מה אפשר ללמוד על המהפכה המשפטית מטיסת נתניהו לאיטליה

מי שתוהה כיצד התעוררה מדינת ישראל בוקר אחד למצב של מהפכה משפטית ולקואליציה המתגאה בכך ששינתה את החוק (בקריאה ראשונה) כך שהממשלה תוכל למנות שופטים ולהתגבר על החלטות בית המשפט העליון, צריך להביט לא רק לעבר פולין והונגריה, אלא גם לקשרים ההדוקים שנרקמו בין מפלגת הליכוד ומפלגות הציונות הדתית למפלגות הימין הקיצוני באירופה.

● "כל בית בישראל ייפגע כלכלית": פורום העסקים מזהיר מהמהפכה המשפטית 
● חלון ההזדמנויות לקבלת "ויזת זהב" על השקעות באירופה מתחיל להיסגר 
● נתוני מאקרו חזקים לא יספיקו: האזהרה החריגה של מודי'ס מערערת את האסטרטגיה של שר האוצר | פרשנות

בסוף השבוע הזה יבקר ראש הממשלה בנימין נתניהו באיטליה, אחת המדינות היחידות ביבשת שבה מפלגה שכזו ("אחיי איטליה") עלתה לשלטון בראש קואליציה ימנית, אבל שברה למרכז אחרי הבחירות וזנחה עמדות פופוליסטיות מהעבר. בריסל קיוותה אולי שהממשלה הנוכחית בישראל תנהג באופן דומה (ראשת הממשלה ג'ורג'ה מלוני הקפידה לבקר בבריסל מיד אחרי מינויה, ושינתה את הרטוריקה האירו-סקפטית שלה ב-180 מעלות), אבל עד כה התבדתה.

הכתובת בנוגע לשיתוף הפעולה בין המרכז-ימין בישראל לבין הימין הקיצוני באירופה על הקיר כבר שנים. הליכוד וחלק מהגורמים הפוליטיים המייצגים את ההתנחלויות כרתו למעשה ברית נאמנה עם מפלגות ימין רדיקליות אירופיות, שנמשכת כבר קרוב לשני עשורים ורק הולכת ומתרחבת. רבות מהמפלגות האירופיות צמחו מתנועות נאציות, ניאו-נאציות ופוסט-פשיסטיות וניסו להלבין את תדמיתן ולקבל לגטימציה מחודשת, על ידי שיתוף פעולה עם יהודים ועם ממשלת ישראל.

אל תקראו לנו נאצים, אנחנו לא נקרא לכם לסגת מהשטחים

הקהילות היהודיות באירופה דחו ברובן את החיבוק המוצע, בשל העבר של מפלגות אלו הרווי בשנאת-יהודים, הכחשת שואה, האדרת גורמים פשיסטיים, הגנה על נאצים ופושעי מלחמה ושלל פעילויות נוספות. אבל גורמים פוליטיים בישראל שמחו על ההזדמנות לקבל תמיכה אירופית נדירה בנושא הסכסוך הישראלי-פלסטיני. לגיטימציה תמורת לגיטימציה, יד רוחצת יד. אתם אל תקראו לנו נאצים, אנחנו לא נקרא לכם לסגת מהשטחים.

עוד לפני הדוגמאות לשיתוף הפעולה, בסופו של דבר נראה כי התוצאות שלו הן ש"הרעיונות" המגיעים מהימין הקיצוני האירופי בשנים האחרונות - שנאת הזרים והאיסלאם, ביקורת נגד השידור הציבורי והתקשורת "האליטיסטית", המאבק בבתי המשפט "הליברליים" (למשל בנושא גירוש מהגרים בלתי-חוקיים) והחזון של "דמוקרטיה לא-ליברלית" חילחלו גם לצד השני - וכיום נראה כי הם מנווטים חלק מהגורמים בעלי הכוח הרב ביותר בממשלה העומדת בראש מדינת ישראל.

אם למנות כמה מהבולטות שבמפלגות האירופיות, מדובר ב"מפלגת החירות האוסטרית", "מפלגת השבדים-הדמוקרטיים", "הפיניים האמתיים", "אלטרנטיבה לגרמניה", "ולאמס בלאנג" הבלגית, "המפלגה למען החירות" בהולנד ועוד רבות אחרות. רוב המפלגות הללו זכו לביקורים פומביים בישראל בארגון גורמים פוליטיים מהימין. רובן קיבלו פגישות עם בכירים בליכוד במהלכן, או פגישות בבירות אירופיות מצד בכירים מכהנים במפלגה. קשרי החוץ של "הליכוד העולמי" עבדו שעות נוספות מולן.

