האם הקואליציה הנוכחית עומדת להכפיל את החוק הנורבגי?

נכון - ההצהרה נכונה ומדויקת
נכון ברובו - ההצהרה נכונה ברובה, אך יש בה מרכיב שאינו נכון או אינו מדויק
חצי נכון - חלק מההצהרה נכון וחלקה שגוי, או שהיא אינה כוללת פרטים מהותיים שעשויים לשנות את משמעותה
לא נכון ברובו - חלק קטן מההצהרה נכון ורובה שגוי, או שהיא מחסירה פרטים יסודיים באופן היוצר הטעיה מהותית לגבי משמעותה
לא נכון - ההצהרה כלל אינה נכונה
מטעה - ההצהרה יוצרת מצג שווא או רושם שגוי, אף שהיא מתבססת על עובדות נכונות
כן, אבל - עובדה נכונה בפני עצמה, אך עובדות שלא צוינו עשויות להעמידה באור אחר. מומלץ לבחון את הדברים בפרספקטיבה רחבה יותר
לא מבוסס - לא קיימים נתונים עליהם ניתן לבצע קביעה פוזיטיבית לגבי נכונות הטענה, ואלה גם לא נאספים
ללא ציון - המצב העובדתי מורכב מכדי לתת לאמירה ציון מובהק. הסיבות האפשריות לכך יכולות להיות: התבטאות שאינה מובהקת מספיק וניתן לפרש אותה במספר צורות, מחלוקת בין מומחים, מתודולוגיות שונות שלא ניתן להכריע ביניהן ועוד

מפלגה: יש עתיד
פלטפורמה: טוויטר
תאריך: 5.1.23
ציטוט: "הליכוד בשיא חדש, והפעם: הכפלת החוק הנורבגי"
ציון: לא נכון ברובו

על רקע פרסומים שבכוונת הממשלה החדשה להרחיב את החוק הנורבגי, מפלגת האופוזיציה העיקרית יש עתיד צייצה מחשבונה הרשמי: "שיא חדש בצביעות - נורווגית מלא מלא, אחרי כל הארס והרעל, הליכוד בשיא חדש, והפעם: הכפלת החוק הנורבגי. ביום בו נתניהו החלש החליט לרמוס ולהרוס את בית המשפט בישראל, הוא ושותפיו הקיצוניים ממשיכים בביזוי הכנסת והפיכתה לנורבגית וחלשה".

תולדות החוק הנורבגי

כפי שהסברנו בבדיקה מ-2021, החוק הנורבגי הוא סעיפים 42ג' ו-43 לחוק יסוד: הכנסת. ב-2015 נוספו לחוק הסעיפים הנ"ל, שמאפשרים לשר או לסגן שר לסיים את כהונתם בכנסת. במקור, הוא אפשר רק לשר אחד מכל רשימה לכנסת לוותר על חברותו בכנסת בכל רגע נתון (כלומר, היה ניתן לבצע חילוף בין שני שרים מאותה רשימה). שר או סגן שר שהתפטרו מהכנסת יחזרו לכהן בה אם חדלו לכהן כחברי ממשלה, נהיו לראש הממשלה (שחייב להיות חבר כנסת), לראש הממשלה בפועל או לממלא מקום ראש הממשלה.

ב-2020, כחלק מכינונה של הממשלה ה-35, תוקנו הסעיפים בחוק יסוד: הכנסת, כך שעד שליש מחברי כל סיעה יוכלו להתפטר ממנה אם יש בה 13 חברי כנסת ויותר, ובסיעות קטנות יותר לפי המפתח הבא: מסיעה של עד 3 חברי כנסת יכול להתפטר חבר כנסת אחד, מסיעה של 4-6 יכולים להתפטר עד שניים, מסיעה של 7-9 יכולים להתפטר עד שלושה, ומסיעה של 10-12 ח"כים יכולים להתפטר עד ארבעה. המספר המקסימלי עשוי להיות נמוך יותר, בהתאם למספר חברי הסיעה שאינם שרים או סגני שרים: אם בסיעה כלשהי יש לפחות עשרה חברי כנסת שאינם חברי ממשלה, רק שניים מחברי הסיעה יוכלו להתפטר מהכנסת, אם יש בה תשעה ח"כים שאינם חברי ממשלה אז רק שלושה יכולים להיות נורבגיים, ובמקרה של שמונה חברי כנסת שאינם חברי ממשלה הדבר מוגבל לארבעה נורבגיים, בהנחה שגודל הסיעה כולה לא מגביל עוד יותר. בנוסף, נקבע שגם מי שמונה לראש ממשלה חליפי יחזור לכהן בכנסת באופן אוטומטי, וכמו כן ששר או סגן שר שהתפטרו מהכנסת ולאחר מכן שבו אליה, לא יוכלו להתפטר שוב מהכנסת במהלך כל כהונת הכנסת.

