לאן נעלמה הרשות שהייתה אמורה להקל על יוקר המחיה בישראל

רשות האסדרה הוקמה לאחר מאבק פוליטי גדול בממשלת בנט־לפיד. סגן השר האחראי על הרגולציה, אביר קארה אמר כי הרשות "מניחה, לראשונה, תשתית מקצועית רצינית עם סמכויות ויכולות להפחתת רגולציה מזיקה ואיזון המדיניות הישראלית". אלא שנכון ל־2023, מעט מאוד מזה קרה. למרות שתוכננו להיות ברשות 50 עובדים ומחלקת מחקר משמעותית, כיום יש בה כעשרה עובדים בלבד ומזכירות - והיא מתקשה לבצע את משימותיה.

● העברות תקציביות במקום כספים קואליציוניים: כך מחליפים עוול בעוול | ניתוח גלובס
● מכניסים 20 אלף שקל בחודש, אך "רכישת דירה הפכה לפנטזיה" עבורם 

באמצע חודש מאי, היא פרסמה מסמך יעדים, הכולל בין היתר בקרה על דוחות השפעת הרגולציה של משרדי הממשלה. תחת החקיקה היום, כדי שהרגולציה בישראל תשיג את מטרותיה במקסימום יעילות ובמינימום נטל על הציבור, המשרדים נדרשים למלא דוח RIA - הערכת השפעת רגולציה, מתודולוגיה המקובלת במדינות ה־OECD.

אלא שכל עוד אין שום ביקורת על התוכן, פעמים רבות הליך ה־RIA מיושם בצורה רשלנית, והתוצאה היא רגולציה שאין מאחוריה נתונים או שקילת ואומדן חלופות. במסמך היעדים של הרשות, הם צפויים למדוד את איכות הדוחות החל מ־2024, ולמדוד את פעולותיה ביחס לשנת בסיסי זאת החל מ־2025. ובינתיים?

"כמו שרופא יעז לקבוע טיפול לחולה בלי שהוא שקל ברצינות את הבעיה ואת האלטרנטיבות השונות, כך רגולטור לא יכול לפעול בלי לאפיין מה הבעיה שהוא רוצה לפתור, ולתקף אותה באמצעות נתונים" אומרת נילי אבן חן, מייסדת "רווח נקי" הפועלת לייעול המגזר הציבורי.

הבעיה שמנסים לפתור לא תמיד קיימת

בלי למדוד את הבעיה, קשה לדעת אם הרגולציה אכן משפרת אותה. בתקנות של משרד התרבות שנועדו להילחם באלימות בספורט, לא ברור עד כמה יש בעיה מלכתחילה.

לדבריהם, "בשנים האחרונות אנו עדים להתגברות תופעות האלימות והגזענות בספורט בישראל" אך בדוח ה־RIA הם לא מציגים תימוכין לכך. במקום זאת, הם כותבים על "מספר לא מבוטל של מקרי אלימות וגזענות". כמה זה "לא מבוטל"? אם אין מדידה, כיצד אמורים לדעת אם הרגולציה הצליחה או נכשלה?

מה הפתרון? בפרק החלופות, בו סוקרים את האפשרויות השונות העומדות בפניהם כדי להילחם באלימות בספורט, הם מציעים אך ורק את הרגולציה החדשה שהם רצו לחוקק, ואת "חלופת האפס" של המצב הקיים. בשום נקודה לא בוחנים גישות אחרות.

החלופה המוצעת היחידה היא הרחבת מספר הימים שקצין משטרה יכול להרחיק אוהד מהמגרשים, והפיכת עבירות כמו "איסור ספסרות באירוע ספורט" ו"איסור כניסה לאירוע ספורט ללא כרטיס" לפליליות. בנוסף, רוצים במשרד התרבות לחייב מארגני אירועי ספורט קטנים, בין 200 ל־1000 איש, לשכור "מנהל אירוע ספורט" שיעבור הכשרה מיוחדת.

האם הפליליזציה של עבירות נוספות היא הכרחית? האם מנהלי אירועים נוספים יהיו אפקטיביים? משרד התרבות לא מביא נתונים שיגבו זאת. בפרק ניתוח החלופות, משרד התרבות אף לא מתייחס כלל לעלות הכלכלית של חיוב אירועי ספורט קטנים לשכור מנהל אירוע ספורט, שתתגלגל לרוכשי הכרטיסים.

