הספר שמגלה: במה עקפה ש"ס את הליכוד, ומה הוביל להצלחתו של לפיד

האם הליכוד היא המפלגה שהייתה בשלטון הכי הרבה זמן? מדוע מפלגות מרכז מתרסקות אבל יש עתיד משגשגת לאורך זמן, ואיך ליברמן נלחם נגד הביולוגיה והופך את מפלגתו ללשון מאזניים ממערכת בחירות אחת לאחרת? ספר חדש של המכון הישראלי לדמוקרטיה, "המפלגות בישראל", עונה על השאלות הללו ונוספות. בשיחה עם כותביו, פרופסור גידי רהט - עמית בכיר במכון הישראלי לדמוקרטיה וראש המחלקה למדע המדינה באוניברסיטה העברית, ופרופסור עופר קניג - עמית מחקר במכון ומרצה במכללה האקדמית אשקלון, בחנו מספר סוגיות מהותיות בפוליטיקה הישראלית.

"ניתחנו חמש זירות במערכת הפוליטית", סיפר פרופסור קניג. "בזירה האלקטורלית ניתחנו הישגים, קמפיינים ודפוסי הצבעה. בזירה הפרלמנטרית עסקנו בהרכב חברי הכנסת, מיזוגי מפלגות ופרישות. בזירת הממשלה - משברים קואליציוניים והרכבת ממשלה. בזירה הרביעית התמקדנו במה שקורה בתוך המפלגה, איך בוחרים רשימה ואת העומד בראשה, והאם יש מוסדות דמוקרטיים פנימיים. בזירה האחרונה בדקנו עמדות בנושאי חוץ וביטחון, דת ומדינה, כלכלה, חברה וממשל".

ש"ס והליכוד: בראש טבלת שנות השלטון

לאורך שנות קיומה של ישראל, מפלגות קמו ונפלו, עלו לשלטון וישבו באופוזיציה, ומנהיגים התחלפו. לדברי פרופסור רהט ופרופסור קניג, לאורך שלוש העשורים האחרונים, המפלגה שצברה את מספר שנות השלטון הגבוה ביותר היא ש"ס, עם 20.15 שנות שלטון. מיד אחריה מפלגת הליכוד עם 20.12 שנות שלטון ויתר המפלגות הדתיות. רהט התייחס לנתון הזה בראי קמפיין הבחירות הנוכחי של ש"ס, ואמר בהומור: "המפלגה שהייתה מאז שנת 1992 הכי הרבה זמן בשלטון היא ש"ס, והיא מבקשת לעשות שינוי".

 פרופ' עופר קניג / צילום: עודד אנטמן

בעוד שמפלגות הימין ניצבו בראש הטבלה, מפלגות השמאל נדחקו מטה. הדוגמה הבולטת היא העבודה, שבעבר הייתה מפלגת השלטון המרכזית. ב־1992 העבודה השיגה 44 מנדטים, ובבחירות האחרונות צנחה לשבעה. כך גם מרצ, שנחתכה בחצי במספר המנדטים. לדברי רהט, המנדטים של מפלגות השמאל עברו לאורך השנים למפלגות המרכז. "לעומת זאת, בימין ובמפלגות הדתיות לא היו שינויים למעט הציונות הדתית שנמצאת בתזזית: מתחלפים ראשים ואתוס".

לפיד פיצח את הנוסחה שקודמיו לא הכירו

בספר רואים מפלגות מרכז כמו קדימה, שינוי, הגמלאים וכולנו, שקמו ונפלו. מנגד, יש עתיד בבחירות האלה צפויה להפוך להיות המפלגה הגדולה בגוש המרכז־שמאל, ונשארת יציבה על המפה הפוליטית כעשור. איך אתם מסבירים את זה?
"פגשתי את לפיד לפני שנכנס לפוליטיקה ובמספר הזדמנויות לאחר מכן, ואני מאמין שהוא תופעה יוצאת דופן", השיב רהט. "מפלגות המרכז הן בדרך כלל 'חיות חד פעמיות'. לעומת זאת, לפיד בנה תשתית שמחזיקה מעמד הרבה מערכות בחירות. זה קורה כי הוא נותן מענה אידיאולוגי למעמד הבינוני שהצביע בעבר למפלגות סוציאליסטיות, תוך מענה לתחושות בטן לא נוחות עבור אלו שחטפו מכות באינתיפאדה השנייה. בנוסף, המפלגה מתנהלת בצורה ריכוזית".

קניג: "בניגוד למפלגות מרכז אחרות שהיו בלי תוכן ארגוני או בסיס בשטח, כבר מהיום הראשון המפלגה של לפיד התאפיינה ברשת פעילים".

