​נסראללה אמנם מאיים, אבל לא שולל מו"מ על הגז וגם מנסה לקחת עליו קרדיט

השבוע דיווחנו על התקדמות במו"מ בין ישראל ללבנון בתיווכו של השליח האמריקאי עמוס הוכשטיין. על פי הפרסום, נשיא לבנון מישל עאון מסכים להכיר בריבונות הישראלית המלאה על מאגר "כריש", ובתמורה ניהול הקידוחים וההפקות משדה הגז צידון-קנה יועברו לגורם בינלאומי.

הסוגיה עלתה לאחרונה בשיחות שערך ראש הממשלה יאיר לפיד עם ראשי מדינות, ביניהם נשיא ארצות הברית ונשיא צרפת. לפיד הבהיר כי הכוונה היא להתקדם להסכם, שכן כל צעד שיסייע ללבנון לצאת מהמשבר הקשה שבו היא נמצאת - טוב לישראל.

ביום שלישי השבוע התקיימה פגישה בין הצוות הישראלי, שכלל בין השאר את אייל חולתא - ראש המטה לביטחון לאומי, ואודי אדירי - מנכ"ל משרד האנרגיה לשעבר ומי שמופקד על המשא ומתן בסוגיה הזו, לבין הוכשטיין וברט מקגרק, יועצו של ביידן לענייני המזרח התיכון.

הצד הישראלי הציג את הצעת התגובה לזו של עאון. נזכיר כי עאון הציע שיחל פיתוחו של שדה הגז צידון-קאנה, שחלקו בשטח המים הכלכליים של לבנון, חלקו בשטח המחלוקת וחלקו בשטח המים הכלכליים של ישראל. את פיתוח המאגר תנהל חברה אחת, ואם אכן יתגלה שם גז בכמויות מסחריות, גופים בינלאומיים יחליטו כיצד יחולקו הרווחים ממנו.

לפי עמדה זו, לבנון תהיה מוכנה להגיע להסכמות על בסיס קו 23 המקורי שהציגה לאו"ם, ולהימנע מקו 29, הכולל בחלקו את מאגר "כריש". בתמורה, לבנון תקבל את מרבית הרווחים מהפקת הגז בשדה המזרחי החוצה את הגבול הימי ונמצא כאמור בשטח שתי המדינות.

על פי מקורות אמריקאים, התגובה הישראלית הייתה חיובית להצעה. בישראל מבקשים לסיים את המחלוקת על הגבול בהקדם, ומוכנים להתגמש בחלוקת הרווחים על השדה המשותף. כלומר, בהסכם תיפטר המחלוקת על הגבול, כשהשדה המשותף יהיה ברובו בידי לבנון. התגובה הישראלית המפורטת כוללת גם ערובות לכך שיוסרו כל האיומים על שדות הגז של ישראל, והבהרה כי אם אלה ימשיכו, לבנון לא תוכל לקדוח גז או נפט במים הכלכליים שלה.

איומי סרק מחיזבאללה

ברקע התגובה הישראלית, המשיכו איומיו של מנהיג חיזבאללה חסן נסראללה, שגם השבוע הבהיר כי לא יחשוש לפתוח במלחמה אם יידרש, וכל שדות הגז של ישראל יהיו מאוימים. חדי אוזן יבחינו בשינוי במנגינת נאומיו של נסראללה - אם קודם לכן חיזבאללה התנגד לכל מו"מ עם ישראל וקרא לתומכיו לטרפד אותו, כעת הוא לא שולל את הדיונים, ואף מנסה לקחת עליו קרדיט ולהציג את ישראל כמי שנכנעה לאיומיו. בפועל, אם יושג הסכם, לבנון תחזור בה מתנאי המו"מ המתריסים לנוסחה הגיונית יותר.

בכך צפויה להיסלל הדרך להסכם נוסף עם מדינה ערבית, שבפועל נמצאת בעימות תמידי עם ישראל, תוך כיפוף ידו של חיזבאללה. מצבה הכלכלי החמור של לבנון, שרבים בלבנון מטילים את האחריות בגינו על חיזבאללה, חייב את הנהגתה הנוכחית להסכים לקידום המו"מ עם ישראל, ולהביא לקידום פיתוח שדות גז ונפט במים הכלכליים של לבנון.

חרף הערכות להימצאות גז באזור, הקידוחים הללו לא התקיימו עד כה בשל החשש של חברות האנרגיה להסתכן. על כן, התנאי הישראלי להסרת איומי חיזבאללה נועד גם לאזניהן של חברות האנרגיה. מבחינתן, הן לא יגיעו לקדוח ולא ישקיעו מיליארדים במקום מסוכן ללא ערבות, בין השאר מגורמים בינלאומיים בכירים. אם אכן יושג הסכם, חיזבאללה ככל הנראה תאלץ לקבלו - אחרת תעמוד בפני ביקורת חריפה בהרבה. ובדיוק על כך דיברו לפיד ומקרון בפגישה בפריז.

ללבנון אצה הדרך, שכן הביקוש לאנרגיה כעת בשיאו, אך חלון הזמן הזה לא ארוך - ברקע המאמץ האירופי והאמריקאי להגביר את המעבר לאנרגיות מתחדשות.

