ההיסטוריון היהודי־בריטי הגדול סמיואל פיינר, מומחה לשיטות פוליטיות, כתב פעם שמדיניות כלכלית מוצלחת אינה צריכה "יד חזקה, אלא יד יציבה (steady)". אפשר עכשיו להחיל את השכל הישר של פיינר על המשבר הפוליטי־כלכלי בארה"ב. איפה היא, "היד היציבה"?
● ג'ו ביידן מציג: כשאמריקה צונחת מן הפסגה
● עליית האינפלציה מכניסה מורכבות לתחזיות הפד אחרי הפגישה ביוני
● חבל ההצלה המפתיע של הכלכלה: 5 הערות על מיתון, אינפלציה ומחירי הבורקסים
חדשות האינפלציה (8.6% ב־12 החודשים שקדמו ליוני; אחוז שלם בחודש מאי לבדו) הרעידו ביום ו' את אמות הסיפים של וושינגטון ושל וול סטריט. אין עוד ספק, במידה שהיה, שרמת המחירים בארה"ב יצאה מכלל שליטה. לממשלה הפדרלית אין מושג מה לעשות, בין השאר מפני שהיא הכחישה את סכנת האינפלציה פעם אחר פעם. גם הבנק המרכזי הכחיש אותה. עכשיו הבנק צריך לשים לה קץ, וכמעט ודאות משתלטת על המערכת הפוליטית והפיננסית, שהיציאה מן האינפלציה תחייב כניסה אל מיתון, כנראה מיתון חריף.
ברשתות החברתיות אפשר למצוא סרטון של 110 שניות, שבו נראים הנשיא ג'ו ביידן, שרת האוצר ג'נט ילן ובכירי ממשל אחרים. הם מדברים בביטול על האינפלציה. ילן מתארת אותה כ"תופעת מעבר" (transitory) בלתי נמנעת בתהליך ההתאוששות ממשבר הקורונה. הנשיא אומר, ביולי 2021, כי הוא אינו מכיר "אף אדם אחד" החושש מפני סכנה ממשית של אינפלציה. בדצמבר 2021 הוא אומר, שהאינפלציה כבר שככה, והיא עומדת בסימן ירידה. הנגיד ג'רום פאוול אינו כלול בסרטון הזה, אבל בהחלט מגיע לו להיכלל.
הנשיא לא שיקר. איש מיועציו ומבני־שיחו לא הזהיר אותו מפני אינפלציה. לארי סאמרס, הכלכלן הסורר, שר האוצר בממשל ביל קלינטון, נשיא אוניברסיטת הרווארד לשעבר, הקדים להזהיר. אבל הוא מסרב בהחלט להגיד אם דיבר עם בכירי הבית הלבן או עם הנשיא עצמו.
סאמרס נשאר נאמן לחלוטין לאזהרותיו הפסימיות. שמו הוא אחד משלושה המתנוססים על נייר אקדמי, שהתפרסם בשבוע שעבר. המחברים טוענים שהם פיתחו שיטה מדויקת יותר ממדד המחירים לצרכן, והיא מראה, כי האינפלציה גבוהה יותר, וממילא הדברתה מצריכה תגובה אגרסיבית יותר של הבנק המרכזי.
מיד? מיד. חצי אחוז? מינימום
הבנק המרכזי של ארה"ב, הפדרל ריזרב, מפגין "אגרסיביות" באמצעות העלאת שערי הריבית (זו המוטלת על הלוואות קצרות־מועד שבנקים מסחריים מעניקים זה לזה). באפריל 2020, בפרוש הקורונה, הבנק איפס את הריבית, כדי להציל את כלכלת אמריקה. בחודש שעבר, הבנק העלה את הריבית בחצי אחוז, השיעור הגבוה ביותר זה 22 שנה. בדרך כלל הבנק עולה במדרגות של רבע אחוז.
ללמדך איפה אנחנו עומדים השבוע, השאלה אינה אם הבנק יחזור ויעלה את הריבית מיד. הוא יעלה מיד. השאלה אינה אם הוא יעלה אותה בחצי אחוז. הוא יעלה. השאלה היא אם הוא יעלה אותה ב־0.75%. אלה מספרים שלא נראו מאז הסטגפלציה של סוף שנות ה־70, תחילת שנות ה־80.
אמריקה עדיין לא נקלעה לסטגפלציה, הצירוף הקטלני של מיתון ושל אינפלציה. אבל אין עוד צורך להיות הכלכלן הסורר סאמרס כדי להזהיר מפני בואה. בתחילת החודש אמר ג'יימי דימון, מנכ"ל JPMorganChase, מן המוציאים והמביאים הבולטים ביותר בוול סטריט, כי "אמרתי לכם שענני סופה מתקדרים, אבל אני עומד לתקן את זה... זה הוריקן". הוא אינו יודע אם זה "הוריקן קטן, או סופר־הוריקן סנדי". סנדי הייתה סופה קטלנית במיוחד לפני עשר שנים. "מוטב שתתכוננו", יעץ דימון לשומעיו.
נשיא הבנק העולמי, דייוויד מאלפאס, הזהיר בשבוע שעבר מפני "סכנה ניכרת" של סטגפלציה, שפגיעתה תהיה חמורה במיוחד בארצות העניות, עד כדי רעב. אם יתממשו החששות הגדולים ביותר, הצמיחה הגלובלית תפחת עד סמוך לאפס. וזה כמובן מזכיר את שנות ה־70.
