מאינטל ומלאנוקס לסטארט-אפ משלה: הכירו את היזמת הסדרתית של ענף השבבים

קצת אחרי שאוולין לנדמן החליטה לעזוב את כלוב הזהב של אינטל וללכת עם כמה חברים להרפתקת הקמה של סטארט־אפ חדש, מלאנוקס - היא גילתה שהיא בהריון שלישי. "שאלתי את עצמי מה אעשה", היא משחזרת. "הרי הבטחתי לעצמי שבפעם הבאה שאלד אקח סוף סוף חופשת לידה של ממש, לחצי שנה. כמעט לא הלכתי בגלל זה למלאנוקס". אבל הרצון העז לעשות משהו חדש גבר: ולנדמן חברה לאיל וולדמן ולשאר המייסדים, וחופשת הלידה הפעם התכווצה לפחות משלושה שבועות.

ההרפתקה הזו נמשכה כ-17 שנים, עד שבסוף 2015, כאשר עמיתה שי כהן, סמנכ"ל התפעול ודירקטור, סיפר לה שהוא עומד לעזוב את מלאנוקס - אז כבר חברה ציבורית ומחברות ההייטק הגדולות בישראל - החליטה גם היא לעזוב את תפקידה כמהנדסת ראשית. "אמרתי: זה הזמן, כבר היה לי יותר מדי נוח. היה לי צוות ענק, אבל הכל נראה כמו עוד מאותו הדבר. נגמר כבר מזמן הריגוש. יש אנשים שהיו נשארים. אומרים - מה אכפת לי, נשב פה עד הפנסיה. אבל לי בער לעשות משהו אחר".

המשהו האחר הזה הוא חברת ProteanTecs, שלנדמן היא הרוח החיה הטכנולוגית שלו, כמייסדת, סמנכ"לית טכנולוגיה וראש חטיבת המחקר והפיתוח. פרוטאנטקס הביאה רעיון חדשני ואפילו פורץ דרך לתעשיית השבבים, שהרציונל שעומד מאחוריו הוא כזה: היום יום של כולנו תלוי באלקטרוניקה, באותם צ'יפים קטנים שמאפשרים למכוניות לנוע, ולמידע לזרום אל ומהענן. גם החיים הכלכליים והחברתיים הופכים להיות יותר ויותר תלויי אלקטרוניקה. הבעיה היא שאין דרך אחת רצופה לדעת מה מצב הבריאות והביצועים של האלקטרוניקה הזאת מרגע ייצורה ועד שהיא מזדקנת, אי שם בתוך המכונית האוטונומית או בטלפון הסלולרי שלנו. שבב קטן שהתקלקל יכול לשבש את המכונית באמצע הנסיעה או להפסיק את זרימת המידע החיוני לבית החולים או לבנק.

 רכב אוטונומי של טסלה. החיישנים יצביעו על בעיות עוד בטרם קרו / צילום: Shutterstock

הרעיון של פרוטאנטקס הוא לצייד שבבים במערכת חיישנים - מעין סוכנים שיוכלו להתריע בכל שלב מחיי השבב על הבעיות הצפויות עוד בטרם קרו. המידע שמגיע מנותח באמצעות מערכות ביג דאטה ובינה מלאכותית. "לפני ארבע וחצי שנים", משחזרת לנדמן, "כשהתחלנו לדבר על החזון הזה, מלבד כמה קרנות אמיצות, הרוב הסתכלו עלינו כעל מטורפים. היו קולות שאמרו שזה נראה כמו מדע בדיוני - להכניס חיישנים וסוכנים לתוך השבבים עצמם, להשיג מהם תובנות, וכל זה בצורה שגם תהיה מסחרית ולא תפגע בעלויות המוצרים".

המשקיעים הראשונים, "האמיצים" כהגדרתה, היו צביקה אורון ושלמה דברת מקרן ויולה, והאיש בעל מגע הזהב של תעשיית השבבים, אביגדור וילנץ. בהמשך הצטרפו אחרים כגון אינטל קפיטל וקרן וולדן, ובאוגוסט 2020 נוספו לרשימה חברת פורשה SE, מהמובילות בתחום האוטומציה של תעשיית הרכב, Advantest, חברת בדיקות השבבים הגדולה בעולם, ו-MediaTek, ענקית מערכות אלקטרוניות לשוק מוצרי הצריכה והמובייל.
כך שאפשר להכריז שהיום הרעיון כבר נראה פחות דמיוני למשקיעים וללקוחות. עד כה גייסה החברה 150 מיליון דולר ויש לה 160 עובדים בחיפה, תל אביב, אוקראינה, אסיה וארצות הברית, והפתרונות שלה משמשים את תעשיית השבבים, את תעשיית הרכב, הענן ועוד. "אנחנו עוד בצמיחה", היא אומרת, "אבל עושים רעש של חברה עם 1,000 עובדים".

