קצת משונה לשמוע את רוסיה מתלוננת שהיא מוקפת מכל עבריה במעצמות שוחרות רע, אך זה לא חדש. בשיא התפשטותה הטריטוריאלית, באמצע המאה ה־20, רוסיה שלטה על פני מרחב יבשה שהשתרע מן האוקיאנוס השקט עד הים הצפוני, על פני 11 אזורי זמן.
● עשרות מגוייסים נהרגו במכה אחת, אבל בצבא הרוסי ממשיכים כרגיל
● קרן העושר הנורבגית במסר חד: "החמדנות התאגידית בארה"ב עברה כל גבול"
כאשר הצבא הסובייטי פלש לאפגניסטן, בדצמבר 1979, סנגוריה של ברית המועצות במערב הסבירו לכל מי שרצה לשמוע, שזה היה מהלך הגנתי בהחלט. הרוסים חששו שהם יוקפו במדינות עוינות. תסביך הכיתור של ארץ המשתרעת על פני חצי אירופה ורבע אסיה מצריך כנראה פסיכואנליזה ממושכת מאוד. אבל בינתיים, אבוי לשכנותיה.
ולדימיר פוטין יצא למלחמתו בשם הצורך להתגונן מפני התפשטות ברית נאט"ו מזרחה. ימים אחדים לפני שצבאו חצה את הגבול, פוטין התעופף לבייג'ינג, וזכה בתמיכה מצד שליט סין, שי ג'ינפינג. סין הצטרפה אל רוסיה בהתנגדות להרחבת נאט"ו, והן קראו "לברית הצפון־אטלנטית להיפטר מן הגישות האידיאולוגיות של ימי המלחמה הקרה".
צריך להגיד שזה היה פטפוט מביך. במלחמה הקרה עמדו זה מול זה שני גושים אידיאולוגיים - קומוניסטי טוטליטרי וקפיטליסטי דמוקרטי. כיום אין שום דבר אידיאולוגי בהתנגדות המערב ליעדיה הפוליטים והטריטוריאליים של רוסיה.
יפן מתעוררת מנמנום ארוך
ואף כי ברור בהחלט שפוטין גמר אומר לנצח במלחמה, אין מנוס מלהניח שהוא יודע כי עשה מקח טעות. ההרפתקה הצבאית שלו אומנם נועדה לסכל "כיתור של רוסיה" בידי המערב, אך ברור שהוא השיג את ההיפך הגמור. הכיתור שמפניו הזהיר מתרחש לא רק מן הצד המערבי של רוסיה, כי אם גם מצידה המזרחי, בקצה השני של העולם, באוקיאנוס השקט. ההרפתקה האוקראינית שלו עזרה להעיר מנמנום ארוך את המעצמה הכלכלית השלישית בגודלה בעולם, יפן.
התעוררות יפן לא התרחשה בן לילה, ואינה קשורה רק במלחמה. צילן המתארך של סין ושל צפון קוריאה עוזר ליפנים להתרכז, וממריץ אותם לממן הרחבה מסיבית של יכולתם הצבאית. אבל המרחק המפריד את יפן מרוסיה קטן מזה המפריד אותה מן היבשת הסינית. אם רוסיה פורקת עול במערב, ליפן יש סיבה לחשוש שהיא תפרוק עול גם במזרח. וגם אם היא לא תפרוק עול באופן אישי, היא תסמוך את ידיה על פריקת עול של אחרים.
ראש ממשלת יפן פומיו קישידה בא לוושינגטון בשבוע שעבר לדבר בעיקר על שיתוף פעולה ביטחוני. הוא קיבל ברכת דרך מג'ו ביידן. "לארה"ב יש התחייבות מלאה ומקיפה לבריתנו", אמר נשיא ארה"ב לקישידה וחיבק את כתפיו. מחוות גופניות כאלה אינן עניין רגיל בשביל יפנים, אבל זו הייתה לרצונו של שיקידה.
ערב בואו לוושינגטון, קישידה הציג תוכנית התעצמות צבאית של בערך 320 מיליארד דולר לחמש השנים הבאות. היא תקפיץ את יפן אל המקום השלישי בטבלה העולמית של הוצאות צבאיות, לאחר ארה"ב וסין. היא תעניק לה בפעם הראשונה מאז ומעולם יכולת בליסטית.
ראש ממשלת יפן פומיו קישידה, בביקורו השבוע בארה''ב / צילום: Associated Press, Alex Brandon
לאחר מלחמת העולם השנייה, ארה"ב כפתה חוקה פציפיסטית על יפן, שאסרה עליה להחזיק צבא סדיר. במרוצת השנים, היפנים מצאו דרך לעקוף את האיסור, לפחות באופן חלקי. אבל הם נזהרו מלשוות צביון התקפי ל"כוח ההגנה העצמית של יפן". מצב העניינים הזה היה בהחלט לרוחם של רוב היפנים - שמה של יפן הוסיף להתחרז עם תוקפנות ברוטלית שנים רבות לאחר המלחמה.
