הבחירות לנשיאות טורקיה נמצאות מעבר לפינה. לפחות סקר דעת קהל אחד שנערך בטורקיה השבוע הראה שמועמד האופוזיציה לנשיאות, כמאל קיליצְ'דארוֹלוּ, נהנה מיתרון של 13.6% על פני הנשיא רג'פ טאיפ ארדואן. זה סקר אחד, וסקרים הכזיבו בעבר, אבל זה ביטוי להתרגשות התוקפת עכשיו את מתנגדי הנשיא האסלאמיסטי. בפעם הראשונה זה 20 שנה, השלטון נמצא בהישג ידם.
המערך המפתיע, שהאופוזציה הקימה השבוע, מעורר אסוציאציות ותהיות. בראש ובראשונה, האם ברית רופפת של מפלגות שאינן סובלות זו את זו תוכל לשכנע את הבוחרים? שנית, והיה כי תגיע לשלטון, האם יהיה ביכולתה למשול, בנסיבות מורכבות של שבר לאומי?
● נתוני מאקרו חזקים לא יספיקו: האזהרה החריגה של מודי'ס מערערת את האסטרטגיה של שר האוצר | פרשנות
● הכלכלן הראשי של פורום קהלת: הרפורמה המשפטית עלולה להביא לפגיעה קשה בכלכלה
והשאלה הנצחית: האם חברה מקוטבת, מגוונת, ועתירת משברים זקוקה לאיש חזק, או ללוליין? זאת אומרת, האם היא צריכה לבתק את הקשר הגורדי באיבחת חרב, או שמוטב לה להתיר אותו חוט אחר חוט? האם היא זקוקה להסכמה רחבה, שבהכרח תאט את תהליך קבלת ההחלטות, או שהיא צריכה ללחוץ בכל כוחה על הדוושה?
נשיא טורקיה, רג'פ טאיפ ארדואן / צילום: Shutterstock
טיפשותם של החילוניים
מעטים בעולם הדמוקרטי, או חצי-דמוקרטי משתווים לארדואן בעניין הדוושה. הוא נעשה ראש הממשלה במרץ 2003. זו הייתה הפעם הראשונה בתולדות הרפובליקה שבה מפלגה אסלאמיסטית הרכיבה ממשלה בזכות עצמה, עם רוב מוחלט גדול בפרלמנט.
הרוב הזה היה לגיטימי, אבל כוזב. מפלגת הצדק והפיתוח (AKP) של ארדואן הערימה על הבוחרים, בסיועה הנדיב של האופוזיציה החילונית. 20 שנה קודם, הגנרלים של טורקיה התחכמו: בסיימם תקופה של שלטון צבאי הם כתבו חוקה חדשה. זאת חייבה מפלגות לקבל 10% ויותר מן הקולות כדי להיכנס לפרלמנט. הם הניחו שהמשוכה הזו תמנע את כניסתן של המפלגות קיצוניות; האסלאמיסטים, הלאומנים והמרקסיסטים. הגנרלים לא הביאו בחשבון את טיפשותם המונומנטלית של הפוליטיקאים החילוניים, ואת אנוכיותם. הם התקוטטו, התפצלו, והובסו ללא תנאי. רק אחת משש המפלגות במחנה הצליחה לחצות את אחוז החסימה, יחד הן איבדו 307 מושבים מתוך 550. הן הגישו את טורקיה לאסלאמיסטים על מגש של כסף. הייתכן שהחילוניות יתעשתו, ויעלו על דרך משותפת? השבוע שמענו שאומנם כן, אבל הספקות בעינם עומדים.
ארדואן השכיל להרחיב את בסיס התמיכה האלקטורלי שלו, ולנצח פעם אחר פעם. הוא גם ניטרל בהדרגה את המתנגדים. נסיונם להפיל אותו, כמעט 15 שנה לאחר שעלה, נחל כישלון נחרץ. הוא שלח מאות גנרלים בכירים לכלא.
החוקה הגבילה אותו ל־3 תקופות כהונה כראש הממשלה. אין בעיה: הוא העביר את טורקיה אל שיטת משטר נשיאותית, וביטל את כהונת ראש הממשלה. הסידור הזה התאים להפליא למזגו ולשאיפותיו - הוא בנה ארמון נשיאות של לא פחות מאלף חדרים.
אבן הריחיים של כאמל
ברית האופוזיציה מבטיחה להחזיר את טורקיה אל "משטר פרלמנטרי מחוזק". התואר "מחוזק" נועד לשכך חששות מפני חזרה אל אי־היציבות הכרונית שקדמה לארדואן. אבל זו גם דרכה של האופוזיציה להגיד שלוליין עדיף בעיניה על פני איש חזק.