הג'וק של הסטארט-אפים

לנדמן, 57, מתגוררת כיום בחיפה עם בעלה ושלושת ילדיה. היא נולדה באורוגוואי, להורים ניצולי שואה מפולין שנפגשו במדינה הדרום אמריקאית, למדה בבית ספר אנגלי והלכה לתנועת הנוער הציונית "חזית הנוער הדרום אמריקאית". לאחר מכן למדה באוניברסיטה הנדסת כימיה במשך שנתיים. אלא שאז החליטה יחד עם מי שיהפוך בהמשך לבעלה לעלות לארץ. "היו לנו כבר המון חברים בישראל, ורצינו לעזוב את אורוגוואי כי היה קשה אז להתפתח שם. לא הייתה הרבה עבודה למהנדסים".

בגיל 21, יום אחרי החתונה ובלי שהיא יודעת מילה בעברית, לנדמן הגיעה לישראל, היישר לטכניון בחיפה. ב-1988, כשהיא לקראת סוף השנה האחרונה בהנדסת חשמל, התקבלה לאינטל כסטודנטית - ונשארה שם כעשר שנים. שם גם הכירה את שי כהן, מי שצועד איתה כבר שנים רבות. ההיכרות שלהם לא הייתה ממש במסגרת העבודה, יותר בדרך אליה. "במשך רוב התקופה שם לא עבדנו יחד, אבל אז באינטל היו מסיעים את העובדים לעבודה במוניות ספיישל גדולות, ואנחנו היינו באותו מסלול. הכרנו והפכנו להיות חברים לכל החיים - חברות שכללה גם את המשפחות, וכך הלכנו יחד פעמיים לסטארט־אפ. בסוף, רוב הסטארט־אפים מתחילים ממייסדים שהם חברים. כי אם כבר יוצאים להרפתקה ומסע כזה, את רוצה לעשות את זה עם מישהו שאת יודעת שאת יכולה להסתדר איתו".

 שי כהן, מנכ''ל וממייסדי ProteanTecs / צילום: ProteanTecs

למה בעצם לעזוב את אינטל?
"דווקא החוויה שלי באינטל הייתה ממש טובה. זה בית ספר מעולה, התפתחתי שם, נתנו לי הכל, התקדמתי והיה לי מעניין (בתפקידה האחרון הייתה מהנדסת עיצוב, כלומר מתכננת מוצרים חדשים - ש"ל). אבל כשהתחלתי באינטל היו מעט מאוד חברות הייטק, וב-1998 התחיל הג'וק הזה של הסטארט־אפים. כל שבוע היינו נפרדים ממישהו שהיה הולך לסטארט־אפ".

 אינטל חיפה / צילום: אינטל

ההזדמנות שלהם לזנק להרפתקה החדשה הזאת הייתה דרך איל וולדמן, שאותו הכירו מאינטל. וולדמן עבר מאינטל לחברת גלילאו שהקים אביגדור וילנץ (ולימים נמכרה למארוול), אך ב-1999 עזב בטריקת דלת, כפי שתיארו זאת לימים מכרים של השניים, בשל חילוקי דעות עם וילנץ. כשעזב, כבר היה לו הרעיון להקים סטארט־אפ לשבבי תקשורת בתקן חדש, InfiniBand, שמאיץ את תעבורת הנתונים. "הוא כבר התחיל לגייס כסף", מספרת לנדמן, והוא קרא לשי ולרוני (אשורי. גם הוא ממייסדי פרוטאנטקס -ש"ל), ושי קרא לי, וכך התארגנו תשעה אנשים, והתחלנו את מלאנוקס".

ומה אמרו באינטל על העזיבה?
"באינטל שאלו אותי: מה לא קיבלת? עניתי, קיבלתי הכל, אבל אני רוצה להרגיש איך זה לבנות משהו מהתחלה. אינטל היא בכל זאת כבר חברה ענקית".

אין תחושת החמצה

אבל כמו כל סיפור צמיחה מצליח, בשלב מסוים תחושת החלוציות חלפה, כאשר מלאנוקס גדלה והפכה לאחת מחברות ההייטק המשגשגות בישראל. ב-2015 לנדמן שוב מצאה עצמה עוזבת חברה - והפעם ללא מטרה ברורה.

