שוק לוינסקי הוא רק ההתחלה: כך מחזירים את הרחוב להולכי הרגל

הרחובות הסמוכים לברודוויי ולטיימס סקוור במרכז מנהטן תועדו ביצירות אמנות, בספרות, בקולנוע ובצילומים כסואנים ועמוסים במיוחד בתנועת כלי רכב, עד שב-2009 הוחלט להציב מחסומים זמניים ולהקצות חלק ניכר מהמרחב הציבורי להולכי רגל. בהמשך, הציבו באזור ריהוט רחוב ונעשו עבודות שמטרתן להתאים את האזור לתנועה ללא מכוניות.

כעבור עשור, עם התפרצות מגפת הקורונה והצורך לשמור על ריחוק חברתי, ערים רבות בעולם שינו את פניהן ובאמצעות מהלכים טקטיים, קצרים ופשוטים פינו עוד ועוד מקום ברחובות להולכי הרגל.

למעשה, הן החזירו את הרחוב לתפקידו המקורי - מקום למפגש, מסחר ומשחק. לישראל, שרוב עריה ופרבריה תוכננו ונבנו בעשורים שבהם קודשה התנועה המוטורית, הרעיונות האלה מחלחלים עדיין בעצלתיים.

צמצום המרחב לרכב הפרטי ופינויו לטובת הולכי הרגל נדרש בכל מקום בערים נוכח השטח הדל שניתן להם היום, אבל הם נדרשים במיוחד ברחובות ובמרכזי הערים שיש בהם עירוב שימושים.

מחקר חדש, שנעשה באוניברסיטת לונד, שבדיה, בחן מהם האמצעים היעילים ביותר לצמצום השימוש ברכבים בערים ומצא שהסבת מתחמי חניה ושינוי נתיבי התנועה הם בין הכלים היעילים ביותר, אחרי אגרת גודש.

"הסנונית הראשונה"

אחד הפרויקטים החלוציים בתחום הזה היה במתחם שוק לוינסקי, במקטע שבו המדרכה הייתה ברוחב מטר אחד בלבד שעליו התחרו הולכי רגל, רוכבי אופניים, קונים עם עגלות שוק ומרכולתם של הסוחרים. במקרה הזה, הביקושים דיברו בעד עצמם, וכיסאות פוזרו על מה שפעם היה כביש רועש ומקומות חניה. סגירת רחוב שאין בו ביקושים גבוהים או עניין מיוחד לא תביא הולכי רגל יש מאין. בערים רבות ניתן לראות "טיילות" שלא מובילות לשום מקום והן עומדות נטושות.

כששוקלים לסגור רחוב לכלי רכב כדאי להסתכל גם על הביקושים החזויים לאחר השינוי. לדוגמה, ברחוב נחלת בנימין שנסגר בשעות הערב, מוציאים כיסאות ושולחנות למרכז הכביש והם מתמלאים בסועדים. כך גם ניתן לבחון את ההצלחה: לא רק בפדיון בתי העסק, שמחקרים הראו שהוא מושפע מהולכי רגל, רוכבי אופניים ומשתמשי תחבורה ציבורית יותר מכלי הרכב הפרטיים, אלא גם בעלייה בהיקף השוטטות ברחוב, השהייה בו והתאמתו לקהלים שונים מבחינת מגדר, גיל וגיוון.

יואב דוד, אדריכל העיר תל אביב, אומר שתקופת הקורונה השתלבה במדיניות שהעירייה התכוונה בכל מקרה ליישם: הפיכת אזורי תנועה לאזורים עבור הולכי רגל. "מעבר מהתניידות ברכב פרטי להתניידות באמצעים אחרים ייצר מרחבים טובים יותר כי מי שיש לו גינה או אתר טבע ליד הבית, מצבו טוב, אבל בשכונות צפופות חייבים להפוך רחובות של חניה ותנועת כלי רכב למרחב לבני אדם, וזה בדיוק הסיפור של לוינסקי מבחינתנו. המדרכה בלוינסקי הייתה ברוחב של מטר, הוספנו צבע על הכביש - שמאתגר אותנו מבחינת תחזוקה, ובשלב הבא נבדוק איך מצלילים את המקום ואנחנו מגבשים תוכנית כדי לעזור לחזות בתי העסק. לוינסקי הוא הסנונית הראשונה והוא מקטע רחוב קטן. אנחנו כבר מדברים על הקמת מערכות שלמות כאלה".

