המיליארדר שסירב לשלם לחוטפים של נכדו: למה עשירים מרגישים חרדה כלכלית?

בשנות השבעים של המאה הקודמת, איל האנרגיה ג'ון פול גטי, שהיה אז האיש העשיר ביותר בעולם, סימן את נכדו ג'ון פול גטי השלישי כיורש יחיד לכל נכסיו. השלישי היה אז צעיר אמביציוזי שרצה לנהל את העסק של סבא ולהיות טייקון כמוהו, אבל בינתיים היה נער מסיבות, שחי באיטליה וכונה במדיה "ההיפי המוזהב".

ביולי 1973, כשהיה בן 16, הוא נחטף. החוטפים דרשו כופר של 17 מיליון דולר. הונו של הסב הוערך אז ב־4 מיליארד דולר, ובכל זאת הוא לא הסכים לשלם. גם לא אחרי שהראו לו תמונה של הנכד עם אוזן כרותה וזיהום שמאיים על חייו.

הנחת היסוד של רובנו היא שנשלם כמעט כל סכום כדי להציל את חייהם של האנשים שאנחנו אוהבים, ובכלל מהם 17 מיליון דולר מתוך 4 מיליארד? מי ישים לב שהם חסרים? גטי עצמו טען תחילה שדרישת הכופר היא מזימה שרקמו נגדו בני משפחתו כדי להוציא ממנו כסף בעודו בחיים. בהמשך אמר "אם אשלם עכשיו, 13 נכדים נוספים יהיו תמיד תחת איום". אבל המשפחה האמינה שהוא פשוט היה קמצן קיצוני, תכונה שאולי אפשרה לו להפוך למיליארדר מלכתחילה.

הסיפור הזה, שהפך ב־2017 לסרט בשם "כל הכסף שבעולם", בבימויו של סקוט רידלי, הוא רק דוגמה אחת לאופן שבו תכונות אישיות והפרעות נפשיות באות לידי ביטוי באמצעות כסף. הרי כסף מסובב את העולם, ואת כל העולם ניתן לראות דרך החור שכבר אין בגרוש.

האופן שבו אנחנו חושבים על כסף, מדברים או לא מדברים עליו, ומשתמשים בו - כל אלה מעידים עלינו לא פחות מהאופן שבו אנחנו אוהבים, כועסים, עובדים או מציגים את עצמנו ברשתות החברתיות. אדם ניכר בכוסו, כעסו - ובכיסו.

סטרס והעדר שליטה

מה חושבת הפסיכולוגיה המודרנית על כסף? למעט הימורים כפייתיים וקניות כפייתיות, הפרעות הקשורות לכסף אינן מופיעות ב־DSM, המגדיר הרשמי להפרעות נפשיות של ארגון הפסיכיאטרים האמריקאי. בספרות הפסיכולוגית העיסוק בכסף הוא מועט, אך ישנה הכרה בכך שכסף הוא בין הגורמים המובילים לסטרס בעולם המודרני והוא עלול להחמיר הפרעות נפשיות קיימות.

לדוגמה, ירידות בשווקים ועלייה ביוקר המחיה, המאפיינות את התקופה הנוכחית, עשויות להיות אירועים מטלטלים שמחמירים את הבעיות הקשורות לכסף מלכתחילה. ירידה ברמת החיים הכלכלית מובילה להקצנה ברגשות כמו פחד, כעס, ייאוש ועצב, וכל אחד מגייס את מנגנוני ההגנה הבריאים והלא־בריאים הדרושים לו כדי להתמודד איתם.

סטרס גם פוגע ביכולת הקשב שלנו, באופן שגורם לנו לבחור בהתנהגויות הישרדותיות לטווח קצר על פני התנהגויות מכוונות מטרה, שדורשות מודעות עצמית גדולה יותר. כך, במצב של קושי כלכלי, אנשים מרגישים פחות שליטה בחייהם ובעתידם. תחושה כזאת של חוסר אונים עלולה להחמיר בעיות נפשיות, ובהן דיכאון וחרדה.