המשבר של שנות ה־70 היה רב־פנים. במרכזו עמדה ההתייקרות הפתאומית והדרמטית של הנפט. הוא היה מלווה במשברים פוליטיים־פנימיים בארה"ב ובמערב אירופה ובמשברים דיפלומטיים חריפים בזירה הבינלאומית.
היציאה ממנו הייתה כרוכה במיתון החמור ביותר בארה"ב מאז השפל הכלכלי של שנות ה־30. הנגיד האמריקאי פול וולקר "סחט" את האינפלציה מן המערכת, כפי שנהגו להגיד אז, באמצעות עונש כבד למערכת הכלכלית. כשהאינפלציה התקרבה ל־14%, הפדרל ריזרב העלה את הריבית עד סמוך ל־20%. האבטלה עלתה מעל 10%. שלוש שנים היו נחוצות לארה"ב כדי להתאושש. במהלכן היו דיבורים על "קץ החלום האמריקאי" ועל "סוף האימפריה האמריקאית".
"אקסון מרוויחה יותר כסף מאלוהים"
ההנחה המתחזקת היא שמתמעטים הסיכויים ל"נחיתה רכה". זו משאת נפשו של כל נגיד אמריקאי בסוף תקופה ממושכת של צמיחה. זו עדיין משאת נפשו של הנגיד פאוול. אבל ספק אם יהיה אפשר להוריד את האינפלציה אל הרמה המקווה של 2% בשנה בלי לקצץ באופן דרסטי את הצריכה הפרטית.
לפי שעה הצריכה אינה פוחתת. אפילו מחירי הדלק, שרשמו ביום ו' שיא היסטורי, אינם משנים את דפוסי הצריכה, לפחות לפי שעה. הממוצע הארצי עומד עכשיו על חמישה דולר לגלון - שווה ערך של 4.48 ש"ח לליטר; אמריקאים רגילים למחירי דלק נמוכים. בקליפורניה הממוצע הגיע עד 6.43 דולר לגלון, כ־5.77 ש"ח לליטר.
ישראלים לא יתפעלו מרמת המחירים הזו, אבל בשביל אמריקאים זו מהלומה פסיכולוגית. והמהלומות עומדות להימשך בשבועות הבאים, כאשר צריכת שיא של דלק במהלך פגרת הקיץ עשויה להביא את הממוצע הארצי עד רמת קליפורניה.
הנשיא ביידן נתן ביום ו' ביטוי לא מוצלח לתסכולו. הוא התלונן על השתמטותה של ענקית האנרגיה "אקסון" מקידוח נפט ב־9,000 אתרים שבהם קיבלה רישיון. "אקסון מרוויחה יותר כסף מאלוהים", הוא אמר, והתלונן שבמקום להשקיע את רווחיה בפיתוח מקורות חדשים, היא משקיעה אותם ברכישה חוזרת של מניותיה. הא היה רוצה להטיל מס על רכישה כזאת, אבל אין לו די קולות בסנאט כדי לחוקק.
בפעם הראשונה מאז 1880?
הנשיא שרוי במלכוד: התנהלותו מחלישה אותו, וחולשתו מקשה עליו להנהיג. הסקרים איומים ונוראים, חמישה חודשים לפני בחירות אמצע־הקדנציה לקונגרס. ה'ניו יורק טיימס' דיווח ביום א' על אכזבה גוברת מהנשיא בתוך המפלגה הדמוקרטית. בפעם הראשונה מאז תחילת נשיאותו, מספר ניכר של דמוקרטים בעלי השפעה מעדיפים שביידן לא ינסה לחזור ולהיבחר ב־2024. חבר אחד בהנהלה הארצית של המפלגה אומר לעיתון, כי מוטב שביידן יודיע על הסתלקותו מהמרוץ מיד לאחר הבחירות לקונגרס בנובמבר.
הפעם האחרונה שבה נשיא אמריקאי לא ניסה לחזור ולהיבחר לתקופת כהונה שנייה הייתה ב־1880. נשיאים מכהנים הם תמיד המועמדים הטבעיים לחזור ולהתמודד. בארה"ב אין הצבעות אמון, אבל קריאות מצד פעילים מרכזיים לנשיא שלא להתמודד שקולות כנגד אי־אמון.
ביידן אירח בסוף השבוע שעבר בלוס אנג'לס ועידת פסגה של 20 ראשי מדינות מיבשת אמריקה. חולשתו ניכרה אפילו שם. אחד מאורחיו, ראש ממשלת בליז, קם לנזוף בו שלא הזמין שלושה נשיאים של ארצות לא־דמוקרטיות. ראש ממשלת בליז, הארץ ה־176 בגודלה בעולם, עם 400 אלף תושבים ועם תמ"ג של 3.4 מיליארד דולר, קם לנזוף במנהיג העולם החופשי, על אדמת ארה"ב. היה קשה שלא לחמול על ג'ו ביידן. יש לו עוד שנתיים וחצי ויותר בבית הלבן. מה יהיה.
רשימות קודמות ב-yoavkarny.com וב-https://tinyurl.com/yoavkarny-globes
ציוצים (באנגלית) ב-twitter.com/YoavKarny
כתבות
ני"ע
