פסקת ההתגברות תשנה דרמטית את האיזון בין הרשויות, אבל לא לכיוון שחשבתם

השנה וחצי האחרונות בהן הליכוד היה באופוזיציה הספיקו להשכיח ממני את קמפיין "קץ הדמוקרטיה" שמלווה כל פעולה שלטונית של הליכוד. המוות התורן של הדמוקרטיה צפוי לבוא הפעם מכיוונה של פסקת ההתגברות ברוב של 61 חברי כנסת. בעיניי, פסקת התגברות כשלעצמה לא רק שלא תחליש את בית המשפט העליון אלא תעשה בדיוק את ההפך.

● איך אפשר להעביר פסקת התגברות בלי לרמוס את הדמוקרטיה | ניתוח
● משפטנים בכירים: כך אפשר לתקן את מערכת המשפט בלי לדרוס אותה
● האם פסקת ההתגברות קיימת במדינות רבות ברחבי העולם?

בג"ץ יפסול יותר חוקים

לפני מספר שנים ישבתי בפורום מצומצם עם נשיאת בית המשפט העליון בדימוס, מרים נאור ז"ל. היא סיימה את כהונתה זמן לא רב לפני כן, וישבנו לדבר על היוזמה דאז לחוקק את פסקת ההתגברות. היא כמובן התנגדה לחקיקה זו. אולם נקודה אחת שהסבה את תשומת-ליבי הייתה הערכתה כי פסקת ההתגברות תוביל לכך שבג"ץ יפסול יותר חוקים.

אם עד כה בג"ץ נקט מדיניות מרוסנת בנוגע לפסילת חוקים, כעת הוא יגביר את הקצב, מכיוון שבכל מקרה הכנסת תוכל לחוקק את החוק מחדש באמצעות פסקת התגברות.

על כך אני אוסיף שבפועל בג"ץ יפסול יותר חוקים אך הכנסת לא תצליח באמת להתגבר ולעמוד בקצב. קודם כל יינתן צו ביניים (כפי שבג"ץ עשה בנוגע ל"חוק ההסדרה") שמקפיא את תחולת החוק, ואחר-כך, עד שיינתן פסק דין, יחלפו מספר שנים. עד שהכנסת תצליח לחוקק מחדש את החוק - כבר תתחלף הממשלה.

זעקות הגעוואלד של בכירי מערכת המשפט על פסקת ההתגברות הן טקטיקה מקובלת בתורת המשחקים בה הצד המרוויח זועק כמה הוא הולך להפסיד, כדי להטעות את שותפו לעסקה. אם מפלגות הקואליציה הבאה מעוניינות באמת לשנות את המשוואה, הן צריכות לעטוף את פסקת ההתגברות במספר שינויים משמעותיים נוספים, כגון צמצום זכות העמידה בבג"ץ, שינוי דרך מינוי השופטים, הגדלת מספר השופטים בעליון, ביטול שיטת הסניוריטי בבית המשפט העליון ועוד ועוד.

רוב רחב? פיקציה

השיח סביב הרוב הדרוש לפסקת ההתגברות הוא בעיניי פיקציה. ברור שמי שמסכים לפסקת התגברות ברוב של 80 חברי כנסת, מסכים לכך רק כי הוא יודע שזה פשוט לא ישים. לא יקרה בשום קונסטלציה, בטח לא בכנסת הבאה. זוכרים שהכנסת היוצאת לא הצליחה להגיע להסכמה אפילו על חקיקת תקנות יו"ש? אבל נניח לעניין הפוליטי ונדבר על המהות.

אחד השופטים הבכירים בדימוס אמר לי פעם שהוא מתנגד לפסקת התגברות גם ברוב של 120 חברי כנסת. אם בג"ץ קבע כי החוק איננו חוקתי ופוגע בזכויות אדם בסיסיות - למה שרוב כלשהו בכנסת יוכל להעביר את החוק הזה בכל זאת?

מי שסבור ששאלות ערכיות צריכות להתברר בבית המשפט ולא בפרלמנט, צריך להתנגד לפסקת התגברות גם ברוב של 80 חברי כנסת. הרי אם 80 חברי כנסת יחליטו לרמוס את המפלגות הערביות שמהוות פחות מעשירית מהפרלמנט, זה כן בסדר? מה ההיגיון המשפטי?

מי שסבור כי איזונים בין ערכים מתנגשים צריכים להתברר על-ידי נציגי העם - לדעתי צריך לתמוך בפסקת התגברות בכל רוב. בית המשפט העליון מניף דגל אדום ומתריע בפני המחוקק שהחקיקה שהעביר מנוגדת לעמדתו לחוק יסוד שנחקק בכנסת. כעת הכדור אמור לחזור למחוקק, שיקבע האם הוא מקבל את הפרשנות של בג"ץ לחוק היסוד.