לדברי גולן שחר, פרופ' לפסיכולוגיה באוניברסיטת בן גוריון בנגב ופרופ' אורח לפסיכיאטריה וחקר הילד בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת יל בארה"ב, אחד הנושאים הבוערים שעלו בקליניקה שלו בתקופת הקורונה ועולים שוב עכשיו הוא חרדה כלכלית. "זו אחת החרדות הנפוצות של התקופה, והיא יכולה לפקוד אנשים שאין להם כסף וכאלה שיש להם, וגם את אלה שבאמצע. בתקופת הקורונה, צוות מחקר שלי, בהובלת ד"ר ליעד ברקת, הראה שהחרדה הכלכלית לא הייתה פחותה מהחרדה הבריאותית, וממצא זה עלה גם בבריטניה. מישהו שהיום יש לו משרה בכירה בהייטק ומסתובב כמו מלך עם הסיבוס, מחר אם יפטרו אותו הוא לא בהכרח ימצא מיד עבודה חדשה. זו שבריריות שהופכת אנשים לפגיעים כל כך ברמה הרגשית".

68 הפרעות פיננסיות

רוב הפסיכולוגים מתייחסים לכסף כאל תוכן ההפרעה ולא כאל הגורם לה, אבל יש כמה יוצאי דופן המחזיקים בגישה אחרת. בארה"ב, הוקמה "האגודה למטפלים פיננסיים", אגודה של פסיכולוגים, יועצי נישואים, עובדים סוציאליים ויועצים פיננסיים, המציעים לטפל באנשים עם הפרעות פיננסיות. האגודה מוציאה לאור את כתב העת Journal of Financial Therapy שבו מוצגים מחקרים שמתחקים אחר התנהגות אנושית סביב כסף.

שניים ממובילי הפסיכולוגיה הפיננסית הם ד"ר טד קלונץ ובנו ד"ר בראד קלונץ מאוניברסיטת קרייטון בנברסקה. במאמר שפרסמו ב־2012, הם זיהו לא פחות מ־68 סוגים של התנהגות כלכלית בעייתית. לאחר מחקר בכמה מאות נבדקים, הם קיבצו את ההתנהגויות האלה לשמונה סקאלות. בשנים שעברו מאז, שינו הקלונצים כמה פעמים את מספר הקטגוריות והגדרתן, אבל אפשר לומר שהחלוקה העיקרית היא זו: הימנעות מכסף או מהעיסוק בו, סגידה לכסף, איחוי בין כסף לסטטוס ודריכות פיננסית.

קטגוריית ההימנעות מכסף כוללת "שנאת סיכון מוגזמת", כלומר קמצנות אובססיבית, ויחס חיסכון להוצאה שנראה לא אופטימלי להשגת יעדיו של אדם. אבל הימנעות מכסף יכולה להיות גם הדחקה, הימנעות ממידע על מצב חשבון הבנק, אי תשלום חשבונות בשל הקושי להתמודד עם שיקולים כספיים, או קבלת החלטות ללא התייחסות להשלכות הכלכליות שלהן.

סוג נוסף של הימנעות מכסף הוא רגשות אשמה לגבי צבירה והוצאה של כסף, בעולם ללא שוויון כלכלי. לפעמים אנשים כאלה מחלקים את כל כספם ונשארים עם פחות מכפי שהם צריכים לניהול חייהם.

תת־סוג של אשליה לגבי כסף, שהיא למעשה דרך להימנעות מעיסוק בכסף, נקרא "אפקט פרינס צ'רמינג". זו הציפייה שמישהו יגיע ויגאל אותך מייסוריך הכלכליים כבדרך נס. הסובלים מהפרעה זו מחכים לזכות בלוטו, להתחתן עם אדם ממשפחה עשירה, לרשת כסף מקרוב ערירי או לקבל עזרה ממשלתית. הם משקיעים יותר זמן ומאמץ בחלומות הללו מאשר בניסיון אמיתי לייצב את מצבם הכלכלי. הקלונצים טוענים שכל תלות מוגזמת באחר לשם יציבותכם הכלכלית, הוא סינדרום של הימנעות מכסף.

קטגוריית הסגידה לכסף כוללת על פי הקלונצים את כל המקרים שבהם אנשים אובססיביים להשגת עוד כסף. מבחינתם, הרצון להתעשר מדורג ראשון, לפני כל ערך אחר. שום סכום אינו מספיק להם, וגם כשהם משיגים את מבוקשם הם מיד רוצים עוד. תופעות נלוות הן וורקוהוליזם וגם דיכאון שנובע מהתחושה ששום סכום אף פעם לא יספיק ולמישהו אחר תמיד יש יותר.

קטגוריה נוספת היא בעיות כספיות הקשורות במערכות יחסים. למשל, בגידה כלכלית, שהיא הנטייה להסתיר מאנשים אחרים באותו משק בית הוצאות, נכסים, הלוואות וחובות. גם קמצנות ומחשבה אובססיבית על כסף יכולות להשפיע על מערכות יחסים במשק בית משותף, כאשר צד אחד מנסה לנהל את החיים הכלכליים של השני באופן שנתפס כלא רציונלי. בין בני זוג ובין הורים וילדים יכולות להתפתח מערכות יחסים שבהן צד אחד מנסה לנהל את חיי השני באמצעות כסף.