ללמדנו מה גדול השינוי בא סקר דעת קהל בעיתון יפני בחודש שעבר. 56% מן הנשאלים תמכו ביכולת התקפית, שתאפשר ליפן להלום במטרות צבאיות מעבר לגבולותיה, אם תועמד בסכנה. זו לא קפריזה, או רגשות לאומניים גואים. זו הכרה גוברת בחומרת הסכנות האורבות ליפן מצד מעצמות החותרות לשנות את הסטאטוס־קוו הטריטוריאלי: סין רוצה לכבוש את טייוואן, צפון קוריאה רוצה לכבוש את דרום קוריאה, ורוסיה כובשת את אוקראינה.
ותודה לפוטין: הולנד ופינלנד מהנייטרליות
שינוי ערכים בולט התחולל בארצות דמוקרטיות ב־11 החודשים האחרונים: הן החליטו לפתוח את ארנקיהן. במשך שנים ארה"ב הפצירה בהן להקדיש יותר אמצעים להגנתן הלאומית. סף הקסמים היה 2% מהתמ"ג (ישראל למשל מקדישה 5.17% להגנתה, רוסיה 4.08%, ארה"ב 3.48%). הדמוקרטיות התחמקו. מצאו תירוצים. קרצו.
למי תודה, למי ברכה? לוולדימיר פוטין. הוא עזר לכולן להתרכז. המעצורים בדרך אל 2% נעלמו בן לילה. ההסברים הפרטניים שאין כרגע כסף עלו בעשן של מזרח אוקראינה ונקברו תחת הריסות עריה.
רוסיה הבינה מה עושה קישידה בוושינגטון. נשיאה לשעבר, דמיטרי מדוודב, הכריז שקישידה המיט חרפה על יפן, כאשר גינה את פלישת רוסיה, ואין לו ברירה אלא למחות את החרפה הזו באמצעות חרקירי. כך ממש.
השבוע ביקר בוושינגטון גם ראש הממשלה של ארץ קטנה, שבדרך כלל אינה מחפשת תשומת לב בעניינים גיאופוליטיים. ראש ממשלת הולנד מרק רוטה אמר לג'ו ביידן, שהולנד החליטה להוציא עוד 2.7 מיליארד דולר לסייע לאוקראינה, והיא תשלח טילי פטריוט להגן על שמיה. יתר על כן, רוטה קיבל עליו לשכנע את קנצלר גרמניה, אולף שולץ, להצטרף אליו בעיבוי היכולות של אוקראינה.
פגישתו של ביידן עם ראש ממשלת הולנד, מרק רוטה, השבוע / צילום: Associated Press, Carolyn Kaster
מעבר לאוקיאנוס, בדאבוס, דיברה סאנה מארין, ראש ממשלת פינלנד - מדינה קטנה עוד יותר מהולנד, עם מסורת ארוכה של נייטרליות. בזכות פוטין, פינלנד אינה עוד נייטרלית. "איננו יודעים מתי המלחמה תסתיים, אבל עלינו להבטיח שהיא תסתיים בניצחון אוקראינה", אמרה מארין. "אם רוסיה תנצח, המסר יהיה שאפשר לתקוף ארץ אחרת, לפלוש, לכבוש ולצאת נשכרים".
המערב הפך את קערת פוטין על פיה
האינסטינקטים ההיסטוריים של שתיהן, של הולנד ושל פינלנד, היו נייטרליים. הולנד היתה נייטרלית כאשר היטלר פלש אליה, ב־1940. פינלנד מישכנה את מדיניות החוץ שלה לרוסיה עד לפני קצת יותר מ־30 שנה, ולא העזה להביע את דעתה כמעט על שום נושא. שום דבר לא חייב אותן לחתור להבסת רוסיה.
שום דבר, חוץ מאשר הרפתקאותיו של פוטין. "טבעת הכיתור", שעליה מדברת התעמולה הרוסית, קורמת עור וגידים במידה שלא הייתה עולה על הדעת לפני שנה, כאשר התחוורו והלכו כוונות המלחמה של רוסיה.
ביום ו' יתכנסו בבסיס האויר האמריקאי בראמשטיין, גרמניה, עשרות שרי הגנה מערביים, כדי לטקס עצה כיצד להכשיל את התוכנית הרוסית. עצם כינוס השרים היא עדות שקואליציה מערבית, על משאביה התעשייתיים, הכספיים והצבאיים, הפכה את קערת פוטין על פיה.
רשימות קודמות בבלוג וביואב קרני . ציוצים (באנגלית) בטוויטר
כתבות
ני"ע