לדברי דוד, מאז נסגרו 15 קטעי רחובות ובהם גם אשתורי הפרחי בככר בזל ומקטעים ברחוב נחלת בנימין. העירייה מתכננת גם עבודות בנווה שאנן ובפלורנטין. "הדור הבא הוא לא לסגור מקטעי כביש, אלא לייצר רשת של רחובות כאלו שיהיו מוטי הליכה. אנחנו שואבים השראה מהתוכנית של ברצלונה, שלפיה אין צורך שכל רחוב קטן יהיה לכולם - הם יהיו להולכי הרגל ולרוכבי האופניים, וכלי רכב ייסעו בצירים ראשיים מסביב".

"רחוב שמייצר סלון"

שרון בנד, מתכננת אורבנית ובעלת משרד Urband, אומרת שבשיח הכללי של התחדשות עירונית ובנייה של שכונות חדשות, העדפת הולכי הרגל, רוכבי האופניים ומשתמשי התחבורה הציבורית היא כבר במיינסטרים, אלא שהפער בין התודעה ליישום גדול.

"צריך לראות לא רק מה רוחב הכביש אלא גם מה קורה בחתך הרחוב, כלומר, צריך ליצור רחובות שלא רק נותנים תשתית פיזית להליכה אלא כאלה שמייצרים סלון ציבורי שבא לך ללכת בו, ואת זה לא למדו עדיין לעשות. אם יש לי מדרכה רחבה ואני הולכת בה בין קירות תמך ומגרשי חניה, זה לא יעבוד. בתל אביב ובירושלים יצרו כמה כאלה, אבל זה נעצר שם. כל השאר מפחדים".

לדברי בנד, הרחוב האורבני המוצלח בישראל הוא רחוב יפו בירושלים, שבו עוברת הרכבת הקלה. הרחוב נותן העדפה מלאה למשתמשי התחבורה הציבורית ולהולכי הרגל ויהיו בעיר רחובות נוספים כאלה, אלא שמדובר בפרויקט תשתיתי מסובך וארוך טווח.
"תל אביב לא רואה בעיניים ומתחילה להיסגר בקצב בפני הרכב הפרטי. בארץ מתכנני התנועה מהלכים על כולם אימים וסגירות מהירות לא ממש קורות. אפשר לשנות בקלות את המרחב הציבורי, באמצעות הצבת אדניות, שינוי תמרור ואמצעים מהירים נוספים וגם הפיכים, אבל אני לא רואה את זה קורה בשנה הקרובה. בגלל הבחירות המקומיות, אף אחד לא ירצה לנענע את הספינה יותר מדי".

אמצעים זולים והפיכים

בשונה מסגירת רחובות שלמים שתל אביב מובילה בהם, ברחבי הארץ החלו יוזמות של הפקעת מקומות חניה לטובת שימוש הציבור. לדוגמה, משרדה של בנד עיצב בתקופת הקורונה פרקלטים (הגבהה על חשבון חניה והצבה של ריהוט ציבורי עליו) ברחוב ביאליק ברמת גן. "זה דחף פתיחה של עסקי הסעדה נוספים ברחוב הזה. "זו במה ואם זה לא מצליח אפשר לפרק ולהחזיר את מקומות החניה, אבל מדובר כמובן בהצלחה".

