מאחורי הקלעים של הפוליטיקה, של הדיפלומטיה ושל הפיננסים, סוף שבוע מתוח מאין כמותו מגיע אל קיצו. כנראה אין זו הגזמה להגיד שבימים הבאים ייפלו החלטות גורליות. ישראלים כמובן לא יחשבו שיש איזושהי הגזמה בשימוש הלשון ״גורלי״, אבל אנחנו מתכוונים לכל כוכב הלכת, לא רק למזרח הים התיכון.
כמו בסוף השבוע שעבר, השאלה המיידית בסוף השבוע הזה הייתה יציבותה של המערכת הבנקאית. בסוף השבוע שעבר השאלה הייתה מניעת פאניקה בעקבות קריסת בנק עמק הסיליקון. שרת האוצר של ארה"ב ויו"ר הפדרל ריזרב החליטו שהצלה ללא תנאי של כל הפקדונות הייתה האנטידוט היחיד למנוסה מבוהלת של מפקידים מבנקים קטנים ובינוניים.
בסוף השבוע הזה, השאלה הייתה איך להציל את קרדיט סוויס הענקית ולמנוע קריסה כללית אפשרית. ההבדל בין שאלת סוף השבוע הזה לשאלת סוף השבוע שעבר הוא המלאי באשפת החיצים. לפני שבוע, קריסת SVB הייתה מאורע טרי. היא נודעה בשעות האחרונות של שבוע העבודה והמסחר. הממשלה הפדרלית עדיין לא הספיקה להגיב. היא יכלה להניח, או לא יכלה להניח; אבל היא עדיין לא יכלה להסתמך על ניסיון.
לתפוס אותן על פי התהום
הימים האחרונים עמדו בסימן הכישלון לשכך את בהלת קרדיט סוויס. ביום ה', הבנק המרכזי של שווייץ פתח קו אשראי של 54 מיליארד דולר. זה היה צריך להספיק, הלוא כן. זה היה הרושם ביום ה' בשווקי הכספים משני צדי האוקיינוס. אבל המטוטלת המאני־דפרסיבית של השווקים נעה בכיוון הנגדי ביום ו'.
במהלך הסופ"ש התגבשה הדעה שקרדיט סוויס בן 170 השנה (כמעט), שימיו כמעט כימי שווייץ המודרנית, הגיע אל סוף דרכו. עד יום שני בבוקר לכל המאוחר צריכה להינתן תשובה על השאלה אם יריבה הגדול של קרדיט סוויס, בנק UBS, יסכים להשתלט עליה. בזמן כתיבת הרשימה הזו, UBS התעניינה בערובות של שישה מיליארד דולר מממשלת שווייץ.
מדוע בעצם לא להניח לנפשו לתאגיד בנקאי סורר, המידרדר והולך במשך שנים, ומעורב בשערוריות פיננסיות מסמרות שיער? אם יש שוק חופשי ויד נעלמה, יופיעו מיד. אבל מקומה של המחשבה הזו הוא עכשיו בשוליים הסהרוריים. התוצאות של התמוטטות קרדיט סוויס, עם נכסים של 1.7 טריליון דולר, יהיו בלתי נתפסות.
״נתפסות״ היא כנראה מילת המפתח. המערכת הבנקאית כולה מפרפרת על פי תהום, או בכל אופן לא רחוק משם, ו״לתפוס״ אותה מבעוד מועד היא העדיפות העליונה, החד־משמעית. לא מפני שיש איזושהי ודאות שהיא בת־תפיסה, אלא מפני שיש צורך דחוף לנסות ולהרגיע.
פאניקה מבית טוויטר
בצד האחר של האוקיינוס, בנק אזורי נוסף, פירסט ריפבליק, לוחם על חייו. הוא הפסיד כבר 80% מערך השוק שלו. התאגידים הבנקאיים הגדולים ביותר נחלצו לעזרתו ביום ה' שעבר, עם פקדונות לא מבוטחים של 30 מיליארד דולר. אבל ביום ו' התחדשה הבריחה מפירסט ריפבליק. מה יקרה לו בתחילת השבוע? האם הבהלה תתפשט? או, למען הדיוק, איך היא לא תתפשט?