ברקע העזיבה היו מחלוקות בין וולדמן והנהלת החברה לבין קרן סטארבורד - קרן אקטיביסטית מניו יורק שרכשה מעל 10% מהמניות, הפכה לבעלת המניות הגדולה בחברה ודרשה שינויים מפליגים, בין היתר להחליף את כל הדירקטוריון של מלאנוקס. בסופו של דבר נחתם הסכם בין הצדדים שבמסגרתו כהן, שמעשית היה מספר שתיים בחברה אחרי וולדמן, נאלץ לעזוב את הדירקטוריון. כהן מספר שהודיע על העזיבה עוד קודם.

שחזרי איך נפלה ההחלטה לעזוב את מלאנוקס.
"התחיל הסיפור עם סטארבורד, שידוע שמה שהם עושים זו השתלטות עוינת ושזה הולך להסתיים במכירת החברה. כאשר שי אמר לי שהוא מתכוון לעזוב, אמרתי - גם אני רוצה. אני כבר מוכנה למשהו אחר, ואם אני רוצה לעשות עוד משהו בחיים שלי, עכשיו זה הזמן כי אחרי זה כבר יהיה מאוחר. וגם היו כבר אנשים צעירים ומוכשרים, היה למי להעביר את השרביט, לא הרגשתי שאני עוזבת ומשאירה חור".

איך וולדמן הגיב לעזיבה?
"הוא לא היה כל כך שמח, אבל הבין. בסטארט־אפים, אחרי שיוצאים לבורסה או עושים אקזיט, רוב המייסדים הרבה פעמים הולכים. אנחנו נשארנו עשר שנים אחרי ההנפקה והיינו מאוד מחויבים לחברה. אפשר להבין שאחרי 17 שנה אתה רוצה לעשות משהו אחר, והוא הבין. רק ביקש שנישאר קצת להעביר את התפקידים".

 איל מלאנוקס / צילום: יונתן בלום

ב־2020, שלוש שנים אחרי שעזבתם, מלאנוקס נמכרה לאנבידיה בכ־7 מיליארד דולר. היו לכם מניות מייסדים, אבל אם הייתם שם עד הסוף אולי הייתם יוצאים עם יותר.
"ברור שהרווחנו כסף, אבל לא הייתה גרידיות כזאת, להישאר עוד כמה חודשים ולהרוויח עוד קצת. זה לא היה שיקול בכלל".

היזמות שוב מדגדגת

כשלנדמן וכהן עזבו את מלאנוקס, הם עשו זאת כאמור בלי לדעת מה יקרה הלאה. "שי רצה רק לנוח", צוחקת לנדמן, "אבל אני לא התכוונתי לא לעשות כלום בחיים". הדבר הראשון שעשו היה להסתובב לראות מה חדש. "היינו כל כך הרבה זמן בפנים, 17 שנה, ונדהמנו לראות כמה יוזמות וחברות יש. התחלנו לייעץ ולעשות בדיקות נאותות לאנשים שאנחנו מכירים מהתעשייה בקרנות הון סיכון. אבל תוך פחות משנה הגענו למסקנה שיועצים אנחנו לא. שמה שמדגדג לנו הוא לא להגיד לאחרים מה לעשות, אלא לבצע בעצמנו".

הם בדקו כמה רעיונות, חיפשו את היתרון היחסי שלהם, והבינו שדווקא החלק הפיזיקלי של השבב הוא "האזור שאנחנו חיים בנשמה. התחלנו לחשוב מה לעשות, ועלה לנו הרעיון לייצר משהו שמנטר את הבריאות של השבב ושל המערכת בה הוא נמצא מלידה ועד מוות".

כלומר, כל מערכות הבדיקה השונות - מזו המלווה את ייצור השבב, דרך המערכת שבה הוא מותקן, ועד בדיקות שונות המעריכות את מצבו כאשר המערכת פועלת - למעשה לא מתערבות במבנה של השבב עצמו וגם "מהוות מגדל בבל, שבה כל חלק מדבר שפה אחרת. רצינו לבנות שפה אחת שחוצה את כל התעשייה, מיצרני השבבים ועד מנהלי ציי רכב ומנהלי מרכזי מידע - שפה שאפשר לנתח אותה ולייצר עליה שירות יותר אמין ויותר זול.

"ואז התחלנו להעלות רעיונות איזה סוג של דאטה כדאי להוציא, וייצרנו עבורה חיישנים מתוחכמים. למשל חיישן שיודע שהשבב מתחיל "לזייף" והביצועים מתחילים להידרדר, או חיישן שמודד כמה זמן חיים נשאר לשבב. שבבים ומערכות אלקטרוניות מזדקנים, כמו בני אדם, וככל שמשתמשים בהם יותר הם מזדקנים מהר יותר".