ההשפעה הניכרת על יוקר המחיה

רגולציה עם השפעה דרמטית על יוקר המחיה היא הרפורמה בתמרוקים של משרד הבריאות. שוק התמרוקים בישראל כולל עשרות אלפי מוצרים והיקפו נאמד במיליארדי שקלים. כפי שנכתב בדוח ה־RIA שפרסם המשרד, קיים שיעור יבוא גבוה בסך מוצרי הצריכה, אולם השוק סובל מחסמים משמעותיים ליבוא. השוק היה אמור להיפתח ליבוא באופן מלא בתחילת 2023, וכך מחיריהם של משחות שיניים, דאודורנטים, קרמים ותכשירי שמפו היו אמורים לרדת.

אלא שהמשרד התעקש על דרישות חריגות, שרוקנו את הרפורמה מהרבה מהתוכן שלה. מסמך ה־RIA אמנם מציין שבארה"ב ובאוסטרליה "הרגולציה החלה על תמרוקים מצומצמת", וגם באירופה (המחמירה ביותר) האישור הוא מיידי והאכיפה מתבצעת כשהמוצר כבר בשוק, אך הדרישות שמציב משרד הבריאות הן מחמירות בהרבה: ריכוז החומרים המדויק (שיבואן מקביל לא בהכרח יכול להשיג), דרישה להכשרת נציג אחראי מטעם היבואן ולסימון התמרוקים מחדש, ודרישות מיוחדות לאחסון מעבר לאלו הנדרשות באיחוד האירופי. גם כאן, בחלק מהמקרים משרד הבריאות שקל רק את "חלופת האפס" של הסטטוס קוו, ואת הרגולציה שהם רצו להשיג מלכתחילה.

לכל אורך מסמך ה־RIA, לא צוין מה בעצם איום הייחוס שהם מתגוננים מפניו ומה היקפו, מלבד ש"קיימת חשיבות רבה להבטחת איכותם של תמרוקים, יעילותם ובטיחותם וזאת במטרה להגן על בריאות הציבור". מכאן, לא ברור מה בעצם מביא אותם לחרוג מהדרישות המקובלות באיחוד האירופאי, ולא לסמוך על הרגולטורים האירופאים עצמם שביצעו את מלאכתם נאמנה.

איזה משרד ממשלתי כן הביע נכונות?

אלו רק שתי דוגמאות לרגולציה שנבחנה בצורה בעייתית במיוחד לפני שהוטלה. במובן הזה, יש שונות אדירה בין משרדי הממשלה השונים: בעוד שהמשרד להגנת הסביבה ורשות הכיבוי וההצלה קיבלו ציונים גבוהים יחסית (81 ו־80 מתוך 100) על ניתוח הרגולציה שהגישו, משרד התחבורה ומשרד הבריאות קיבלו ציונים נמוכים במיוחד (24 ו־9). דווקא בתחומים חשובים אלו, שהשפעתם על איכות החיים בישראל אדירה, הרגולטורים אינם עומדים בסטנדרטים בסיסיים של כתיבת ובחינת רגולציה.

ובכל זאת, יש משרדים שלמרות החוסר בפיקוח על הרגולציה לוקחים את תהליך ה־RIA ברצינות. כך למשל משרד השיכון והבינוי, שפעל לשנות את הנוסחה להצמדה למדד תשומות הבניה. המשרד, בהובלת הממונה על חוק המכר עמית גריידי, מצא בעיות ניכרות בשיטה הקיימת ופירט אותן ברמה גבוהה בדוח: הצמדת המחיר עד לתאריך מסירת הדירה מתגמלת את הקבלנים על עיכובים, מדד תשומות הבניה הוא רק חלק מעלות הדירה, ולא נכון להצמיד את כל מחיר הדירה למדד, הקבלנים גובים שכר טרחה עבור עורך דין מהרוכשים בזמן שעורך הדין תלוי בקבלן, ורוכשים רבים לא מקבלים פיצוי על עיכוב במסירה.

כדי לפתור בעיות אלו, משרד השיכון הציע מספר שינויים קונקרטיים וניתח את העלות והתועלת שלהם: ההצמדה של מחיר הדירה תהיה עד תאריך המסירה לפי החוזה, ולא עד תאריך מסירת הדירה בפועל, ההצמדה למדד תשומות הבניה תהיה רק לרכיב עלויות הבנייה ולא לרכיבים אחרים כמו הקרקע, אסור יהיה לגבות שכר טרחה מרוכשי דירה עבור עורך דין, והיעדר פיצוי בגלל איחור במסירת דירה יחול כאשר האיחור נגרם כתוצאה ממעשה או מחדל של הרוכש בלבד. באמצעות רגולציה שמותאמת לבעיה, וכוללת חישובים מפורטים ומספר אפשרויות בתוך ההצעה שלהם. עם זאת, גם משרד השיכון לא בחן חלופות מהותיות.