המדיה החברתית, בייחוד טוויטר, נעשתה זירות של תרחישי גוג־ומגוג. הכיוון הכללי הוא נבואות על פאניקה, העלולות כשלעצמן להניב פאניקה. כתבנו כאן לפני שבוע על התפקיד שמילא קרנאי־הגידור רב ההשפעה ביל אקמן, שרבים מלקוחותיו באים מעמק הסיליקון. הוא יצק נהרות של טקסט אל טוויטר בסוף השבוע שעבר, שבמרכזן עמדה הזהרה כי אם האוצר האמריקאי לא ימהר להבטיח את כל פקדונות SVB, כולל כמובן אלה שאינם מבוטחים (הרוב המכריע), תתחיל התמוטטות כללית של חברות־הזנק בענף הטכנולוגיה העילית בתוך יומיים. האוצר נענה לו, או לפחות להגיונו.
הבעיה העיקרית אינה עצם התחזיות הקיצוניות ביותר, במידה שהן באות מיחידים בעלי השפעה מוגבלת. הבעיה מתעוררת כאשר משתתפים רבי השפעה מתחילים לרטווט את הציוצים מבשרי הרעות.
דוגמא אחת מני רבות ניתנה כאשר אתר פיננסי ימני קיצוני, המתמחה בתיאוריות קונספירציה, הזהיר באמצעות ארבעה גרפים שנלקחו ממקורות לגיטימיים, כי אם הבנק המרכזי ״לא יבלום את התמוטטות הבנקים האזוריים, יהיה שפל גדול חדש״. רמז ברור לשפל הגדול של שנות ה־30. ביל אקמן הנ"ל ריטווט את ההזהרה הזו. אילון מאסק, עם 131 מיליון עוקבים, העניק לה הכשר במילים רבות המשמעות, ״זה סיכון חמור״.
אף אחד מן המצייצים לא טרח להסביר מדוע זה ״שפל גדול״, או ״סיכון חמור״. אבל ציוציהם הפכו למאכולת אש, או לפצצות מתקתקות. מה יוכלו האוצר האמריקאי והפדרל ריזרב לעשות עד יום שני בבוקר כדי לשכך את הפאניקה?
האם סין מרגישה בבית?
שבוע טעון זה יעמוד גם בסימן מסעו הדרמטי של שליט סין לרוסיה. שי ג'ינפינג נוסע, לכאורה, כדי לעשות נפשות ל״יוזמת שלום״ סינית. ידיעות מבייג'ינג אומרות, כי ייוועד וירטואלית עם הנשיא זלנסקי, בפעם הראשונה. זה כשלעצמו מהלך חשוב, שלא יסב עונג לוולדימיר פוטין. הקרמלין משתדל לשלול את הלגיטימיות של "המשטר בקייב", המונהג בידי "ניאו־נאצים ועובדי־שטן". ביקור זה נתפס במערב כביטוי של תמיכה והתקרבות לרוסיה, אולי עד כדי סיוע צבאי. בתור כזה הוא מעורר חששות כבדים.
רוסיה זקוקה עד ייאוש לסיוע סיני, כאשר מחסני התחמושת שלה מתרוקנים. היא מסתמכת על סיוע מאיראן, המגיע אל שיעורים כאלה שאוקראינה הטילה בשבת סנקציות על כל הפיקוד העליון של צבא איראן. זה קרה שעות אחדות לאחר ש־16 מל"טים מתוצרת איראן שוגרו אל מטרות תשתית בעריה הגדולות של אוקראינה. בעיני האוקראינים, איראן היא אויבת מסוכנת, הגדרה הצריכה לעורר את עניינה של ישראל.
האם סין מרגישה בבית בחברת רוסיה ואיראן, שתיים משלוש המדינות המוחרמות ביותר עלי אדמות? ספק. לסין יש עסקים עם המערב, וסכנת הסגירה והגירוש המאיימת על טיקטוק בארה"ב ובקנדה מזכירה לה שסכסוך עם המערב כרוך במחיר כבד.
אולי סין באמת מאמינה ששירותיה יוכלו להחיש את סיום המלחמה באוקראינה. טיוטת תכנית השלום של סין נדחתה על הסף במערב, מפני שלא הכילה שום ויתור רוסי. שי ג'ינפינג אינו ידוע בדיפלומטיית דילוגים ובנסיונות תיווך. מתק שפתיים אינו חלק ממדיניות החוץ הסינית, שהפכה לוחמנית וקולנית בשנים האחרונות. במהלך השבת, אולי כהכנה להגעת שי, דוברת של משרד החוץ הרוסי הביעה נכונות לשקול ״הצעות מארצות המערב ומאוקראינה למען הסדר מדיני של הסכסוך״. מה מסתתר בתוך הניסוח הזה? ניסיון העבר מראה שלא הרבה. נראה אם זה יספיק בשביל לשכנע את שי שרוסיה בעצם רוצה מאוד שלום.
רשימות קודמות בבלוג וביואב קרני. ציוצים (באנגלית) בטוויטר
כתבות
ני"ע
