עוד לפני גל ההשבתות: מאות אוטובוסים סבלו מירידה חדה בתדירות

בחודש אפריל מדד התחבורה הציבורית של גלובס ו־Moovit סיפק הצצה לאוטופיה. הכבישים הריקים של ימי חול המועד פסח הפכו את תכנון הנסיעה באוטובוס למדויק יותר. אבל אז הגיע חודש מאי והביא איתו דיסטופיה.

רבים מנהגי האוטובוס הם מוסלמים שציינו את חג עיד אל פיטר במאי ובעקבות כך השירות קוצץ ב-30% בממוצע, אך בפועל היו ערים ויישובים שכמעט ולא נותר בהם שירות. במידה רבה, המצב בחודש שעבר מתאר מציאות לא כל כך רחוקה של מחסור בנהגים שהולך ומחריף. כבר במהלך חודש יוני נאלצו משתמשי התחבורה הציבורית להתמודד עם ירידה נוספת בשירות בשל השבתות ארגוני הנהגים במחאה על תנאי העסקתם.

האיחורים החמורים גדלו

בחודש מאי רק כשליש האוטובוסים הגיעו לתחנה האמצעית בזמן (ובסטייה של עד 5 דקות), כך עולה ממדד גלובס ו־Moovit. המדד מתפרסם מדי חודש וחושף את אמינות התחבורה הציבורית בישראל. כמדי חודש, בניתוח מאי נבחנו 828 מסלולי נסיעה של 520 קווי אוטובוס עירוניים ב-47 רשויות, בין הימים א’-ה’ ובשעות 09:00-07:00. במסגרת המדד נבדקו הקווים בזמן הגעתם לתחנה האמצעית ולתחנה האחרונה במסלול לעומת לוחות הזמנים של משרד התחבורה. זאת, כדי לשקף בצורה הטובה ביותר את הפערים והשפעתם על הנוסעים. במהלך החודש כאמור, הפרדנו את ימי עיד אל פיטר ובחנו את ההשפעה של העדר הנהגים על יישובים שונים בישראל.

אם בוחנים את החודש כולו, הרי ש-8% מהאוטובוסים הקדימו ביותר מ-5 דקות בהגעתם לתחנה האמצעית בקו והם מייצגים את הסיכוי לפספס נסיעה. 21% איחרו 5-10 דקות, 20% איחרו 10-20 דקות ו-4% איחרו מעל 20 דקות ומייצגים עלייה קלה מהמדדים האחרונים (1% באפריל, 3% בפברואר, מרץ - 3%, פברואר 2%).

אם מודדים את זמני ההגעה לתחנה הסופית, הממצאים הופכים חמורים אפילו עוד יותר: רק 28% מהאוטובוסים הגיעו לתחנה בזמן ובסטייה של עד 5 דקות (לעומת 33% באפריל ו-30% במרס). 18% הקדימו ביותר מ-5 דקות, ו-18% איחרו מעל 20 דקות. אמנם מרבית הנוסעים לא עולים על האוטובוס בתחילת הקו וממשיכים עד לסיומו, אבל מדד זה משפיע במיוחד על מי שעולים עליו כמה תחנות לפני סיומו כדי להגיע ליעדם או לבצע החלפה לקו אחר ומדד זה משפיע מאוד על נסיעתם ועל הצורך לסנכרן אותה עם אוטובוסים אחרים כדי להמשיך את הנסיעה.

  

66% מהקווים במדגם היו בתדירות נמוכה, כזו שבה המרווח בין האוטובוסים גדול מ-15 דקות. בשלושת ימי החג עיד אל פיטר, שני עד רביעי (2-4.5), שיעורם של הקווים בתדירות נמוכה עלה ל-85% בעקבות קיצוץ מאסיבי שביצע משרד התחבורה בשירות.

