בת טיפוחיו של וורן באפט מקימה מיני ברקשייר

טרייסי בריט קול בילתה עשור בעבודה עבור וורן באפט. כעת היא רוצה לרכוש את סוג החברות שהיו מעניינות את המשקיע הנודע לפני 30 או 40 שנה.

אלה חברות שלרוב מנוהלות על ידי המייסדים או בעלים שהם בני משפחה ויש להן ביצועים סולידיים ו"תעלת מגן" תחרותית - ביטוי חביב על באפט - אך אינן גדולות מספיק למשוך את תשומת ליבה של ברקשייר התאוויי כיום.

"ברקשייר זקוקה לרכישות בשל מיליארדי דולרים על מנת להזיז את המחט", אומרת קול. "אז הרבה מהאנשים שיוצרים אתנו קשר או רוצים למכור היו רוצים למכור לברקשייר, אבל הם פשוט קטנים מדי".

קול השיקה חברת השקעות עם עמית לשעבר ב־2020, בשם קנבריק (Kanbrick) המכוונת להתמקד בחברות כאלה. בינתיים רכשה החברה את Thirty-One Gifts, חברה מקולומבוס אוהיו שמוכרת תיקי בד, ילקוטים ופריטים אחרים דרך יועצים עצמאיים. קנבריק עובדת על השקעות עם חברות שירותים ביתיים ומותגי צרכנות.

בחירת החברות הנכונות לוקחת זמן ולפני קניית חברה, אומרת קול שהיא והצוות שלה לרוב יושבים עם המייסדים ומנסים להבין לא רק את מרכיבי העסק היסודיים אלא את האנשים העובדים בו ואת האסטרטגיה, ומקווים לענות על השאלה: "מה עשוי להיות כאן האתגר, מה יכולה להיות ההזדמנות?"' אומרת קול.

על מנת להכיר מייסדים, הרכיבו בקנבריק תוכנית בת שלושה חודשים לחברות בגודל בינוני המספקת הדרכה ותמיכה נוספת; בינתיים, קול ועמיתיה עבדו עם 15 חברות, כולל חווה גדולה באריזונה המוכרת מלונים לרשתות מכירה גדולות.

מהחווה בקנזס ל"כבאית" של באפט

קול בת ה־37 גדלה בחווה משפחתית בקנזס שהעבירה תוצרת חקלאית ברחבי המערב התיכון. היא הלכה לבי"ס לעסקים בהארוורד והצטרפה לברקשייר ב־2009 בגיל 25, ובתחילה עבדה כעוזרת פיננסית של באפט.

מאוחר יותר התמנתה למנכ"לית של חברת מוצרי בישול בבעלות ברקשייר, Pampered Chef, ובדרך עשתה משימות נוספות בתוך ברקשייר בעזרה לחברות נאבקות. היא שירתה כיושבת הראש של חברות של ברקשייר כמו Benjamin Moore & Co. ו־Johns Manville, וישבה בדירקטוריון של קראפט היינץ ואחרות.

בריאיון ב־2019, באפט כינה את קול "הכבאית", ושיבח את יכולתה להחיות חברות ולקחת על עצמה כל משימה שצריך.

קול שוחחה לאחרונה עם ה"וול סטריט ג'ורנל" מהמשרד הביתי שלה בנאשוויל, טנסי. הנה כמה חלקים מהשיחה שנערכה:

מה גרם לך להחליט שיש צורך במודל כזה?
"במשך השנים, דיברתי עם הרבה מייסדים ובעלי חברות, חלקם היו באים לברקשייר ומנסים למכור את החברות שלהם; אנשים אחרים פגשתי דרך ארגונים. מה שגיליתי הוא שרוב החברות הבינוניות נאבקות באותם דברים: איך להעסיק את האנשים הנכונים, איך לפתח אותם, איך לתמרץ אותם, איך לעזור להם לצמוח, איך לבנות אסטרטגיה. אז מה שעשינו זה בנינו מערכת עסקית לעזור בתחומים האלה, וזה באמת אפשר לנו ליצור ערך לחברות.

הרבה משפחות ומייסדים לא רוצים למכור את החברות לבתי השקעות פרטיים. הם לא רוצים לראות את החברות שלהם נקנות ונמכרות או נחתכות ואת העובדים מפוטרים. אנחנו יכולים לתת להם אכסנייה לזמן ארוך יותר, ולעזור להם להיבנות בדרך הנכונה".

באיזה סוג חברות אתם מתמקדים?
"אנו רוצים עסקים שכבר היו בסביבה ויהיו מצליחים וחזקים, אבל שתהיה להם איזו תעלת מגן שמאפשרת שיהיו להם החזרים על ההון מעל הממוצע. חברות קטנות יותר שמכניסות בין 10 מיליון דולר ל־50 מיליון דולר [בהכנסות לפני ריבית ומיסים] הן בערך הסוויט ספוט שלנו מבחינת גודל. הן מעבר לשלב של צמיחה חדשה, אבל עדיין לא ממש נחשבות לחברות גדולות.

לרוב מדובר בחברות משפחתיות או חברות בבעלות האנשים שייסדו אותן. יש לנו שיחות רבות עם משפחות, מייסדים שמחפשים שותפים, או רוצים אכסנייה לטווח ארוך יותר אבל אולי לא חושבים שבית השקעות אסטרטגיות או ניירות ערך פרטיים הוא המקום הנכון עבורם".

