הרוסים מגבירים לחץ, האוקראינים מבקשים סיוע: למי תיגמר התחמושת?

"הכול מוכן", אומר סגן מפקד המודיעין הצבאי של אוקראינה ל'וול סטריט ג'ורנל'. "כוח האדם במקומו, הרשימות מוכנות". הוא מדבר על גיוס מסיבי חדש ברוסיה לקראת המתקפה הגדולה.

● הטייקון ההודי והקשר הישראלי: הסיפור הלא ייאמן על קריסת הענק של גאוטם אדאני | פרשנות
● המשקיע שבנה את עצמו מ-100 דולר: "אני 'אול אין' על המדינה" | ראיון 

כל הסימנים מעידים שהמתקפה ממשמשת ובאה. יום השנה הראשון לפלישה יחול ב־24 בפברואר. תחושה לא חגיגית תשרור בקרמלין. ולדימיר פוטין לא התכונן למלחמה כה ארוכה, והוא לא הכין את עמו.

אבדות רוסיה עצומות. הן מעמידות את המלחמה הזו בשורה אחת עם מלחמת העולם הראשונה, אם לא עם השנייה. לפי משרד ההגנה האוקראיני, עד לסופ"ש האחרון נהרגו 136,880 רוסים, בתוספת ההערה "הערכה, מצריכה אישור". לפי האוקראינים, בשבת האחרונה נהרגו 1,140 חיילים רוסיים.

מקורות אמריקאיים ומערביים אמרו בשבוע שעבר ל'ניו יורק טיימס', כי מספר הנפגעים הרוסיים, הרוגים ופצועים, מגיע ל־200,000. אתר הרשת themoscowtimes.com כתב ביום ו', כי כלי תקשורת עצמאים נאלצו לגייס מתנדבים בימים האחרונים כדי לעמוד בקצב ספירתם של המתים.

אין צריך לומר שגם אוקראינה נחלה אבדות עצומות. אבל נכונותם של הגנרלים הרוסיים להשליך המוני חיילים לא מנוסים אל קו האש מדהימה את המשקיפים המערביים; הגנרלים האוקראיניים מנסים לחסוך בחיי אדם, גם מפני שיש להם הרבה פחות.

לפחות עוד שנתיים

בימים האחרונים גבר מאוד הלחץ הרוסי בחזית דונבאס, סמוך לעיר הקטנה באחמוט ולעיר הקטנה עוד יותר ווהלדאר. הרוסים התקדמו כברת דרך זעירה בנסיונם לכבוש את הערים האלה, ולטעון לניצחון בדיוק לכבוד יום השנה. אבל נראה שהם סבלו אבדות כבדות, בכוח אדם ובציוד.

משרד ההגנה הבריטי, המפרסם בדרך כלל מידע מהימן על מהלך המלחמה, אומר כי התקפה רוסית הסתיימה השבוע בכישלון, ועלתה לתוקפים ב־30 כלי רכב משוריינים.

ההשוואה עם מלחמת העולם הראשונה אינה שרירותית. צד אחד מובהק של דמיון הוא התארכות המלחמה הרבה מעבר לחזוי.

אחד מנושאי כליו של פוטין, יבגני פריגוז'ין, התנבא ביום ו', שיידרשו לרוסיה שנתיים עד שלוש שנים כדי לעמוד במשימות, שיאפשרו לה לטעון לניצחון: להשתלט על מלוא שני המחוזות המזרחיים של אוקראינה, או להרחיב את שלטונה על מלוא הגדה המזרחית של נהר הדניפרו (דנייפר, ברוסית).

פריגוז'ין הוא הבעלים של צבא שכירי החרב המכונה 'ואגנר', שמשקלו גבר בחודשים האחרונים בתיכנון ובביצוע. פריגוז'ין הוא הוגה הרעיון לגייס אסירים פליליים תמורת חנינה. גוויותיהם מכסות את שדות הקטל של מזרח אוקראינה, כנראה באלפיהן.

הכימאים היהודיים ב־1915

צד אחר של דמיון עם מלחמת העולם הראשונה הוא שבשלב הזה של המלחמה, ב־1915, אזלה והלכה התחמושת משני עברי המיתרס. שני כימאים יהודיים מפורסמים קנו את עולמם כאשר פיתחו תחליפים לאבק שריפה.

אחד מהם היה פרופ' חיים וייצמן מאוניברסיטת מנצ'סטר בצד הבריטי; השני היה פרופ' פריץ הבר מאוניברסיטת קרלסרוהה בצד הגרמני. לזכות גאונותם אפשר לייחס במידה לא מעטה את התארכות מלחמת העולם הראשונה. וייצמן קיבל בתמורה את הצהרת בלפור, פחות או יותר.

