן, כדי שיצוא האנרגיה מרוסיה ייפסק מעיקרו, אירופה צריכה להצטרף אל ארה"ב. האירופים יודעים שהם צריכים לשים קץ לתלותם בפחמנים רוסיים, אבל הם אינם יכולים למשוך את התקע במכה אחת. הם אומרים שימתינו עד סוף השנה. בתשעת החודשים הבאים אירופה תוסיף לשלוח מאות מיליוני דולרים ביום אל הארץ שאת כלכלתה היא רוצה לקעקע.

גם הנשיא ביידן נדחק אל הקיר במידת מה. הוא הקדיש חלק מהודעת הסנקציות שלו אתמול להתגוננות מפני האשמות שהוא מחשק את תעשיית האנרגיה האמריקאית, ומונע אותו מלהגדיל את תפוקת הנפט והגז הטבעי בתוך ארה"ב. הוא טוען ש־9,000 היתרים לקידוח על אדמת המדינה תלויים ועומדים, וחברות הנפט עדיין לא השתמשו בהן.

הוא גם קרא לחברות הנפט שלא לנצל את משבר האנרגיה כדי להגדיל מחירים מעבר למה שהשוק מכתיב. אבל היו לו גם מלים טובות לתעשיית האנרגיה: ענקיה הודיעו על יציאה חד צדדית מרוסיה. הם מוותרים על השקעות רבות שנים של מיליארדים. רוסיה חיזרה אחריהם במשך שנים כדי שישקיעו. עכשיו היא מאבדת את הפירות בן לילה. המלחמה הזו לא הייתה מלכתחילה הגיונית, אבל נראה שהגיונה פוחת יותר ויותר. אף על פי כן היא נמשכת, אולי מתוך אינרציה אכזרית.

רשימות קודמות ב-yoavkarny.com וב-https://tinyurl.com/yoavkarny-globes
ציוצים (באנגלית) ב-twitter.com/YoavKarny