"זמן של שינוי רדיקלי בלתי הפיך": פוטין מעניק גט מתלהם למערב

שנה עוצרת נשימה תימלא ביום שישי למלחמה באוקראינה. אפשר להגיד שהיא שינתה את מהלך ההיסטוריה. היא חזרה וכתבה את כללי ההתנהגות של המערכת הבין לאומית. היא כמובן הרסה חלקים גדולים של הארץ השנייה בגודלה באירופה. היא הרגה רבבות, אולי מאות אלפים. "זה זמן של שינוי רדיקלי, בלתי הפיך, בעולם כולו", הכריז ולדימיר פוטין בנאומו על מצב האומה, ביום ג'.

● לראשונה מאז הפלישה הרוסית: הנשיא ביידן מבקר באוקראינה
● כשמשבר פוליטי מאיים להפוך למשבר כלכלי: הלקח מבריטניה | אסף אוני, פרשנות
● דיפלומטיה של נקמה: למה דווקא מדינות שסבלו מדיכוי מצטרפות לציר רוסיה־איראן | יואב קרני, פרשנות

אכן, לא בדיוק איפיון של מה שהוא חשב לפעולת שיטור מהירה, אשר נועדה לשים קץ למדינה האוקראינית בתוך מספר ימים.

התוצאה הדרמטית ביותר של המלחמה הזו, לפחות לפי שעה, היא הדיפת רוסיה מזרחה. היא חדלה להיות חלק פוליטי ורוחני של אירופה. אפשר כמובן להתווכח באיזו מידה היא היתה חלק כזה ב־500 השנה האחרונות. היו בה תמיד אלמנטים של אירופה, אבל נמתחה בה כחוט השני הסתייגות עמוקה מן המערב, תוצאת צירוף מסובך של רגשי נחיתות ושל רגשי עליונות.

נאצים, עשר פעמים

נאום פוטין אולי ייזכר כגט הגירושין. נשיא רוסיה לא ניסה כלל להסתיר את שנאתו למערב. הוא אפילו ייחד חלק מנאומו לדיון בליקוייו המוסריים של המערב. ניצול מיני של ילדים הפך ל"נורמה", הוא הכריז. הוא תקף נישואים חד־מיניים, הסותרים את "כתבי הקודש של כל הדתות הגדולות". הוא אפילו לבש את איצטלתו של ישו, "סלח להם, אלוהים, כי הם אינם יודעים מה הם עושים".

במשפטי הפתיחה הוא דיבר על המערב כ"הם", מבלי לפרש בשמם. "התפיסות של כבוד ואמון אינן מיועדות להם. במשך מאות שנים של קולוניאליזם, תכתיבים והתנשאות, הם התרגלו שהכול מותר. הם התרגלו לירוק על כל העולם". רק אז הוא הואיל להסביר שהוא מתכוון ל"אליטות המערביות".

קשה להאמין שמילים כאלה יבקעו מגרונו של רודן בארץ שהתפשטה במרוצת 500 השנה האחרונות מדוכסות מוסקבה הקטנה ל־11 אזורי זמן, פלשה לארצות שכנות, השמידה אוכלוסיות, דיכאה תרבויות, כלאה מיליונים במחנות ריכוז, רדפה מיעוטים.

מה שמעניין הוא הטון: התחסדות והצטדקות. המצביא שעמד להוביל את צבאו אל קייב, אודסה ולביב אנוס לחזור ולהסביר בפעם המי־יודע־כמה שרוסיה בעצם רצתה שלום, ונפלה קורבן למזימותיהם של "ניאו־נאצים" (לפי חשבוני, המלה 'נאצי' הופיעה בנאום עשר פעמים). המזימות האלה התחילו לפני תשעים שנה, כאשר "המערב סלל את דרכם של הנאצים לשלטון בגרמניה", כדי להוציא אל הפועל "פרוייקט אנטי־רוסיה".

מפתיע בנאום הזה הוא היעדר דיון רציני בהווה. הטענות שהוא מעלה כלפי המערב נועדו להצדיק את המלחמה, אבל אינן יכולות להצדיק את התארכותה. כמעט כל מה שפוטין אמר מצביע על הבנה חסרה באוקראינה ובמה שהוא ואנשיו קוראים "המערב הקולקטיבי".