ב-2021, כחלק מכינונה של הממשלה ה-36, הסעיפים תוקנו שוב. התיקון הרחיב את מספר חברי הכנסת שיכולים להתפטר: מסיעה של 4-6 ח"כים יכולים להתפטר עד שלושה, מסיעה של 7-9 יכולים להתפטר עד ארבעה, ומסיעה של עשרה ח"כים ומעלה יכולים להתפטר עד חמישה.

הממשלה ה-37

בפרסומים בתקשורת (ראו למשל כאן וכאן) הוסבר שהממשלה הנוכחית מתכוונת להרחיב את החוק הנורבגי כך שבסיעה המונה 18 חברי כנסת או יותר יוכלו עד שליש. גם בהצעת החוק, כפי שהגיעה לדיון בוועדת חוקה, חוק ומשפט, השינוי הוא שמסיעה של עשרה עד 17 חברים יוכלו להתפטר עד חמישה חברים לטובת חברות בממשלה בלבד, והחל מ-18 ח"כים תוכל להתפטר עד שליש סיעה, כאשר במקרה של מספר לא שלם העיגול יהיה תמיד כלפי מטה.

משמעויות בפועל

בדקנו, בכל קואליציה מאז 2015, כמה חברי כנסת "נורבגיים" לכל היותר החוק אפשר באותה נקודת זמן לקואליציה כולה. מאחר שהחוק לא מזכיר מקרים בהם חלק מחברי הסיעה מצביעים נגד הקמת הממשלה, הספירה של מפלגת העבודה ב-2020 ושל ימינה ב-2021 נעשתה כאילו מרב מיכאלי ועמיחי שיקלי בהתאמה הצביעו יחד עם סיעותיהם בעד הקמת הממשלה. יצוין שבכל מקרה מיכאלי לא הוכרזה כח"כית פורשת ושיקלי הוכרז ככזה רק בשלב מאוחר.

הממשלה ה-34 החלה את כהונתה עם חמש סיעות (הליכוד, כולנו, הבית היהודי, ש"ס ויהדות התורה) שהיוו 61 מנדטים. מכיוון שאז רק שר אחד מכל סיעה הורשה להתפטר מהכנסת במסגרת החוק הנורבגי, הדבר אפשר חמישה ח"כים נורבגיים לכל היותר (8.2%). ב-2016 הצטרפה לקואליציה גם ישראל ביתנו, שהעלתה בכך את גודלה הקואליציה ל-66 ח"כים (זאת מאחר שאורלי לוי-אבקסיס הודיעה שלא תיקח חלק בקואליציה) ואת מספר הח"כים הנורבגיים המרבי לקואליציה כולה לשישה (9.1%).

הממשלה ה-35 החלה את כהונתה עם שמונה סיעות שמנו 74 מנדטים (בפועל היו לקואליציה 73 בגלל הצבעתה של מרב מיכאלי נגד הקמת הממשלה). הליכוד מנתה אז 36 מנדטים, מה שלכאורה אפשר לה לכל היותר 12 חברי כנסת נורבגיים. בפועל, היו לה 14 שרים ושלושה סגני שרים, כך שנשארו 19 חברי כנסת שאינם חברים בממשלה, ולכן למעשה הליכוד נאלצה להסתפק בשני נורבגים בלבד (אלה היו השר לביטחון פנים אמיר אוחנה ושרת ההתיישבות ציפי חוטובלי, טרם מונתה לשגרירת ישראל בלונדון, כך שרוב הזמן היה לליכוד רק נורבגי אחד). כחול לבן מנתה בתחילת כהונת הממשלה 15 ח"כים, מתוכם רק שניים לא חברי ממשלה, מה שאפשר לסיעה להוציא חמישה נורבגים. לש"ס היו תשעה ח"כים, מתוכם שישה פנויים, מה שאפשר לש"ס להוציא שלושה נורבגים. יהדות התורה (7 ח"כים) גם יכלה להוציא שלושה נורבגים, ואילו העבודה, דרך ארץ, הבית היהודי וגשר יכלו להוציא ח"כ נורבגי אחד לכל אחת. בסה"כ מדובר בפוטנציאל ל-17 חברי כנסת נורבגיים לכל היותר (23.3% מהקואליציה לא כולל מיכאלי). כפי שהראנו בבדיקה קודמת, בפועל בשיא היו בממשלה זו 11 נורבגים.