הפרעת כסף קולקטיבית

לא כל הפסיכולוגים מסכימים עם החלוקה של הקלונצים, אבל ישנה הסכמה רחבה עם הרעיון שכסף הוא תוכן מרכזי בחיים הרגשיים שלנו. "כסף הוא לא רק כסף", אומר שחר. עם זאת, הוא מדגיש, עוני אמיתי הוא לא "מצב נפשי", אף שהוא משפיע על הנפש בכל האספקטים שלה. "זו טראומה אמיתית שאף אחד לא צריך להתמודד איתה. אבל זה שונה לגמרי ממה שקורה בשכבות הביניים, שם השאלות שאנשים מתמודדים איתן לגבי כסף הן הרבה מעבר לשאלה מה אפשר לקנות בו.

"עבור בני אדם בעולם המודרני, כסף הוא סמל רב עוצמה ליכולת להתמודד ברמה האבולוציונית. בני אדם מנוהלים על ידי סמלים, ולכן כסף הוא מנוע רב עוצמה להתנהגות מסוגים שונים וגם מראה של אישיות האדם".

פרופ' אורי חפץ, חוקר כלכלה התנהגותית מהאוניברסיטה העברית, מסביר כיצד הכסף הפך למדד של אנשים. "הייחוד של כסף הוא שקל לספור אותו וקל למדוד אותו. מספר אחד מתאר הכול. ואז הכסף הוא המדד של אנשים, של רעיונות, של יצירות אמנות. אם את מרוויחה יותר ממני אולי זה אומר שאת יותר שווה. יש מחקרים שהראו שאפשר לחזות מה קורה בין בני הזוג בחדר המיטות, אם הגבר מרוויח יותר או אם האישה מרוויחה יותר או אם אותו דבר בערך.

"אולי גם פול גטי הרגיש שאי־אפשר לכמת את הערך שלו כסבא, ולכן אין לזה משמעות, אבל את הכסף שהוא שווה אפשר לא רק לכמת אלא גם לדרג - הוא הכי עשיר בעולם!".

לדברי שחר, אנשים קונים דברים שאין בהם צורך, כי הבעלות על החפץ גורמת להם להרגיש ראויים, או שהריגוש הכרוך בפעולת הרכישה עצמה ובפעולת ה"ציד" של החפץ גורם להם לשכוח מבעיות אחרות בחיים. "התנהגות כזו היא מאוד מקובלת בחברה שלנו, אבל אם היא מקצינה או שהיא לא מותאמת למשאבים שיש לאותו אדם, נראה בזבוז כפייתי, אובססיביות לחפצים, התמכרות".

ד"ר עידית גוטמן, מבית הספר לפסיכולוגיה באוניברסיטת תל אביב, מחדדת: "התפיסה שכסף מכתיב את השווי שלנו ואת האושר שלנו היא הפרעה רק אם אנחנו חיים בחברה שבה לא כולם שותפים לתפיסה הזאת, ואני לא בטוחה שאפשר לומר זאת על החברה שלנו. זה כמו ההבדל בין דת לפסיכוזה. אם מקובל על כולם שאלוהים מדבר איתנו, אז זו לא הפרעה. לכן קשה לומר באיזה שלב התפיסה של אנשים את האגו שלהם כתלוי בכסף היא הפרעה, אם כי אין ספק שיש רף שמעבר לו זו בהחלט הפרעה".

לעשות שלום עם הכסף

שחר אומר שאנשים שהצליחו "לעשות שלום בינם לבין הכסף" הם האנשים הנדירים בחברה שלנו. "זה מעורר השראה לראות. הם קונים מה שהם צריכים ולא חושבים על זה יותר מדי. מרכז החיים שלהם מנותק מהכסף, והם עסוקים יותר בפעילויות יצירתיות כאלה או אחרות".

האם אלה בדרך כלל אנשים שחיים קצת מתחת לאמצעים שלהם?
"אני שוב אשאל, מה זה האמצעים שלך? עבור אדם צעיר שעובד וחוסך לפנסיה, האם באמת בבוא היום הכסף יספיק? אף אחד לא יודע, ואלה דברים שמערערים מאוד בעיקר את הצעירים של ימינו. ויש להם דרך מעניינת ומסוכנת להרגיש יותר בטוחים, והיא פשוט להדחיק את הצורך בביטחון כלכלי. זה אולי נראה מסוכן לדור המבוגר יותר, אבל כך הם נמנעים מחרדה, נמנעים מאובססיה.