מלחמות מסתיימות, בין השאר, כאשר לאחד הצדדים נגמרת התחמושת. במלחמה הזו נראה ששני הצדדים קרובים להתרוקנות המחסנים. שניהם עושים מאמץ קדחתני למלא את החסר. לרוסיה יש יתרון ברור, גם מפני שיש לה בסיס תעשייתי הרבה יותר רחב, גם מפני שהיא הרסה חלק ניכר של התעשייה הכבדה באוקראינה, גם מפני שטיליה מוסיפים להמיט חורבן על קווי ייצור ועל תשתית.

אוקראינה הייתה לפנים לא רק אסם התבואה של רוסיה, אלא גם אסם הפלדה שלה. חלק ניכר של התעשייה הצבאית הסובייטית היה באוקראינה, כולל מטוסים, טנקים ואפילו חלליות. אחד הדברים הראשונים שהרוסים עשו ביום הראשון של פלישתם היה להרוס את המטוס הגדול ביותר בעולם, מתוצרת אוקראינה, שחנה בשדה תעופה צבאי ליד קייב.

יכולת הייצור של אוקראינה ספגה מכה אנושה, אם כי יכולת הפיתוח שלה עומדת בעינה. היא תלויה כמעט לחלוטין במקורות זרים, לא רק לנשק מתקדם, לא רק לנשק כבד, כי אם גם לעניין הבסיסי ביותר: תחמושת. זו היתה הסיבה שארה"ב ביקשה את רשות ישראל בחודש שעבר להעביר כמויות גדולות של תחמושת ממצבורים אמריקאיים על אדמת ישראל.

זלנסקי מדלג באירופה

סגנית ראש ממשלת אוקראינה, הולגה (אולגה) סטאפנישינה, דיברה בסוף השבוע שעבר על "הבהילות הגדולה ביותר" של הצורך בתחמושת. "אין לנו הכמות הנחוצה", היא אמרה ל'פיינשל טיימס'. לפי העיתון, צבא אוקראינה "צורך תחמושת בקצב חסר תקדים", יותר מ־5,000 פגזים ביום. זה מספר הפגזים שארץ אירופית קטנה רוכשת בשנה שלמה. קווי הייצור של אירופה או של אמריקה אינם ערוכים למלא צרכים כאלה.

בעוד שאוקראינה מנהלת מלחמה שלא היא יזמה, בעיות הלוגיסטיקה של רוסיה הן מתוצרת בית. היא לא הבינה איזו מלכודת היא כורה לעצמה. לפי סגנית שר ההגנה של ארה"ב לענייני ביטחון בין לאומי, סלסט וולנדר (Celeste Wallander), הרוסים איבדו עד כה חצי מכוח הטנקים שלהם. תחת עול הסנקציות הבין לאומיות, ייצור הנשק הרוסי הואט, אם כי "רוסיה הצליחה למלא חלק מן הפערים", באמצעות שותפויות עם ארצות אחרות, בייחוד איראן.

מסע הדילוגים של זלנסקי בבירות אירופה בשבוע שעבר נועד להמחיש את הבהילות של אוקראינה. הוא חזר ודיבר בפומבי על הצורך במטוסי קרב, ועורר בזה אי נוחות בין בני שיחו. גם הנלהבים ביותר, למשל נשיא פולין, הבהירו לו את חוסר הריאליות של המשאלה. אבל ברור שגם אם זלנסקי קיווה לקדם את עניין המטוסים, הדגש המעשי של מסעו היה על צרכים היכולים וחייבים להתמלא מיד.

ההיסטוריה של אספקת נשק לאוקראינה רצופה היסוסים. זה התחיל ב־2014, כאשר פוטין כבש את חצי האי קרים. זה נמשך ערב הפלישה ובחודשים שאחריה. כלי נשק שסורבו ברגעי־מפתח סופקו בסופו של דבר.

חבילת הסיוע האחרונה מארה"ב, שעליה הודיע הבית הלבן ב־3 בפברואר כוללת תחמושת למשגרי הטילים HIMARS, פגזי ארטילריה של 155 מ"מ, פגזים של 120 מ"מ, 250 מערכות טילי ג'בלין נגד שריון, 2000 טילים נגד שריון, שתי מערכות טילים 'הוק', ועוד.

על אלה תקום או תיפול אוקראינה בימים הבאים.

רשימות קודמות בבלוג וביואב קרני. ציוצים (באנגלית) בטוויטר