למה עדיף להניח לילדינו לשחק בכוס פלסטיק במקום להקריא להם סיפור?

ב-1941 יצא ז'ורז' דה מסטרל לטיול רגלי באזוריה הכפריים של מולדתו שוויץ. כששב לביתו הבחין כי בגדיו מכוסים בצמחים דביקים וקוצניים. במקום להסיר אותם הוא התבונן בהם, בחן אותם, וגילה את הקרסים הזעירים שנצמדו בקלות ללולאות הבד. הוא מיד חשב למה הגילוי הזה יכול לשמש אותו, והגה את הרעיון לחבר כך שני משטחים יחד. כך נולד הסקוץ' (צמדן בעברית).

● היום שבו הסברתי לבתי שאין דבר כזה ג'ינס מושלם | קניתי
● כולם אומרים שבסוף "יהיה טוב". אבל זו סתם היפנוזה עצמית | רעיון
● הפרויקט שלכם נכשל? מגיע לכם בונוס ממש גדול על זה | סרנדיפיטי

זה קרה לו כי הוא היה סקרן מאוד, וסירב להניח לאותם קוצים שנדבקו לבגדו. כך נולדו תגליות רבות ששינו את חיינו. ולא מדובר רק במוצרים או פטנטים. קחו למשל את חוק פארטו, הידוע גם בשמו חוק ה־80/20.

כשווילפרדו פארטו, כלכלן ומרצה איטלקי שחי באמצע המאה ה־19, היה צעיר, הוא גידל בגינתו אפונים. לאחר זמן מה הוא הבחין ש־20% מהתרמילים בלבד מפיקים 80% מגרגירים האפונה. במחקרו הוא עסק בפערים כלכליים ולכן החליט לבדוק אם היחס הזה מתקיים גם בתחומי חיים נוספים. להפתעתו הוא גילה ש־80% מהקרקעות והרכוש באיטליה בבעלות 20% מהאוכלוסייה.

כמה עשרות שנים לאחר מכן הגילוי של פארטו הוזנק לעולם העסקי בידי היועץ והסופר ג'וסף מ' ג'ורן, שהחל ליישם את העיקרון בנושאי איכות, לדוגמה, 80% מהבעיה נגרמת מ־20% מהסיבות, 80% מהתוצאות שלנו בעבודה מושגות ב־20% מהזמן.

סקרנות היא המנוע לחקר, ללמידה ולגילוי מקרי של דברים טובים, היא הבסיס לסרנדיפיטי. "היא תכונה מוסרית שהופכת אותך לאדם יותר טוב", אמר פעם הסופר עמוס עוז. הוא עלה להרצות באוניברסיטת רייכמן אחרי חוקר התודעה הדיגיטלית נעם מנלה, וכשהתחלפו השניים הוא התוודה במילים "הרננת את לבי".

מחקרים מראים כי סקרנות בקרב ילדים מנבאת רווחה נפשית חיובית. הם נולדים כמדענים אשר חוקרים את סביבתם בעיניים פקוחות, אוזניים קשובות וחוש מישוש בריא, ורק מאוחר יותר מתחילים החיווטים, אלה המוליכים אותם בנתיבים שנתפסים בעינינו כראויים לטיפוח. למשל לעתים נעדיף להקריא לילדינו סיפור, בשעה שהם מעדיפים לחקור כוס פלסטיק או קוביית משחק. ידע נראה לנו חשוב ואנחנו פועלים נמרצות להעבירו, אבל הרצון לגלות לבד, לחקור, חשוב לא פחות. אלברט איינשטיין אמר פעם: "אני לא חכם במיוחד ולא מחונן במיוחד. אני פשוט מאוד מאוד סקרן".

אבל גם אם נדמה לנו שמוטיב הסקרנות אבד, מתברר שמדובר במיומנות שאפשר לפתח במאמץ מודע. שאלות כמו "למה" ו"איך" הן סקרניות וחקרניות, ומעניינות את השואל כמו את העונה. המתקדמים יוכלו לבקש "ספר לי משהו מעניין שלמדת היום". מתוך עניין אמיתי יגיעו תשובות מעניינות ותיפתח דלת לשיחה שאולי לא תישכח. כדי לעזור לעצמנו יש לפתח תודעת מתחיל, תודעה הפתוחה לכל הכיוונים, שאינה מקובעת, ומאפשרת לדברים חדשים ומפתיעים לקרות.

הפסיכולוג ריצ'רד וייסמן גילה במחקריו מתאם גבוה בין בני מזל וסקרנות: כדי להבחין בהזדמנויות יש לשאול "מדוע", אנשים סקרנים מחפשים אחר החדש ויוצא הדופן וכך הם נתקלים בהרבה יותר הזדמנויות, שפותחות בפניהם את המזל. וייסמן טוען שבאמצעות אספקת מידע מעניין וחדשני ניתן לעורר את המוח, להעביר אותו מטייס אוטומטי להיגוי ידני.

כשאתם גוללים ברשת נקודת הפתיחה לחקר יכולה להיות הקלקה בדיוק במקומות הלא אינטואיטיביים, העמקה בנושאים שפחות משמשים אותנו. חוויית הסקרנות היא כמו אנרגיה מעגלית שמזינה את עצמה. כל גילוי מייצר עוד רובד של שאלות וחקרנות.

הסקרנות מובילה אותנו למחוזות חדשים, היא נקודת הפתיחה במסע לידע חדש, היא תוביל אתכם לאקראיות מבורכת במיטבה.