פרסונליזציה במקום דמוקרטיזציה

ברקע סערת אחוזי ההצבעה הנמוכים במעוזי הימין בשנים האחרונות, שאלתי את הכותבים על המתאם בין מעמד הסוציו־אקונומי לעלייה באחוזי ההצבעה. "בערי הפריפריה יש אחוזי הצבעה נמוכים מהממוצע הארצי בדרך כלל", הסביר קניג. "אמנם יש מתאם חיובי בין השכלה ומעמד סוציו־אקונומי ועניין בפוליטיקה, אך אצלנו המצב שונה בגלל החברה החרדית - שמצד אחד, מעמדם הסוציו־אקונומי נמוך, ומצד שני מצביעים בשיעור גבוה".

  

תופעה נוספת שהקצינה בחלוף השנים וביתר שאת במערכות הבחירות האחרונות היא הפרסונליזציה, העיסוק במועמד שניצב בראשות המפלגה. רהט: "שכשבוחנים את המניע של אנשים לצאת ולהצביע, רבים מציינים שהסיבה היא הזדהות עם אישיות ספציפית ופחות הזדהות מפלגתית. עוד מצאנו כי בארבע מערכות הבחירות האחרונות, כששאלו את הציבור מדוע נערכו הבחירות, הרוב השיבו בגלל המשך כהונתו של בנימין נתניהו בראשות הממשלה.

"אין ספק שיש פרסונליזציה בבחירות. תחרות בין אישים. עם זאת, מעניין שבבחירות האלה שדווקא הליכוד חזר לסיסמת בחירות עתיקה 'רק הליכוד יכול'".

כלומר, מדובר בדה פרסונליזציה?
"אמנם נתניהו מותג מצליח, אבל אולי הליכוד מנסה להשיג עוד מצביעים שלא רוצים להצביע לו. כך מנסים למשוך את הציבור שמכונה 'הימין הרך'", השיב רהט.

מה בנוגע לפרסונליזציה במפלגות השמאל?
"הימין לא המציא את הפרסונליזציה, היא נמצאת בכל מקום. אבל כן, אפשרות לזהות אותה בעיקר במפלגות מרכז, בליכוד וש"ס. מרצ והעבודה שמרו על מותג המפלגה".

קניג ציין היבט נוסף לפרסונליזציה בשיטת בחירת הרשימות, והמעבר מבחירת המתפקדים ומוסדות לבחירה של איש אחד. "אם בתחילת התקופה שבדקנו הייתה רק מפלגה אחת שבחרה את המועמדים בפריימריז מתפקדים, בשנת 2009 הגענו לשיא של נבחרים בפריימריז, אך מאז מגמה זו נמצאת בירידה. כיום, במפלגות רבות המועמדים נבחרים על ידי מנהיג יחיד. הבחירה בידי מנהיג המפלגה החליפה את הדמוקרטיה הפנימית". לכך הוסיף רהט: "כיום אנו מצויים בשיא הפרסונליזציה ופגיעה בדמוקרטיזציה של הבחירה".

תופעה של איש אחד: חידת ליברמן

בספרם, קניג ורהט העניקו התייחסות מיוחדת גם לאביגדור ליברמן, שר האוצר כיום ויו"ר מפלגת ישראל ביתנו, שהצליחו לשרוד על המפה הפוליטית הודות לתנודות קיצוניות. קניג: "מבחינת האהדה הציבורית, ליברמן מאוד רחוק מהשיא שלו במספר המנדטים (15). אולם, הוא מצליח לשרוד. הוא השחקן הכי פחות צפוי בפוליטיקה הישראלית. זה חלק מהעניין של להמציא את עצמו ולהישאר על הגלגל".

 פרופ' גידי רהט / צילום: יח''צ

רהט: "ליברמן ביסס את עצמו במרכז למרות שהתחיל בימין ובשיתוף פעולה עם החרדים. הוא המציא את עצמו מחדש ושינה מיקום מבחינת דת ומדינה. זה מהלך הישרדותי מבריק מבחינה פוליטית כי רוב הבוחרים הטבעיים שלו, שנולדו בברית המועצות לשעבר, אינם בחיים וחלק לא מצביעים מסיבות בריאותיות. כך הוא הצליח למשוך קהלי יעד נוספים".

מה גורם לאנשים להצביע?

פרופ' קניג הצביע על שינויים בנושאי הליבה שגורמים לאנשים להצביע. "בעבר הנושא שהיה במרכז הבמה הפוליטית היה השאלה הפלסטינית. אך בשנים האחרונות הוא יורד מחשיבותו מבחינת מה שמניע אנשים לקלפי.

"במהלך שנות שלטונו, נתניהו הצליח להוריד את התהליך המדיני מסדר היום הציבורי. אפילו מרצ, מפלגה שהציבה את הסוגיה במרכז המצע שלה, פחות עוסקת בה לטובת זכויות להט"ב ואיכות סביבה".