זה המנצח הגדול של הבחירות, ולא קוראים לו איתמר בן גביר

מסורת שליפת הסכינים במפלגות השמאל בחיפוש אחר אשמים בניצחון הימין או בהפסד הבחירות שלהם עצמם, עובר דרך יאיר לפיד, הפיצול במפלגות הערביות והחלטת מרב מיכאלי שלא לאחד את העבודה עם מרצ. אלא שיש כאן פספוס משמעותי במכוון שמדלג על חשבון נפש מהותי בקרב מפלגות השמאל נושאות הדגל הסוציאל-דמוקרטי, והוא עובר דרך הניצחון המרשים של מפלגת ש"ס.

אריה דרעי הצליח בבחירות האלה להגדיל את מצבת הבוחרים שלו ב-50%. משמונה מנדטים ל-12 - אף אחד מהסוקרים לא חזה את הניצחון של דרעי, שהוא תוצאה של קמפיין נחוש ובלתי מזגזג על טיפול ביוקר המחיה, ושם הוא פגש את הקהלים החדשים-ישנים. 

● בדרך לאופוזיציה: המהלך שליברמן יזם לפני עשור חזר אליו כבומרנג | פרשנות 
● יאיר לפיד איבד אחיזה בשטח הפוליטי, והסכינים כבר נשלפות | פרשנות
● איילת שקד רצה נגד הסיכויים ופגעה בעיקר בגנץ. מה היא תרוויח? | פרשנות
● רע"ם אולי הצליחה לעבור, אבל למנסור עבאס אין סיבה לחגוג | פרשנות
● סיקור הבחירות בעולם: מסתכלים על נתניהו וחושבים על טראמפ

גם כשסדר היום השתנה לביטחוני, חברי הכנסת של ש"ס, הסרטונים ומטרות הקמפיין נותרו נעולים על יוקר המחיה. כרטיסי מזון, הקמת רשות לטיפול ולסיוע למשפחות נזקקות - כל אלה פגשו ציבור מוחלש רחב שלא מצליח כבר חודשים לעשות קניות בסופר.

ממשלת השינוי לא השכילה להטות אוזן למצוקה שעלתה מהרחוב, ומי שאמורות היו לעשות את זה באופן טבעי היו מרצ והעבודה, שנטשו את סדר היום הכלכלי-חברתי כמעט לחלוטין ואימצו סדר יום ובמרכזו "איתמר בן גביר". מי שחיפשו מענה למצוקות היומיום מצאו אותו אצל מפלגת ש"ס. 

לחזור לישראליות

מי שליווה דרעי בבחירות האלה היה האסטרטג ישראל בכר. אחת מהעצות הראשונות שנשמעו במטה המפלגה בתחילת הדרך מפיו הייתה: לחזור לישראליות. מרכז הכובד של ש"ס נטה מאז הקמתה יותר ויותר לתוך הציבור החרדי על חשבון הפריפריה והציבור המסורתי. בכר ברצף של מסרים: טלית שהופכת לדגל, צה"ל, "להיות יהודים" - כל אלה החזירו עטרה ליושנה למפלגת ש"ס גם מבחינת המסרים וגם מבחינת מספר המנדטים שהצטמצמו עם השנים. בקצה השני נמצא ציבור שמחכה לש"ס: בפריפריה ובמעוזי הליכוד, אולי מצביעי כולנו לשעבר, שחיפשו מסרים חברתיים-כלכליים.

לצד מצביעי ליכוד שזזו לטובת ש"ס ומצביעים חרדים חדשים שהם תוצאה של הבאת רבנים חרדים חדשים לתמוך במפלגה - אפקט המחץ הושג בציבור המסורתי-חילוני שראה בכרטיסי המזון מענה על מצוקותיו הכלכליות. עכשיו נדרשים "רק" מיליארד בשנה כדי למממן את חלוקת הכרטיסים כמובטח. אגב, דרעי תיאם עם בנימין נתניהו את ההבטחה הזו, כך שלא אמורה להיות בעיה בביצוע.

הפתעת הבחירות היא לא איתמר בן גביר שמימש את מה שחזו לו הסקרים, ולא יהדות התורה ששמרה על כוחה ,או הליכוד - יו"ר ש"ס אריה דרעי מיצב את המפלגה מחדש כמפלגת העם, והוא לא יכול היה לעשות זאת בלי הוואקום שהותירו מפלגות השמאל בקמפיינים ובממשלה היוצאת.

במקום למקד את הקמפיין במסרים כלכליים ובסיוע להמונים, גם זהבה גלאון וגם מרב מיכאלי יצאו לחזר אחרי קולות הבוחרים כשבכיסן הבטחה אחת בלבד, משומשת ושחוקה לעייפה: רק לא ביבי או בגרסה המשודרגת - רק לא בן גביר. הציבור שהתמודד עם מצוקות היומיום מצא מענה במקום אחר ושלח את מיכאלי וגלאון להתקוטט על מי מהן אשמה בהתרסקות המפלגה האחת של רעותה.