סיוע מערבי לאוקראינה

סוכנות הידיעות הרשמית טא"ס פירסמה בחודש שעבר מאמר בו היא מפרטת את הסיוע המערבי לאוקראינה בלשון דרמטית: 150 מיליארד דולר בעשרת החודשים הראשונים, "פי 2.7 מתקציבה השנתי". חבילת הסיוע מורכבת, ורק שליש ממנה מיועד לצורכי צבא. אבל השליש הזה לבדו "כבר עומד על 94.9% מתקציבה הצבאי של רוסיה בשנה שעברה".

המאמר מפרט את סכומי הסיוע מכל אחת מהארצות, כמעט 40, לא כולן מברית נאט"ו (בסדר יורד, ע"פ גודל תרומותיהן): ארה"ב, גרמניה, בריטניה, קנדה, פולין, צ'כיה, צרפת, נורבגיה, יפן, שוודיה, וכן הלאה.

אין כל ספק שפוטין ואנשיו לא הביאו בחשבון את היקף התגובה. הם כמובן לא הביאו בחשבון את ההתנגדות האוקראינית. כסף וציוד לבדם לא היו עוצרים את רוסיה. כסף וציוד נמצאו בשפע לצבא הממשלה באפגניסטן, אבל הצבא הזה קרס תחתיו כבניין קלפים מפני שלא היתה בו רוח קרב. הקרמלין, מהיותו שבוי בקונספציות של עצמו, לא היה מסוגל להביא בחשבון את פוטנציאל ההתנגדות על כל מרכיביו: המקומיים, הבין לאומיים, הנפשיים, הרוחניים.

פוטין שיכנע את עצמו שאוקראינה בתור מדינה היתה אחיזת־עיניים; שממשלתה נישאת על כידוניהם של קומץ בריונים "נאציים"; שלעם האוקראיני אין כל חשק להילחם; שבעצם אין עם כזה, כולם רוסים. גם בנאום השבוע הוא חזר על חלק מן התפיסות האלה. "המשטר בקייב" מחזיק באוקראינים כ"בני ערובה", "העם האוקראיני הוא לאמתו של דבר לא עמו".

אוליגרכים סוג ב'

מסקרנת היא התקפתו של פוטין על האוליגרכים הרוסיים. הם איפשרו את עלייתו לשלטון, והוא גמל להם במרוצת השנים בטובות הנאה עצומות. עכשיו הוא מלגלג על הרגלי הבזבזנות שלהם בארצות המערב, "הטירות, היאכטות המפוארות והנדל"ן".

כמה טירות, יאכטות ונדל"ן הוא ואנשיו מחזיקים בחו"ל? האיש שפורבס העריך את שוויו בשנה שעברה ב־17.3 מיליארד דולר מכריז כי שום רוסי אינו מזיל דמעה על הפסדי האוליגרכים. עושרם בא להם מן ההפרטה השערורייתית של שנות ה־90, שהעבירה לידיהם את המשאבים ש"כל עמנו יצר", הוא הזכיר.

אבל לא הגינויים כשלעצמם הם המעניינים, אלא האופן שבו הוא מציג את יחסו של המערב כלפיהם. "הגיעה השעה להבין שבמערב, האנשים האלה תמיד היו ותמיד יישארו זרים ממדרגה שנייה […] ולא יעזרו להם כל כספם וקשריהם ותוארי האצולה שלהם".

רק לקראת סוף נאומו בן מאה הדקות באה ההודעה, שהקפיצה עורכי חדשות ממושביהם: הוא משעה את השתתפות רוסיה באמנה להגבלת הנשק האסטרטגי (New START). זו הלבנה האחרונה בבניין שהתחיל להיבנות לפני 50 שנה ויותר, בעיצומו של נסיון ההפשרה הראשון בין וושינגטון למוסקבה. לכאורה, אין עוד כל הגבלות על פיתוח נשק גרעיני או אפילו על ניסויו.

בעיני פוטין, המערב אינו ראוי לשיתוף פעולה. בהנהגתו, רוסיה פונה עורף לשנים ארוכות של ניסיון להגביל את פיתוח הנשק הגרעיני ולהקטין את סיכויי השימוש בו. במידה שלא שמנו לב, אנחנו עומדים בעיצומו של המשבר המדיני והצבאי הגדול ביותר זה 75 שנה. מי יודע אילו נאומים יינשאו ביום השנה הבא.