מה קורה כאשר שבב מתקלקל במכונית?
"זו סכנה מיידית. היום יש תקן בטיחות שנותן התראה רק כאשר זה כבר קורה, ויש זמן מאוד קצר להגיע עם המכונית לשוליים ולעצור. במכוניות אוטונומיות יש שבב עודף שיכול לסדר את זה ולתת עוד זמן. אבל לשם כך נדרשים הרבה מאוד שבבים עודפים. העודפות הזאת עולה כסף, שיכול להיחסך אם את יודעת מראש שעוד שלושה חודשים תהיה לך בעיה ואת הולכת למוסך. ולא רק ברכב אלא גם במרכזי דאטה יש הרבה מאוד שבבים עודפים כדי למנוע תקלות, דבר שמצריך הרבה חשמל וכסף".

 מפעל לייצור רכבים חשמליים של ניסאן במיסיסיפי. ''המחסור העולמי בשבבים נותן לנו רוח גבית'' / צילום: Associated Press, Rogelio V. Solis

"שוק הרכב שמרני ואיטי"

לאחר שעלה הרעיון הראשוני, הם צירפו את רוני אשורי, גם הוא פורש מלאנוקס, והוסיפו לשורת המייסדים מומחה ללמידת מכונה, יהל דוד, "שהיה העובד הראשון שלנו, ובהתחלה גם מימננו את המשכורת שלו", ואת יובל בונן ואייל פיינר. מיד אחר כך הם התחילו לחפש מימון.

היה נראה כי המקום שבו הפתרון שלהם הכי נחוץ הוא תחום הרכב, שכן שם תקלות מהוות סכנה גדולה ומיידית יותר מאשר עיכוב במידע הזורם מהענן. "חשבנו בהתחלה שזה השוק שלנו", אומרת לנדמן, "אבל זה שוק מאוד איטי ושמרני, כל דבר אורך שנים. עכשיו יש לנו לקוחות בתחום הזה, אבל הלקוחות הראשונים שלנו היה דווקא בתחום מרכזי הדאטה".

הם נהנו מבלעדיות מזהרת בתחילת הדרך, אבל לפני כשנה וחצי צצו מתחרים, גדולים מהם בהרבה. למשל סינופסיס (Synopsys) חברה הנסחרת בנאסד"ק על פי שווי של 45 מיליארד דולר שנכנסה גם לתחום המכונה "ניהול חיי הסיליקון" (החומר שממנו עושים את השבבים), וחברת מנטור שנרכשה על ידי סימנס והפכה להיות חברת בת שלה (Siemens EDE).

"הם אפילו משתמשים במונחים דומים לשלנו", אומרת לנדמן. "אבל זה גם רע וגם טוב. להיות לבד בשוק זה לא טוב, כי אם אתה לבד בשוק, זה לא אומר טובות על השוק הזה. כשרק קיבלנו את המימון הראשון מויולה, שי אמר לשלמה דברת, אם תוך שלוש שנים לא מגיעה תחרות - אנחנו בשוק הלא נכון. ובאמת בהתחלה היינו צריכים לחנך את השוק. ועכשיו הגיעו המתחרים ועושים כנסים ויש באזז סביב איך לנהל את חיי השבב".

ואיך הפתרון שלהם יחסית לשלכם?
"בינתיים הם קנו חברות שעושות חלקים מהתהליך, יש להם כוח קנייה. זה לא טריוויאלי כי אנחנו פיתחנו הכל מהתחלה עד הסוף והם צריכים לחבר דברים שאולי לא כל כך מתחברים. אבל הם יצליחו בסוף, זה רק ייקח זמן. אנחנו יותר זריזים, אבל להם יש המון כסף והם חזקים".

אז איך מתמודדים?
"אנחנו עושים המון רעש ברשתות החברתיות, ומארגנים כנסים. לפי הרעש נראה שאנחנו חברה של אלף איש".

זמן לא רב לאחר שפרוטאנטקס הוקמה, פרצה מגפת הקורונה ואיתה נולד גם המשבר בשרשרת האספקה הגלובלית, שהוביל למחסור עולמי בשבבים. תעשיית הרכב שהפכה בשנים האחרונות למבוססת מערכות אלקטרוניות מורכבות ועתירות שבבים - הפכה לאחת הנפגעות העיקריות מהמשבר. פרוטנאטקס, לדברי לנדמן, דווקא יצאה נשכרת מהמשבר: "המחסור העולמי בתעשיית השבבים הוא לא הסיבה שבגינה הקמנו את החברה ולא מהווה את הצורך העיקרי בשוק מבחינתנו - אבל בהחלט נותן רוח גבית", היא אומרת. "אין ספק שדאטה היום מהווה מנוע צמיחה לחברות וככל שהן חשופות יותר למידע קריטי בכל שלב בייצור, זה מאפשר להן לייעל תהליכים, לנצל יותר חומר ולהגיע לשוק מהר יותר. אנחנו צופים שהמחסור בשבבים יימשך לפחות עד 2023 אבל המגמה חיובית והפערים מצטמצמים".