הממשלה ה-36 החלה את דרכה עם שמונה סיעות שמנו בסה"כ 62 מנדטים (בפועל הקואליציה כללה 61 מנדטים בגלל שעמיחי שיקלי הצביע נגד הקמת הממשלה). ליש עתיד היו 17 מנדטים, מה שאפשר לה להוציא עד חמישה נורבגים. כחול לבן מנתה שמונה מנדטים וימינה (כולל שיקלי), ישראל ביתנו והעבודה כללו שבעה כל אחת, מה שאפשר לכל אחת מהסיעות האלו להוציא ארבעה נורבגים לכל היותר. בפועל, אחד מארבעת חברי הממשלה של ימינה היה נפתלי בנט, שלא היה יכול להתפטר במסגרת הנורבגי, מה שהוריד את המקסימום שלהם לשלושה; העבודה קיבלה שלושה חברי ממשלה, אחד מהם נחמן שי שלא היה ח"כ, כך שהיא לא הייתה יכולה להשתמש ביותר משניים; ישראל ביתנו קיבלה בתחילה רק שלושה שרים, ובהמשך קיבלה תפקיד נוסף של שר ללא תיק עבור אלי אבידר, בו החזיק במשך מספר חודשים. לתקווה חדשה ומרצ היו שישה מנדטים כל אחת, כך שכל אחת מהן הייתה יכולה להוציא עד שלושה נורבגים. לרע"ם היו ארבעה מנדטים, שטכנית היו מאפשרות לה גם להוציא שלושה נורבגים, אבל בפועל לא היו לה חברי ממשלה כך שלא היו לה חברים שיוכלו להתפטר במסגרת החוק הנורבגי. לכן, בסה"כ מהממשלה הזו היו יכולים לצאת עד 24 נורבגים בשיא (שהם 39.3% מהקואליציה ללא שיקלי). בפועל, בשיא לקואליציה היו רק 21 נורבגים (מבדיקה שלנו ביולי 2021 היו 20 נורבגים, ומאז גם אלי אבידר הספיק להפוך לנורבגי).

את הממשלה ה-37 חישבנו לפי התרחיש בו התיקון המדובר לחוק הנורבגי יעבור. זה יאפשר לליכוד (32 ח"כים) ליהנות מעשרה נורבגים לכל היותר. ש"ס (11) תוכל להוציא חמישה נורבגים. הציונות הדתית ויהדות התורה (7 כל אחת) יוכלו להוציא ארבעה נורבגים כל אחת. עוצמה יהודית (6) תוכל להוציא שלושה נורבגים. הפעם לכל המפלגות יש מספיק חברי ממשלה כדי למצות את כל מה שמתיר החוק. בגלל שהחוק הנורבגי דורש כעת, בניגוד לחוק בימי הממשלה ה-35, דורש שלסיעה יהיו לפחות ארבעה חברי כנסת, הרי שסיעת היחיד נעם לא יכולה ליהנות מח"כים נורבגים. בסה"כ מדובר ב-26 ח"כים נורבגים אפשריים, שהם 40.7% מהקואליציה. מדובר במעט יותר ממה שהתאפשר בהרכבי הממשלה והקואליציה בזמן הכנסת הקודמת.

היכן ישנה הכפלה?

פנינו עם הממצאים ליש עתיד, ומשם נמסר: "הכוונה הייתה לסיעת השלטון, הליכוד שפעם אחר פעם בחרו לתקוף אותנו על כמות הנורבגים שהיו לנו ותוך שבוע הכפילו לעצמם מתוך ראיה פוליטית צרה על חשבון הציבור". ואכן, לפי החוק הקיים סיעת הליכוד, מאחר שכוללת יותר מעשרה מנדטים, יכולה להוציא לכל היותר חמישה ח"כים נורבגים. לאחר התיקון החישוב ייעשה לפי שליש סיעה, במקרה הזה עשרה מתוך 32. כלומר, הליכוד לבדה אכן מכפילה את מספר הח"כים הנורבגים הפוטנציאליים שלה. ואולם, עבור הקואליציה כולה הדבר רק משנה את מספר הנורבגים הפוטנציאליים מ-21 ל-26.

לסיכום, התיקון לחוק הנורבגי יאפשר לסיעת הליכוד ליהנות מעשרה ח"כים נורבגים במקום חמישה תחת החוק הקיים. מדובר בהכפלה עבור הסיעה אך לא עבור הקואליציה כולה, שמספר הח"כים הנורבגים הפוטנציאליים שלה עלה מ-21 ל-26. בכל מקרה, עדיין מדובר בפחות ח"כים נורבגים מאלו שהיו יכולים לעמוד לרשות הממשלה הקודמת, אותה הקים לפיד, גם נומינלית וגם ביחס לגודל הקואליציה. לכן דברי יש עתיד לא נכונים ברובם.