כל משברי הנשיא: ענייני כלכלה ופנים מאיימים לעקר את נשיאותו של ביידן

חוכמה פוליטית רבת-ימים באמריקה מזכירה לנשיאים את המגבלות הנתונות של כוחם, ומייעצת להם לא להיות שאפתנים מדי.

הייתכן? הנשיאות האמריקאית מזמינה התאפקות? קצת קשה להאמין בזה. אבל בדיקה של נשיאויות, נניח במאה השנה האחרונות, לפחות בימי שלום, מראה כי הנשיאים המצליחים ביותר היו אלה ש"לא גלגלו יותר מדי כדורים באוויר", כמאמר האנגלית האמריקאית.

זו המתוארת ככהונה האקזקוטיבית החזקה ביותר בעולם אינה מעניקה לנושאיה את הכוח לעשות הכול, ובייחוד לא לעשות הכול בעת ובעונה אחת. הנשיא אמנם חותם על צווים, וכמובן גם על חוקים, אבל לא בזה אחר זה, ולא כלאחר יד.

מקובל לטעון שהנשיא המצליח ביותר של הזמן המודרני היה רונלד רייגן. אין כמובן תמימות דעים בעניין הזה, והפרספקטיבות משתנות עם הזמן. ההכרה בהצלחתו אינה נובעת בהכרח מהסכמה פוליטית. הצלחת רייגן הייתה תוצאה של נאמנותו לכלל של גלגול הכדורים. הוא גם היטיב, לפחות עד נקודה מסוימת, להאציל סמכויות.

מה על הדייר הנוכחי בבית הלבן? הסקרים אינם מחמיאים לג'ו ביידן. רובם מעמידים אותו בשבועות האחרונים רק קצת מעל 40%, לפעמים גם פחות, בערך אותה רמת אהדה שממנה נהנה דונלד טראמפ.

האם הרוח כבר יצאה ממפרשיו?

הרבה דברים עומדים לביידן לרועץ, כולל הרושם של חולשתו הפיזית, אולי של רפיונו המנטלי ("הרושם", אמרנו, והרושם בפוליטיקה חשוב מן העובדות). אבל ברור למדי שהוא אינו עומד בעצה רבת השנים להימנע מ"לגלגל יותר מדי כדורים באוויר". זו תוצאה של נסיבות, כמו קורונה ופוטין; אבל זו גם בחירה רצונית, תוצאה של התיאבון "להיות נשיא טרסנפורמטיבי", זאת אומרת נשיא של שינוי מרכזי. הניסוח הוא של ברק אובמה.

ערגת הטרנספורמציה של אובמה הנחילה לאמריקה את חוק ביטוח הבריאות המקיף ביותר מאז ומעולם, ואת הרגולציה המקיפה ביותר של ענף הבנקאות; אבל היא התפרשה כעודף התערבות של הממשלה, הביאה התגייסות כללית של הימין, ועלתה לדמוקרטים בשליטתם בקונגרס. אובמה אמנם חזר ונבחר, אבל שש השנים האחרונות של נשיאותו היו מעוקרות מיכולת חקיקה.

ביידן התחיל עם רוב זעיר בקונגרס. אבל זעירות הרוב לא ציננה את התלהבותו ה"טרנספורמטיבית". התוצאה מעורבת מאוד: הצלחות־פתיחה וכשלונות־המשך. הרוח יצאה ממפרשי נשיאותו בתחילת השנה השנייה שלה. לפי כל התחזיות, הרוב הקטנטן של הדמוקרטים בקונגרס עומד להינטל מהם בנובמבר, במה שהאמריקאים מכנים "בחירות אמצע הקדנציה".

נשיאותו עומדת בסימן משבר רב־פנים. במרכזו עומדת כמובן מלחמת רוסיה באוקראינה, אבל משבר הנשיאות האמריקאי הוא בעיקרו משבר פנימי וכלכלי. על פנים ועל כלכלה יוכרעו הבחירות.

הבנק המרכזי הורג אותו

כלכלנים והיסטוריונים ינסו להשיב יום אחד על השאלה אם הייתה דרך מוצלחת יותר להיחלץ מן ההתמוטטות הכלכלית של ימי הקורונה הראשונים חוץ מאשר באמצעות רפלאציה. המשק יצא במהירות עצומה משפל הפתיחה של המגפה. המחיר היה הזרמה מסיבית, שלא לוותה בעלייה בפריון. גל עצום של צריכה פרטית החזיר את אמריקה לעבודה (חזרו בערך 95% מ־22 מיליון מקומות העבודה האבודים). אבל מערכות האספקה לא עמדו בביקוש, הנמלים נסתמו, לא היו די נהגים ודי משאיות, והמחירים התחילו להאמיר.

הבנק המרכזי וכלכלני הממשל העדיפו תחילה לתאר את האינפלציה כתופעה של "תקופת מעבר". אבל זה חודשים אחדים שהם מודים בקביעותה. בשבוע שעבר הפדרל ריזרב התחיל סדרה ארוכה של העלאות ריבית (על הלוואות קצרות מועד לבנקים מסחריים). הלצה לא־תמיד־מצחיקה אומרת ששגשוג כלכלי לעולם אינו מת מוות טבעי; הבנק המרכזי הוא ההורג אותו.