 עובדי פרוטאןטקס / צילום: שרון בוכבינדר

משבר גלובלי נוסף שלא פסח על החברה זו המלחמה באוקראינה, שבה מעסיקה החברה 50 עובדים. "אנחנו עוקבים אחר המצב עוד מתחילת ההסלמה", אומרת לנדמן. "כבר לפני פרוץ המלחמה הצענו לעובדים לצאת מאוקראינה לישראל או מיקום אחר באירופה במימון שלנו. העברנו להם סיוע כספי וליווינו אותם כשעזבו את קייב לערים אחרות במערב. אנחנו בקשר יום יומי עם הצוות, שחלקם בוחרים להמשיך לעבוד גם במצב הנוכחי. אנחנו כמובן מקבלים כל בחירה ומנסים לתמוך כמה שאפשר".

"הפעם זה עד הפנסיה"

לנדמן, מבכירות תעשיית השבבים הישראלית, היא גם אחת הנשים הבודדות בצמרת הענף. בתחילת דרכה באינטל, היא נזכרת, היו "אולי 5% נשים בין המהנדסים. שלומית וייס (שלימים עברה למלאנוקס, אחרי שלנדמן כבר עזבה, ולאחרונה חזרה לאינטל - ש"ל), אני ואולי עוד מישהי", אבל לדבריה, לא חשה חריגה בשל כך. "הרגשתי ממש בנוח, התייחסו אלי כאל שווה", היא אומרת. "מה שכן היה שונה, שלפעמים את רואה גברים נשארים בעבודה אבל בעצם הולכים לחדר כושר או יושבים בקפיטריה חמש שעות. כשאני נשארתי, זה היה בשביל לעבוד".

היום אולי המצב קצת השתפר - אבל עדיין רואים מעט מאוד נשים בצמרת, בטח בעולם השבבים.
"בתרבות הישראלית הנשים לוקחות על עצמן את גידול הילדים, ומאמינות שכך זה צריך להיות. במשך התקופה שלי במלאנוקס ראיתי הרבה מהנדסות מעולות, שעזבו כשנולדו להן ילדים, כי אמרו שלא אפשרי לשלב את הדברים, שאין זמן. גברים לא חושבים ככה כשנולדים להם ילדים. נכון שהיום אני רואה שהרבה גברים לוקחים אחריות, גם אצלנו, יוצאים להוציא את הילדים מהגן. אבל גם היום נשים עדיין מרגישות שהן חייבות להיות אלה שמגדלות את הילדים. הן מרגישות אשמות, קשה להן להגיד לעצמן - זה בסדר גמור לחלק את תפקיד ההורה וגם להיעזר".

ואת לא הרגשת ככה?
"לא אגיד שבכלל לא הרגשתי אשמה. כן הרגשתי לפעמים, למשל כשלא הגעתי לאסיפת הורים. אבל אני חושבת שסך הכל הייתי אמא מאוד טובה. לילדים שלי הייתה אמא עסוקה, אבל הם גם מעריכים את זה. מה שכן, בבית הספר היו מורות ששאלו: 'רגע, את עובדת כל כך קשה, ומה עם הילדים?'. היו כל מיני הערות לא לעניין. בנוסף, לנו היה עוד קושי: מי שנולד פה, לרב יכול להיעזר בהורים. אבל ההורים שלנו לא היו כאן. אז יצרנו קבוצת חברים, כולם דרום אמריקאים, מאורוגוואי ומארגנטינה, ותמכנו זה בזה.

"הרבה פעמים חברים מתקשרים ואומרים: אולי תדברי עם הבת שלי, היא רוצה ללמוד הנדסה אבל מתלבטת מה יהיה כשיוולדו לה ילדים. הם רוצים להראות להן דוגמה לאישה שכן למדה מקצוע כזה והצליחה, וגם גידלה שלושה ילדים".

כשמלאנוקס גדלה רצית לעזוב ולהתחיל משהו חדש. זה יקרה אם פרוטאנטקס תגדל כמו שאתם מקווים?
"לא. פה זה כבר החלום שלי. אני מקווה להישאר פה הרבה שנים, ולצאת מכאן לפנסיה בכיף".