מה שונה בגישה שלכם לעומת הון פרטי?
"קודם כל כמה זמן אנחנו מחזיקים חברות. רוב חברות ההון הפרטי מחזיקות בחברות שלוש או ארבע שנים. אם אתה הולך להיות בעלים של חברה שלוש או ארבע שנים, ברגע שאתה קונה אותה אתה כבר חושב על מכירתה, וכל החלטה שתקבל ממוקדת ב: מה אני הולכת לעשות כדי למכור את החברה הזו? הרבה מההשקעה שאתה מכניס לעסק לא משתלמת תוך שלוש או ארבע שנים, ולכן אני חושבת שאופק רחוק יותר הוא בעל ערך רב ביותר.

לרוב האנשים בהון הפרטי יש בדרך כלל רקע פיננסי. גם השותף שלי וגם אני התחלנו את הקריירות שלנו כמשקיעים אבל חשבנו שמאוד חשוב לקבל ניסיון תפעולי.

הפכתי למנכ"לית של Pampered Chef, הוא היה מנהל הכספים, באמת במטרה הזו: איך להפוך לטובים יותר במה שאנחנו עושים? ואני חושבת שזה שיש לנו הניסיון התפעולי הזה עוזר לנו לקבל החלטות טובות יותר, להבין מה אפשרי בעסק, מה נחוץ. ואז אנחנו יכולים להתחבר למייסד או בעלים או מנכ"ל של חברה כלשהי בגלל שהיינו בנעליים שלהם ואנחנו יודעים שחברות לא מנוהלות בגיליונות הנתונים והמצגות, נכון?".

לא מתעסקים בנדל"ן

אז איך את בוחרת את החברות שלך - ומאיזה תעשיות את נמנעת?
"יש דברים שבהם אנחנו לא נתעסק. אנחנו לא מתעסקים בנדל"ן. אנחנו לא מתעסקים בתעשיית הפיננסים. אנחנו לא מתעסקים בביוטכנולוגיה. אלה פשוט תחומים שבהם אין לנו את המומחיות, התובנה, ואנחנו לא הולכים להיות יותר טובים ממישהו אחר. ואז יש תעשיות אחרות רבות שבהן יש לנו הרבה יותר ניסיון והדברים מעניינים. התעשיות הנרחבות האלה הן שירותים לעסקים, תעשייה או חברות צרכנות. אבל בתוך זה יש מאות תתי־תחומים.

אז אנחנו מבלים זמן במבט על הרבה חברות שונות וממש אומרים: האם אנחנו חושבים שזו חברה ממש טובה? האם אנחנו חושבים שהיא הולכת להמשיך 10, 15, 20 שנה ולא להיות מופרעת על ידי מישהו אחר או על ידי הטכנולוגיה? ואז, שלישית, האם זה תחום שבו אנחנו יכולים להוסיף איזה תובנה או פרספקטיבה משמעותית?".

אתם מתמקדים בחברות בגודל בינוני. איך האתגרים שהחברות האלה מתמודדות איתם שונים ממה שחוות חברות גדולות?
"אנשים ותרבות הם תמיד - לדעתי - הנושא מס' אחת לכל חברה.

איך אנחנו מושכים אנשים באמת מוכשרים לחברה שלי? אולי אני נמצאת בחלק כפרי של מינסוטה או מיזורי או משהו כזה. איך אני עוזרת לאנשים להבין למה הם רוצים להצטרף לחברה שלי שמעולם לא שמעו עליה? כולם שמעו על פרוקטר וגמבל, קוקה קולה. אנשים לא שמעו על רוב החברות הבינוניות. ואז, מרגע שיש לי אותם בארגון, איך אני מפתחת אותם? כי זה לא כאילו שיש לי מאות אלפי משרות; יש לי אולי כמה מאות משרות. אז אני צריכה את האנשים הנכונים, אבל גם להראות להם מסלול קרייריסטי".

אין תוצאה ספציפית שקנבריק רוצים להשיג

מה התוכנית של קנבריק לטווח הארוך? האם את רוצה להיסחר בבורסה?
"אין לנו תוצאה ספציפית מבחינת מה שאנחנו רוצים להשיג בהנפקה או בכל דרך אחרת. זה באמת: איך אנחנו בונים את זה בדרך הנכונה? ואז איך אנחנו מוסיפים ערך לחברות, לצוות שלנו, למשקיעים שלנו, ועוזרים לכולם בזמן שאנחנו עושים את זה?".

איך ייסדת את קנבריק?
"זה שילוב של ההון שלנו וקבוצה נבחרת של משקיעים, קרנות ומשרדים משפחתיים שהם שותפים שלנו".

נראה שיש הרבה נקודות דימיון בין קנבריק וברקשייר - התמקדות בטווח הארוך, תעלות מגן, אפילו כתבת מכתב שנתי בשנה שעברה כמו באפט. במה זה שונה?
"ברקשייר מאוד מצליחה, אז להיות דומה לברקשייר זה דבר טוב מאוד, לדעתי. הייתי אומרת שאנחנו שונים בשני מימדים. קודם כל ישנו הגודל. אנחנו מתמקדים בחברות הרבה יותר קטנות שהן פשוט קטנות מדי בשביל ברקשייר. שם אני חושבת שנמצאת ההזדמנות הכי גדולה והסיבה שבגלל עזבתי כדי להקים את קנבריק. ההבדל השני הוא שאנחנו יותר מעורבים. ברקשייר מפורסמת באי ההתערבות שלה".

האם באפט נתן עצה כלשהי שדבקה בך בזמן שאת בונה את החברה הזו?
"קשה לזקק את זה בגלל שיש כל כך הרבה לקחים מהתקופה שלי בברקשייר ובעבודה מקרוב עם וורן לאורך 10 שנים. אני חושבת פשוט על הכוח של הטווח הארוך, הכוח למצוא חברות באיכות טובה והכוח להיכנס כשותפים עם אנשים באיכות גבוהה. כששלושת הדברים האלה נעשים כמו שצריך, אפשר לבנות משהו באמת מדהים".