משרד התחבורה עדיין לא מצא פתרון למחסור בנהגים בימי החג וכיוון שחלק גדול מהנהגים הם מוסלמים, הוא מקצץ בכל שנה את השירות. למרות שהחג והמחסור בעקבותיו מגיעים בתאריך קבוע בכל שנה, ההודעה על צמצום השירות ניתנת רק ימים בודדים לפני החג. במשרד התחבורה טוענים כי הקיצוץ הורגש בעיקר בערים הערביות שם גם כך נחגג החג, ואכן בשפרעם נרשם הקיצוץ הגדול ביותר שעמד בשעות העומס בבוקר (7:00-10:00) על 89% מהנסיעות בעיר. בנצרת השירות קוצץ ב-79% למרות שכש-27% מאוכלוסייתה הם נוצרים. בירושלים השירות קוצץ ב־51% ובתל אביב "רק" ב־35%, אך הוא שינה לחלוטין את פני השירות בעיר ללא הפסקה. שיעור הנסיעות בתדירות נמוכה בשגרה מכלל המדגם הוא 57% ובימי העיד אל פיטר זינק ל־83%. זינוק גדול יותר מזה נרשם בראשל"צ שם 67% מהקווים בתדירות נמוכה הפכו ל־97% ובבאר שבע 100% מהקווים הפכו לקווים בתדירות נמוכה לעומת 61% בשגרה.

טעימה מהעתיד הקרוב

מצוקת הנהגים בעיד אל פיטר נמשכת שלושה ימים שבהם רוב האוכלוסייה עדיין צריכה להגיע כרגיל לעבודה, ללימודים ולכל מקום אחר. במשרד התחבורה קראו אמנם לחברות המפעילות להעזר בחברות קבלן, אבל השירות שמתקבל מהן נחות, אין רגולציה מספקת עליהם וגם שם היצע הנהגים מוגבל. הדבר מאיר על הבעיה הקיימת גם בשגרה: לפי ההערכות בענף חסרים היום 5,000 נהגים בתחבורה הציבורית והחברות לא מצליחות לעמוד בשירות. לא רק העלאת השכר תסייע בגיוס נהגים, אלא גם שמירה על ביטחון ותנאי הנהגים. בנוסף, סלילה של נתיבי העדפה לאוטובוסים יוכלו לסייע להוציא יותר מחזורי פעילות עם כח האדם הקיים שכן הנסיעה תקוצר משמעותית.

מקרה מבחן: קו 650 נתניה - תל אביב

האוטובוס שמדגים את המשמעות של נתיבי העדפה

הקו הפופולארי 650 נתקל בעיכובים משמעותיים בשעות הבוקר בדרכו מנתניה לתל אביב. הקו יוצא מרחוב המלכים בנתניה ועד לרחוב הרצל הראשי הוא נוסע יחסית בהלימה ללוחות הזמנים. לתחנה הסופית הקו מגיע ב-22 דקות איחור ולאחר 76 דקות נסיעה סה"כ. הקו נוסע בחלקו על נתיב פלוס על כביש החוף. הנתיב, שנחנך באוקטובר 2019, ספג ביקורת קשה - תחילה בשל האטת הנסיעה לרכב הפרטי ובהמשך בשל מחסור חמור באכיפה. למרות זאת, אותו קו באותן שעות בחודש מאי לפני סלילת הנת"צ איחר ב-37 דקות לתחנה הסופית לאחר נסיעה שארכה 92 דקות. כלומר, זמני ההגעה קוצרו ב־15 דקות. הפערים האמיתיים גדולים עוד יותר שכן במהלך השנים המסלול של הקו התארך ב־4 תחנות. ביציאה מהעיר, במחלף נתניה זמן הנסיעה החציוני כמעט ולא השתנה מ-2019 ועד היום, אך בסמוך לנתיב ההעדפה בסינמה סיטי, זמן הנסיעה הצטמק מ־58 דקות ב־2019 ל־43 בחודש שעבר.

  

זו אמנם לא מדידה מייצגת משום שמדובר בקו אחד, ובממוצע שלא כולל נתונים חשובים כמו היקף הפקקים והשלכות הקורונה, אך היא בכל זאת מדגימה איך נתיבי העדפה, על חשבון נתיבים קיימים, יכולים להעלות את האטרקטיביות של התחב"צ על פני הרכב הפרטי.