נתניהו מטרפד רפורמות

תופעה מעניינת שראוי לתת עליה את הדעת היא התופעה בה קבוצת מיעוט, לא אהודה במיוחד, מעוניינת לחוקק "פסקת התגברות" שעשויה להחליש את היכולת של בית המשפט העליון לשמור על זכויות המיעוט.

המפלגות החרדיות הן מיעוט בחברה הישראלית ובכנסת. זה לא מונע מהן להתעקש על הכנסת פסקת התגברות. גם הציונות הדתית ועוצמה יהודית, מפלגות קטנות יחסית, דוחפות מאוד לחקיקת פסקת ההתגברות וצמצום סמכויות בית המשפט העליון.

בניגוד למפלגות אלה, הליכוד היא מפלגת שלטון. בנימין נתניהו, עוד לפני הקדנציה הקרובה, כבר כיהן כראש ממשלה, בפער, יותר מכל ראש ממשלה אחר. דווקא הליכוד ונתניהו באופן מסורתי טרפדו כל ניסיון לבצע רפורמה במערכת המשפט או להחליש את בג"ץ שנגס בכוחה של הרשות עליה מופקדים הליכוד ונתניהו.

זו תופעה כאמור שיש לתת עליה את הדעת, בה דווקא הגורם הפוליטי החזק מסנדל את החלשת הרשות שנוגסת בסמכויותיו. גם בימים אלה, הליכוד נשרך אחרי השותפות הקטנות ומנסה להתחמק מאותן רפורמות.

ההיגיון הפשוט היה אומר שקבוצת המיעוט תילחם למען חיזוק בית המשפט העליון, ואילו מפלגת השלטון תפעל להעצים את כוחה על פני כוחו של בית המשפט העליון. במציאות קורה ההפך. גם כאשר המפלגות החרדיות והדתיות היו באופוזיציה - הן המשיכו לתקוף את בג"ץ. מה הסיבות לכך? אשאיר לקוראים לגבש את מסקנותיהם לבד.

ועוד הערה קצרה על חוקי היסוד. אי-אפשר שלא להשתעשע ממעמד-העל לו זוכים חוקי היסוד בישראל. חוקי היסוד, שחלקם נחקקו עשרות שנים לאחר הקמת המדינה, אמורים לשקף את המכנה המשותף הרחב, את הקונצנזוס ואת האתוס של המדינה והחברה בישראל.

בפועל, חוקי היסוד משתנים על-ידי כל הממשלות, מימין ומשמאל, בקצב מסחרר כאילו מדובר בחוק עזר עירוני. אם הרשות המכוננת מתייחסת לחוקי היסוד שלה כמו אל חוק עזר "העמדת הרכב וחנייתו", מופרך למדי לפסול חוקים על סמך פרשנות של אותם חוקי יסוד מפלסטלינה.

הערה לסיום: זו עיתונות?

ודבר אחר לסיום. קראתי השבוע כותרת מעניינת באתר מאקו: "הירי בצעיר ממזרח ירושלים: הלוחם המצטיין עשוי להישלח ל-20 שנה בכלא". הסיפור נשמע דרמטי ומטריד: לוחם מצטיין נקלע לאירוע ביטחוני במזרח ירושלים - ומערכת המשפט, מסיבה לא ברורה, החליטה להפקיר את הלוחם המצטיין הזה ולשלוח אותו למאסר של עד 20 שנה. מטורף!

מיהרתי להקליק על הכותרת, ומצאתי את כותרת המשנה שמספרת כך: "נאור ביטון, שירה למוות במהלך עסקת סמים במוחמד אבו ח'דיר, עשוי להישלח ל-20 שנות מאסר, לאחר שבית המשפט המחוזי בעיר הרשיע אותו בהמתה בקלות-דעת. ביטון טען כי ירה באבו ח'דר כהגנה עצמית, לאחר שהאחרון ריסס לעברו גז פלפל".

תגידו לי, זה עיתונות הדבר הזה? נאור ביטון הוא צעיר שעסק בסחר בסם הקנאביס, נשדד על-ידי הלקוח במהלך עסקת סמים, ובתגובה לכך רדף אחרי הלקוח מרחק של לפחות עשרות מטרים וירה בו למוות. הוא הורשע בגין המתה בנסיבות של אחריות מופחתת וזוכה מעבירת הרצח.

הסיפור טרגי, אך ברור שאין קשר בין הכותרת המופרכת על לוחם מצטיין שעשוי להישלח לכלא ל-20 שנה לבין העובדות, שמדובר על אדם צעיר, שמזמן סיים את שירותו כלוחם בהנדסה קרבית ועבד בכלל כמאבטח ובמקביל סחר בסמים. האירוע אכן התרחש במזרח ירושלים, אולם הניסיון לשוות לו נופך ביטחוני הוא הנדסת תודעה.