בין הלאומני לחברתי

ביום רביעי התפרסם דוח מבקר המדינה שדן בין השאר בעימותים בערים המעורבות שהתרחשו במאי אשתקד. המבקר חילק את הדוח לשניים - האחד על מצבם הכלכלי-חברתי והטיפול הכושל של הרשויות בערים הערביות, והשני על המהומות בערים אלה. פרסום החלקים באותו יום מייצר קשר ישיר בין שתי הסוגיות, גם אם הדבר לא נכתב במפורש. לא בכדי לוד, העיר שבה האוכלוסייה הערבית במצב הכלכלי-חברתי הקשה ביותר, הייתה במוקד .

יהיה מי שינסה מטעמים פוליטיים להטיל את האשמה רק על המצב הכלכלי-חברתי ולהמעיט מההיבט הלאומני. לטענת גורמים מקצועיים, המהומות נבעו ממניעים לאומניים, וכך עלה גם מהחקירות של העצורים. אלא שהסנטימנט הלאומני מקבל תדלוק ללהבות ענק במקומות שבהם ההזנחה משמעותית ביותר. גיוס הרחוב הערבי לצאת ולהתעמת קל הרבה יותר במקומות הללו, וכמובן אלה המקומות שבהם גם הפשיעה נפוצה יותר.

בז'רגון השב"כי יש את המונח "פשיעה לאומנית", קרי מעשי פשע ואלימות של עבריינים ערבים המופנים כלפי יהודים בשל היותם יהודים. המבקר מתייחס לכך בדוח, ומותח ביקורת הן על השב"כ והן על המשטרה שעשו הפרדה מלאכותית בין הפלילי ללאומני ולא ידעו לטפל בתופעת הממשק בין השניים.

גם בדוח ביטחוני שהוגש למשרדי הממשלה לאחר המהומות, צוין כי חלק מהעימותים התרחשו גם בערים עשירות וחזקות כמו תל אביב-יפו וחיפה, מעידה על עומק הסנטימנט הלאומני, שכאמור הועצם במקומות החלשים מוכי הפשע והאלימות בשגרה, אך לא היה ייחודי להם.

בדוח המבקר הומלץ על טיפול ברמה ממשלתית ולא להותיר את המלאכה לרשויות המקומיות לבדן, שכן אלה לא מסוגלות ואולי לא מעוניינות לטפל בה. נתוני דוח המבקר הראו כי האוכלוסייה הערבית בערים אלה סובלת מהזנחה קשה.

בגלובס פרסמנו השבוע על התכנית הייעודית לאוכלוסייה הערבית בערים המעורבות שתקועה בהמתנה לאישור היועמ"ש. מדובר בתוכנית שהוצאה ברובה מתכנית החומש המלאה לערביי ישראל, "תכנית 550", ולבסוף הוקפאה בשל נפילת הממשלה.

בפועל, למעט תקצוב מסוים לפרויקטים כמו מרכזי תעסוקה וחינוך בלתי פורמלי, רוב הכוונות הטובות נותרו מחוץ לתוכנית. לשם כך הוכנה הצעת החלטה חדשה בהיקף של 300 מיליון שקלים, אבל השיח עם משרדי השיכון הפנים והחינוך בנושא לא הצליח בשל התנגדותם לתקצב באופן פרטני את המטרה הזו.

הדבר היחיד שתוקצב בהחלטת ממשלה לפני שבועיים הוא 60 מיליון שקלים לצרכי ביטחון אישי, ובין השאר מדובר בהקמת רשת מצלמות אבטחה ואמצעי ביטחון נוספים. נפילת הממשלה מונעת את אישורה של התכנית הזו כתכנית חומש, וכעת מנסים במשרד לשוויון חברתי לקבל אישור משפטי לתקצוב התוכנית למשך שנה אחת בלבד, ובהיקף של כ-50 מיליון שקלים. מדובר בעיקר בטיפול בנוער נושר מבתי ספר, תופעה שהיקפה בערים במעורבות גדול.

הבקשה של ירדן מישראל

מלך ירדן עבדאללה השני אירח השבוע את ראש הממשלה לפיד בארמונו, פגישה שדווחה כחמה. אך קשה שלא לתהות למה השניים נפגשו דווקא כעת. ראשית, מהסיבה הפוליטית - ללפיד חשוב להיכנס לתודעה כראש ממשלה פעיל ומדינאי.

אך זו לא הסיבה העיקרית למפגש בין השניים. ירדן סובלת כיום מרצף של משברים כלכליים ותשתיתיים, ביניהם משבר המים. בצורות ושאר מפגעים הורידו מאוד את מפלס המים של המדינה, סוריה סירבה לפניית ירדן לספק לה מים, והאספקה לאזרחים צומצמה מאוד. ישראל מוכרת מים לירדן ממי הירמוך והכינרת, ומפצה על כך במים מותפלים ממתקניה. על פי מקורות מדיניים, עבדאללה ביקש להגדיל את כמויות המים הנמכרות לירדן ולהאיץ פרויקטים ארוכי טווח בתחום, ובראשם מתקן ההתפלה בצפון המיועד לספק מים לממלכה.