גם בשוק תלפיות בחיפה המירו חניות למקומות ישיבה שחיזקו את העסקים. "מדובר באחד הדברים שמקדמים את המרחב הציבורי. אבל חשוב לדאוג גם לבתי העסק כי יש סוגים שונים של מסחר שלא יכולים לחיות לחלוטין ללא רכב. כן צריך לדאוג לחניונים בקרבת מקום ולמקומות לפריקה ולטעינה של סחורה", אומרת בנד.

 שוק תלפיות בחיפה / צילום: שרון בנד

ליאור שטיינברג, מתכנן עירוני ומייסד חברת Humankind ברוטרדם, הולנד, שהשתתף בתכנון המרחב המחודש בככר בזל בתל אביב, אומר שכאשר ההתערבויות מתגלות כמוצלחות הן נשארות קבועות. "בסופו של דבר, זה משפיע על ה-well being של אנשים, גם על הבטיחות שלהם וגם על איכות המרחב, האוויר והרעש. בכל רחוב במרכז עיר יש פוטנציאל אדיר להצלחה כזאת. בטורנטו התנגדו לשבילי אופניים ולכן ביצעו שם מדידות של השפעת השבילים על הנגישות לעסקים וראו שמספר המבקרים בהם עלה והפדיון עלה. הולכי רגל ורוכבי אופניים לא רק מעשירים את המרחב הציבורי באנשים הם גם מחזקים את העסקים, ובעלי העסקים שהיו מתנגדים נהפכו לתומכים גדולים".

שותפיו של שטיינברג לתכנון בבזל, משרד נדל רויזין אדריכלים, עובדים על מרחבים רבים נוספים גם מחוץ לתל אביב. לדוגמה, בראשון לציון הופקעו מקומות חניה כדי להוסיף מקומות ישיבה ליד בתי עסק, ובבת ים מתכננים להפוך חניון צמוד לטיילת למתחם בילוי. "מדובר בפרויקטים קטנים עם עלות מופחתת והם הפיכים אם נכשלים. הם מאפשרים לנו לעשות ניסוי במרחב ולהפוך אותו לצבעוני, מרענן ושמח. פתרון אפשרי נוסף הוא צמצום הרדיוסים בצמתים באמצעות צבע וקונוסים. כך מרחיבים את המדרכה, מצמצמים את השטח לחצייה ומאיטים מכוניות. עשינו פיילוט כזה בנווה אליעזר בתל אביב, אבל בישראל נושא הצבע על הכביש עמוס במגבלות של משרד התחבורה והבירוקרטיה כמעט ולא מאפשרת את זה. ברחבי העולם זה נפוץ מאוד".

 אהוד נדל / צילום: משרד נדל רויזין אדריכלים

בעיריית תל אביב מגבשים עכשיו צוותים שינטרו מרחבים לפני ואחרי השינוי ויבדקו את מספר האנשים בהם והמאפיינים שלהם. לדברי דוד, "ראינו שבנווה שאנן יש מעט מאוד שימוש לנשים ולילדים, ואפשר להבין למה. כשאנחנו נכנסים לפרויקט של רחוב מוטה הליכה, אנחנו רוצים לתת מענה לכל הקהלים. רוב ערי מרכז אירופה סוגרות את המרחב העירוני לכלי רכב ופותחות אותו לאנשים. הבעיה בישראל שמערכת התחבורה הציבורית עוד לא מספיק טובה ואנחנו לא יכולים לתת פתרון מייד. אבל חייבים לשנות את ההרגלים בדרך לתפקוד עירוני אחר". 

תחם שוק לוינסקי

הפעילות: סגירת מקטע רחוב למכוניות לטובת הולכי הרגל
שנה: 2021
גוף מבצע: עיריית תל אביב
למה זה חשוב: פחות זיהום אוויר ורעש, יותר איכות חיים לתושבים והעלאת הפדיון של בתי העסק
איפה עוד צריך: בכל מרכזי הערים שיש בהם עירוב שימושים