"מטופל אחד אמר לי ש"לעבוד בעבודה רגילה זה מסריח". מה זו עבודה לא רגילה? כזו שיש בה סטייל, שהיא מעניינת, שנותנת לו ערך עצמי. יש איזו תפיסה אופנתית של מה זו עבודה ששווה לעבוד בה. אבל לא כל הצעירים כאלה. לאחרים יש כבר חסכונות והשקעות, וזה נובע מתכונות אופי וגם מאתוס משפחתי שקשה להתגבר עליו".

אם תהיתם מה עלה בגורלו של פול גטי השלישי, אז סבו הקמצן התרצה לבסוף ושילם כופר, אבל לא לפני שהתמקח על המחיר עם החוטפים. הוא הצליח להוריד את המחיר ל־2.9 מיליון דולר ובסוף הוא שילם 2.1 מיליון דולר, בדיוק הסכום המרבי שעליו יכול היה לקבל הטבת מס. לפי האגדה, הוא גם הגדיר את התשלום כהלוואה, שעליה דרש מבנו ריבית של 4%.

שלוש שנים אחרי שחרורו של הנכד, הוא ירש את כל כספו של הסב, כולל ה־15 מיליון דולר ש"חסך לו". הוא התמכר לאלכוהול ולסמים, עבר שבץ בשנות ה־20 לחייו, ומת בגיל 54 לאחר שנים של נכות והתמכרויות.

הבעיות הנפוצות שעולות בקליניקה

חרדה כלכלית

לדברי שחר, זו אחת החרדות הנפוצות של התקופה והיא אינה נחלת העניים בלבד. "בגלל האופן שבו התרבות שלנו בנויה, חרדה כלכלית היא לעתים קרובות בעצם חרדה לשלמות האגו והדימוי העצמי. אנשים אומרים, מה יקרה אם אני אלבש את זה ואנהג על זה, זו עדות לכישלון שלי בח­­­­יים. הקול הזה נמצא בכולנו. הוא לא אזוטרי".

טקסים שקשורים בכסף

"חרדות, מחשבות טורדניות וריטואלים הם בדרך כלל אלמנט די קבוע באופי של אדם אבל התוכן שלהם משתנה לאורך החיים", אומרת גוטמן. אובססיה יכולה להתבטא לדוגמה בריטואל של כניסה תכופה לחשבון הבנק והשוואת עמלות באופן תדיר. מטופלים אומרים שזה מרגיע חרדה קיימת לכמה דקות, אבל בטווח הארוך הריטואלים האלה מחמירים אותה.

חוסר השלמה עם מגבלות

"התחושה שמגיע לי לקבל כל (או לפחות רוב) מה שאנחנו רוצים, וכל מגבלה או ויתור הם עלבון אישי, נטועה לרוב בדפוסים מן הילדות", אומר שחר, וגוטמן מוסיפה: "יש אנשים עם פרנויה, כאילו העולם קושר נגדם קשר לא לתת להם את מה שמגיע להם. כל אחד לפעמים ירגיש ככה, אבל השאלה היא עד כמה זה דומיננטי".

משחקי כבוד

"כסף הוא מאוד משמעותי ביחסים בין אישיים", אומרת גוטמן. "האם מפרגנים לי, נותנים לי, מכבדים אותי. זה עולה המון ביחסים טיפוליים: את לא אוהבת אותי? אז איך זה שאת לא יכולה לטפל בי בחינם? או אם עולה בטיפול משהו מכעיס או שמטופל חושב שהבנתי אותו לא נכון, הוא פתאום לא משלם".

מנוף לשליטה בילדים או בהורים

"הורים יכולים להשתמש בכסף כמנוף על הילדים שלהם, כדי להרים ולהוריד ולקרב ולהרחיק, ולשלוט בילד גם כשהוא מבוגר", אומר שחר. "דרושות תעצומות נפש אדירות לילד כדי להשלים תהליך בריא של נפרדות מחוץ למנוף הזה, שהוא סמוי ומתוחכם ולפעמים לא מודע. ולפעמים זה הפוך, דווקא הילד אומר להורה, 'אם אתה אוהב אותי אתה חייב לתת לי עוד כסף. לפעמים הוא יגיד את זה להורה קשה יום ויאיים בניתוק הקשר אם הכסף לא מגיע".