חלק מראשיהן ביקרו בהתנחלויות לטובת תצלומים תומכים שפורסמו בתקשורת. רובן הגדירו את מדינת ישראל כ"חזית" במאבק נגד האיסלאם. ח"כ אופיר אקוניס נפגש בגאווה עם "ולאאמס בלנג", ח"כ לשעבר יהודה גליק לימד זכות על שטראכה, נציגי ליכוד נפגשו באירופה עם נציגי "השבדים הדמוקרטים", ח"כ לשעבר איוב קרא נפגש בשמחה עם נציגי מפלגות קיצוניות מרחבי היבשת; אלי חזן, מנהל אגף קשרי החוץ של הליכוד הביע תמיכה פומבית ב"ווקס", מפלגת ימין קיצוני ספרדית, והדוגמאות עוד רבות.

הליכוד מעולם לא התנצל על הקשרים שלו עם הימין הקיצוני באירופה

בהדרגה, מוטיבים דומים החלו להישמע משני הצדדים, כשהם מלובים על ידי הימין הפופוליסטי האמריקאי שגם הוא בוחש בנעשה באירופה: ביקורת סביב סוגיות מגדריות וזכויות להט"ב, טענות ל"התערבות" של עמותות זרות, התנגדות לחזון "החברה הפתוחה" של המיליארדר היהודי ג'ורג' סורוס, והגדרת מהגרים לא חוקיים כ"סרטן" בגוף האומה. למעשה, ישנה קרבה אידיאולוגית בין פעילי ימין קיצוני אירופיים לפעילי ימין פופוליסטי בישראל, הפורחת ברשתות החברתיות. היינץ-כריסטיאן שטראכה האוסטרי, שתועד מצדיע במועל-יד והיה חלק מתנועת נוער ניאו-נאצית, התקבל בכבוד מלכים על ידי הליכוד בישראל, כולל ארגון ביקור ביד ושם.

 היינץ-כריסטיאן שטראכה, המנהיג המודח של מפלגת החירות האוסטרית, בביקור בישראל ב-2016 / צילום: Reuters, Ronen Zvulun

הליכוד לא התנצל על לקשרים הללו, אלא טיפח והתגאה בהם, בבחינת "האויב של אויבי הוא חברי". אבל אחד ההיבטים שכדאי לזכור הוא שלמעט איטליה, מפלגות הימין הרדיקלי הללו הן לרוב שוליות במערכת הפוליטית האירופית. כך, במקום לקבל לגטימציה בינלאומית או מרחב פעולה חדש דרך הקשר עם אותן מפלגות; במקום לקדם את מדיניותה של ישראל, הממשלה הנוכחית נמצאת על מסלול התנגשות עם בריסל.

האמת הלא נעימה

שיתוף הפעולה הזה הוא בבחינת אמת לא נעימה. אולי בחסות המרחק לא תמיד מבינים את אופי המפלגות. אולי האי-היכרות עם הדינמיקה הפנים-ארצית שלהן מאפשרת לטשטש את המשמעות של פתיחת הדלתות בשבילן ושל שיתוף הפעולה אתן. אבל קשה לדמיין מי מהקוראים שהיה מרגיש בנוח בהפגנת בחירות של "אלטרנטיבה לגרמניה", סנטימטרים ליד ניאו-נאציים גלוחי ראש (בבגדים אופייניים), או אפילו בביקור בביתו של ראש ולאמס בלנאג לשעבר, שבו ארונית מוקדשת למזכרות מלחמה נאציות ממלחמת העולם השנייה. או לראות מיד ראשונה כיצד חברי הפרלמנט של ה-AfD מחרימים בבונדסטאג נאום של ניצולת שואה ("לשלשת ציפורים על דש ההיסטוריה הגרמנית", לדברי בכיר המפלגה). או אחרי שהבין ששטראכה הגיע לביקור "ביד ושם" ובמקום כיפה שם לראשו כובע של אחוות סטודנטים אוסטרית אנטישמית ותיקה.

זוהי אמת לא נעימה, אבל נראה כי מפלגת הליכוד והקואליציה שבראשה היא עומדת נמצאות בדרך לממש דווקא בישראל את החזון הרטוב של הימין הרדיקלי האירופי.