כשמנסים להבין את התהפוכות בשוק העבודה, כדאי לכאורה לחזור שנתיים, ובעצם כבר כמעט שלוש שנים אחורה. לתחילת 2020, לעיר ווהאן במחוז חוביי בסין, ממנה התפשט נגיף הקורונה לכל העולם. שם, בראשית המגיפה, טמון זרע הפורענות ששיבש את את שוק העבודה לטוב ולרע. כאמור, לכאורה לפחות.
הסגרים, המעבר לעבודה מהבית, הפחד מהידבקות. הם אלה ששלחו את העובדים לחשבון נפש, על מה הם רוצים לעשות עם הקריירה שלהם, ואם לא ב'קריירה', באיזו עבודה הם רוצים לבלות את ימיהם; המגפה היא שהזניקה קדימה את המעבר לעולם דיגיטלי יותר ותדלקה את הבהלה להייטק; והיא גם הביאה חלק מהעובדים המבוגרים יותר לפרישה מוקדמת, או שלחה אותם לחפש עבודה שאינה חשופה לקהל הרחב.
שוק העבודה, במילים אחרות, יצא מאיזון בעקבות הקורונה, וטרם חזר אליו. הוא נתון מאז בטלטלה בין עובדים שמחליפים עבודות כדי לשפר את תנאי השכר (מה שזכה לכינוי הלא לגמרי קולע 'ההתפטרות הגדולה'), לבין התובנה שלעובדים יש היום יותר כוח לעצב את תנאי העבודה שלהם (מה שהוליד עוד מונח, מעורפל ולא מדויק אפילו יותר: 'ההתפטרות השקטה'); ועכשיו אנחנו בשלב הבא בתנודת המטוטלת. ההאטה בפתח, והעובדים מתבקשים לחזור למשרד ולתת שעות, 'או ש…'.
אבל אפשר לספר עוד גרסה של הסיפור הזה, שמתחילה הרבה לפני מגיפת הקורונה של 2020 והמשבר הכלכלי שהגיע איתה. הסיפור הזה מתחיל במשבר הפיננסי של 2008. ובגרסה הזאת, לקברניטי הכלכלה, ובמיוחד לבנקאים המרכזיים, יש תפקיד מרכזי הרבה יותר.
תזכורת על קצה המזלג. בספטמבר 2008 קורס בנק ההשקעות ליהמן ברדרס, וגלי ההדף מתפשטים לא רק במערכת הפיננסית, אלא בכלכלה העולמית כולה. האבטלה בארצות הברית מזנקת לאורך כל השנה הבאה ומגיעה לשיא, לא פחות מ-10%, רק באוקטובר 2009. לשוק העבודה האמריקאי נדרשו שנים ארוכות להתאושש.
אז לא עשו מספיק
בדיעבד, אפשר היה לעשות יותר. זה היה הלקח איתו יצאו מהמשבר הכלכלנים המקורבים למפלגה הדמוקרטית, אבל לא רק הם. חבילת התמריצים שהעביר ממשל אובמה ב-2009 היתה קטנה מדי, וגם הפדרל ריזרב (שנים לאחר מכן), העלה ריבית מוקדם מדי, כשלשוק העבודה האמריקאי היה עוד מקום להתאושש. גם באירופה, שהתמודדה עם משבר מתוצרת עצמית בתחילת העשור הקודם, ומשכה אותו לאורך שנים, אפשר היה לשמוע לקחים דומים.
אפשר היה לעשות יותר. לתובנה הזאת לקח זמן להבשיל, אבל אין ספק שהיא עמדה לנגד עיניהם של מקבלי ההחלטות במערב, כשמשבר הקורונה היכה. חלקם, במיוחד אנשי ממשל ביידן, היו שם ב-2008, וגם ראו את טראמפ עולה לשלטון ב-2016. הם היו נחושים לא לחזור על טעויות העבר.
התוצאה הייתה שכאשר היכתה בעולם מגפה של פעם במאה שנה, שאליה נלווה גם משבר כלכלי אדיר ממדים, הם נרתמו לפעולה. הממשלות שפכו אל הכלכלה חבילות סיוע חסרות תקדים, והבנקים המרכזיים הציפו את השווקים בנזילות. אזרחים מן השורה גילו מענקים ממשלתיים בתיבות הדואר שלהם, או ישירות בחשבון הבנק שלהם.
ממרחק של יותר משנתיים, התוצאה הייתה ששוק העבודה התאושש באופן מהיר להפליא, ובמקום לשקוע בקיפאון, הכלכלה כולה הלכה והתחממה. ברקע עמדו עוד התפתחויות, כמו מגבלות על הגירה, פרישה מוקדמת של עובדים, וגם מירוץ בין חברות הטק, שתודלק בעליות בשווקים (שמצדן תודלקו, כאמור, בידי הפד). זו תמונה מורכבת, אבל מה שברור הוא שנוצר מחסור בעובדים, והכוח עבר לידיהם.
כשמספרים את הסיפור מהזווית הזאת, מושלת בו המאקרו כלכלה. מי שמשחק בו תפקיד מפתח הוא לאו דווקא חשבון הנפש של עובדים בסגר, או הרצון להגשמה עצמית של בני דור ה-Z, אלא תוכניות התמרוץ הכלכלי של הממשלות והבנקים המרכזיים. ואותם כוחות הם אלה שדוחפים את המטוטלת עכשיו בכיוון ההפוך.
עכשיו עשו יותר מדי
כאן אנחנו נכנסים לפרק הבא של הסיפור, שעדיין לא נכתב במלואו, ולנרטיב שהמאבק עליו עדיין בעיצומו. אבל די ברור שבארה"ב לפחות, אכן עשו יותר מדי ולא פחות מדי. התוצאה הייתה לא רק התאוששות כלכלית מרשימה, אלא גם תופעה שלא נראתה עשרות שנים: אינפלציה.
יחד עם האינפלציה הגיע גם שינוי כיוון של קברניטי הכלכלה, ובמיוחד של הבנקים המרכזיים, שהפכו כיוון ומנסים להאט את הפעילות. ועכשיו אפשר לשמוע את יו"ר הפד, ג'רום פאוול, שהזהיר בשנת 2020 מהסכנה של לעשות מעט מדי על מנת לתמוך בכלכלה, מצהיר שהוא מוכן לקחת את הסיכון ולהעלות את הריבית יותר מדי, הכל כדי שהאינפלציה לא תכה שורש.
מדובר, כאמור, בתנועת מטוטלת. לפי פאוול, השאיפה היא לחזור בסופו של דבר לימים הטובים של שלהי 2019, אז שררה התאוששות בריאה, אבל לא מוגזמת. שוק עבודה חזק, אבל לא אינפלציה רותחת. אולי הוא יצליח להנדס את זה בסופו של דבר. נכון לעכשיו, אנחנו בשלב שבו הבנקים המרכזיים מנסים לקרר את הכלכלה, אחרי שזו התחממה מדי לשיטתם. במציאות כזאת, כשהכלכלה מאטה, הכוח עובר בחזרה למעסיקים. ההתפטרויות, גדולות או שקטות, מתחלפות בפיטורים.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