האינפלציה, הגבוהה ביותר זה 40 שנה, ניכרת בראש ובראשונה בתחנות הדלק. בארה"ב אין פיקוח על מחירי דלק, והם משתנים מתחנה לתחנה, אפילו באותו הרחוב עצמו. אבל על הלוחות הדיגיטליים נראים מספרים קוטלי־נשיאים. הממוצע הארצי עומד על 4.30 דולר לגלון (שווה ערך ל־3.84 שקל לליטר של אוקטן 98; בארה"ב זו ברירת המחדל של רוב כלי הרכב). מחירים כאלה עושים רושם מוגבל על ישראלים, אבל אמריקאים נוהגים הרבה יותר, למרחקים הרבה יותר גדולים.

הדלק הוא בבואת האינפלציה, אבל נתונים רשמיים מראים כי ב־12 החודשים שהסתיימו במארס, מחירי המזון עלו ב־10%; והביקוש בבנקי־מזון, המשמשים מעוטי־יכולת, עלה מאז ינואר ב־20%.

הנעלם הגדול: איך תשפיע פסיקת ההפלות

הסקרים מראים שהאינפלציה, הפשיעה וההגירה הן אבני הריחיים על צווארם של הנשיא ושל מפלגתו. רק 28% מהאמריקאים סומכים את ידיהם על טיפולו של הנשיא באינפלציה, רק 38% - על טיפולו בענייני כלכלה בכלל. העניין היחיד שבו יש לו מאזן זכות הוא הטיפול בקורונה, 51%. אפילו טיפולו במלחמת רוסיה באוקראינה נמצא בטור חובה, 42% לעומת 47% (בסקר אחרון של ה"וושינגטון פוסט").

הסקר נעשה לפני שדלפה טיוטת הפסיקה של בית המשפט העליון בסוגיית ההפלות המלאכותיות, עניין שנודעת לו חשיבות מיוחדת במינה בפוליטיקה האמריקאית. על פי הדליפה, בית המשפט עומד לבטל את ההיתר הגורף להפלות, ולהחזיר את ההחלטה לידי כל אחת מ־50 המדינות. פירושו של דבר שההפלות עומדות להיאסר כמעט מעיקרן ב־20 מדינות ויותר. הפסיקה תינתן כנראה לקראת סוף יוני.

ההפלות הופכות בזה לנעלם הגדול במשוואת הבחירות. הסקרים חוזרים ומראים שרוב האמריקאים תומכים בזכות האישה להחליט על הפלה. אבל לא ברור אם הדמוקרטים, התומכים בהפלות, יצליחו להפיק מן העניין אותה תועלת שהרפובליקאים הצליחו להפיק מהתנגדותם להפלות בחצי המאה האחרונה. ההתנגדות הזו עזרה להם לגייס מצביעים ותרומות, ולנצח פעם אחר פעם בבחירות ארציות ומקומיות.

כך או כך, לפחות כרגע נראה שעל מצב רוחה של הבוחרת האמריקאית, וגם כמובן הבוחר, משפיעים עניינים הקרובים הביתה יותר מאשר המשבר הבינלאומי. הרושם של עניין מופרז בענייני חוץ בזמן של קשיים פנימיים בדרך כלל אינו מועיל לנשיאים. אמנם רוב האמריקאים רוחשים אהדה לאוקראינה, אבל עדיין לא הועמדה במבחן נכונותם להקריב הקרבות חומריות לטובת האהדה הזו.

האם היא "תעצור בקו המים"

דיווחים בתקשורת האמריקאית מייחסים "מצב רוח קרבי" לנשיא. הוא להוט לשנס מותניים ולנהל מסע בחירות אגרסיבי לטובת מועמדי מפלגתו. אבל הניסיון רב השנים מראה, שהשתתפות של נשיאים במערכות בחירות של אמצע קדנציה, גם כאשר הנשיאים האלה פופולריים בהרבה מביידן, אינה נוטה לעזור למפלגותיהם.

אפשר אפוא שהחול אוזל והולך בשביל החלק האפקטיבי של נשיאות ביידן. נשיאותו עומדת לעלות על אותו השרטון, שעליו נשיאים חוזרים ועולים זה 40 שנה, כאשר מפלגותיהם מאבדות את הרוב שלהן בקונגרס.

השאלה התלויה ועומדת היא באיזו מידה ההיחלשות הפנימית תשפיע על מדיניות חוץ. היסטורית, אמריקאים נוהגים להגיד ש"הפוליטיקה עוצרת בקו המים" המפריד אותם מן העולם שמעבר לאוקיאנוס. אבל הפוליטיקה האמריקאית השתנתה בשנים האחרונות לרעת הסכמות פטריוטיות רחבות. הסכנה שהפנים יחליש את החוץ היא ממשית במידה המעוררת אל נכון את תקוותיהם של אויבים ושל יריבים.

_________________

רשימות קודמות ב yoavkarny.com וב https://tinyurl.com/yoavkarny-globes
ציוצים (באנגלית) ב twitter.com/YoavKarny