מועמד הברית לנשיאות הוא כמעט ההיפך מארדואן. הוא פקיד מדינה לשעבר, שהתחיל את הקריירה שלו כרו"ח במשרד האוצר, ובשיא הקריירה שלו היה ממונה על המקביל הטורקי של ביטוח לאומי. לפני כמעט 30 שנה, מגזין כלכלי בחר בו ל"בירוקרט של השנה,. הוא זהיר ומאופק. קשה להעלות אותו על הדעת חובט באגרופו על השולחן, או מאיים, או פועל אימפולסיבית.
ארדואן ינסה לשים אותו ללעג ולקלס. הוא קורא לו "ביי כמאל", "אדון כמאל", כמעט לשון ביטול כשהיא ננקטת כלפי אדם מבוגר. המנהיג מפורסם בבוז שהוא רוחש לעובדי מדינה מהוקצעים.
קיליצ'דארולו נושא אבן ריחיים שאת משקלה אפשר רק לנחש: הוא שייך למיעוט האלווי, המתואר כ"קבוצה מוסלמית ללא מסגרת תאולוגית מוגדרת", וקרוב אל מיסטיציזם צופי. פקפוקים הובעו מפעם לפעם בשאלה האם אלווי יכול להיבחר לנשיא במדינה שכמעט כל תושביה הם סונים מן הזרם המרכזי. קשה להעריך את השפעתן של דעות קדומות על הצבעה. האמריקאים בחרו שחור לנשיא, האוקראינים בחרו יהודי. כיוצא בזה, גם טורקיה אינה מוכרחה לאהוב אלווים כדי להחליט שהיא זקוקה לנוכחות שקטה ומתונה בארמון אלף החדרים. דחופות יותר הן השאלות של שיקום לאחר רעידת האדמה, של ניסיון להחזיר סדר ושפיות למדיניות הכלכלית (האינפלציה בטורקיה אומנם ירדה באחרונה, אך היא מוסיפה להיות אחת הגבוהות בעולם), ושל מדיניות החוץ ההרפתקנית של ארדואן.
שש ההפוכות ועוד אחת
ישראלים ימצאו בברית החדשה רמזים לממשלת ההפכים לפיד־בנט. בסקירה מהירה של שש המפלגות נגלה שאחת מהן היא שמרנית מוסלמית, אחרת היא לאומנית ימנית, שלישית היא מרכז־שמאל סוציאל־דמוקרטי, רביעית היא ליברלית המתנגדת ללימודי דת בבתי הספר ותומכת ביוזמה חופשית, חמישית נושאת את הנס של זכויות מיעוטים, שישית היא מפלגה שמרנית עם נטיות דתיות מתונות. המפלגה השביעית, סוציאליסטית שמאלית, המייצגת את המיעוט הכורדי הגדול, אומנם אינה חברה בברית הזו, אבל היא מתבקשת לתמוך בה.
צריך יהיה להשקיע מאמץ ניכר בטיפוח הברית ובהבטחת שיורה. המכנה המשותף העיקרי של מרכיביה הוא הרצון להוריד את ארדואן מן השלטון. שניים ממנהיגי המפלגות המשתתפים היו בכירים מאוד בממשל ארדואן, שניהם יכלו להיחשב ליורשים מיועדים, עד שהם קצו זה בזה.
מה ממשלה כזאת תעשה ביום שאחרי הרכבתה? מרכיביה חתמו השבוע על הסכם, שכותרתו היא ״מפת דרכים אל שיטה פרלמנטרית מחוזקת״. הסעיף הראשון בה כולל את המילים "התייעצות" ו"הסכמה". עם הקמתה יקוצצו מיד סמכויותיו של משרד הנשיא, ויעברו לידי שרי הממשלה. שימוש של הנשיא בסמכויות הנותרות בידיו יצריכו הסכמה כללית של חברי הממשלה.
טורקיה עשויה להתחיל ניסוי פוליטי מרתק, ואולי להעניק השראה לארצות נוספות המשלמות מחיר על ממשלה סמכותנית. אני מתכוון לארצות שהעדיפו משטרים נשיאותיים על פני משטרים פרלמנטריים. רק מכשול אחד עומד בין טורקיה ובין הניסוי: טאיפ ארדואן, איש רב־תושייה ורב־שרירים. הוא רוצה להיות נשיא לפחות עוד חמש שנים.
רשימות קודמות בבלוג וביואב קרני. ציוצים (באנגלית) בטוויטר
כתבות
ני"ע
