כוח וגנר לא לבד: ברוסיה יש יותר מצבא פרטי אחד

נשיא רוסיה ולדימיר פוטין אפשר במשך שנים לכוח וגנר להפוך למעין גולם שכעת קם על יוצרו. אולם, הלכה למעשה מדובר רק בגולם אחד, בעת שבה מנהיג צ'צ'ניה רמזן קדירוב מוביל צבא בהנהגתו, שלפי שעה, עדיין משרת את פוטין, ובפברואר קם כוח צבאי פרטי נוסף שעלול להפוך לחזק יותר מכל מקביליו הרוסיים: הצבא הפרטי של ענקית האנרגיה הרוסית גזפרום.

● דרמה ברוסיה: מפקד כוח וגנר יבגני פריגוז'ין הורה לכוחותיו לסגת חזרה לבסיסים 
● "השף של פוטין" שעבר צד ועכשיו מואשם בבגידה: מי האיש שאיים על השלטון הרוסי? 
● פוטין מאשים "בוגדים וחתרנים", אבל הוא יצר אותם | פרשנות

השימוש בגזפרום, שבעלת השליטה בו היא ממשלת רוסיה, כמנוף לחץ אינו זר: החל מהעלאת מחיר הגז לאוקראינה ב-80% בעקבות הפלתו של הנשיא הפרו-רוסי ויקטור ינוקוביץ ב-2014, ועד למאבק הכוחות שמתחולל בין מוסקבה לבין מדינות המערב מאז פלישת רוסיה לאוקראינה בפברואר 2022.

הכוח הצבאי הזה הוקם בעקבות צו שעליו חתם ראש ממשלת רוסיה, מיכאיל מישוסטין, שמאפשר לחברת אנרגיה להקים "ארגון ביטחון פרטי". לכן, גזפרום, שהיא התאגיד הגדול ביותר ברוסיה ומפיקת הגז הטבעי הגדולה בעולם ב-2021, שנה שאותה סיימה עם הכנסות נטו בך 139 מיליארד דולר, דאגה להקים גוף שכזה שמטרותיו מבעוד מועד היו לוטות בערפל.

היו שגרסו כי כל מטרתה של גזפרום היא להגן על התשתיות שלה, החל מבארות נפט וגז, דרך צינורות ועד תחנות שאיבה. אם לוקחים את האליבי הלגיטימי, לכאורה, שבו גזפרום הקימה את גוף הביטחון לטובת הגנה על מתקני תשתיות, כפי שמפעילות גם חברות מערביות כמו BP, אזי מדובר בתירוץ לנוכחות צבאית קבועה במדינות שאינן רק רוסיה. החל מבלארוס במערב ועד קירגיזסטן במזרח.

מעבר לכך, פיתוח תשתיות משותפות כפי שמתוכנן עם מדינות שונות, בהן איראן, עלול להוביל לנוכחות רוסית גם בה - כפי שכוח ואגנר פועל בסוריה. בדרך זו, הכוח הצבאי של גזפרום עשוי להועיל למוסקבה בהשגת מודיעין, במימוש תועלות כלכליות ופוליטיות, ובהגברת מתיחות פנימיות במדינות שונות.

סקר שוק: לאיזו יחידה הכי כדאי "להתנדב"

בשורה התחתונה, המציאות באוקראינה הוכיחה כי אותו גוף ביטחון של גזפרום נועד להוות מכפיל כוח לאינטרסים של הנשיא פוטין. גדודים בשמות "פוטוק" ו"פאקל", שכוללים מגויסים מקרב כוחות האבטחה של גזפרום ופועלים בעלי דרג נמוך אשר הצטרפו אליהם בעקבות הטבות שכר, פועלים באופן נרחב באוקראינה. אותם הכוחות מהווים הזדמנות עבור מנכ"ל גזפרום אלכסיי מילר לצבור כוח לעתיד, באופן דומה לדרך שבה נקט מנהיג כוח וגנר שהאיבה בין השניים ידועה לכל - יבגני פריגוז'ין.

בד בבד, עבור מילר שמעביר חלק משמעותי מהכנסות גזפרום לממשל במוסקבה, זו הזדמנות עבורו להוציא כסף על צבא פרטי שישרת אותו, במקום את משרד ההגנה הרוסי. עם זאת, כמיטב המסורת של היצע וביקוש, גיוס של לוחמים לצבא פרטי הופך ליקר יותר כאשר יש תחרות.

אותה התחרות מובילה לפרסומים של הגדודים באינטרנט, שבאמצעותם יכול אותו רוסי שפטור מגיוס לעשות סקר שוק ולבדוק לאיזו יחידה הכי כדאי לו "להתנדב". בה בעת, יש ניסיונות להעביר לוחמים בין היחידות הפרטיות למחצה. פריגוז'ין, למשל, ניצל את אחד מאותם הפרסומים האופייניים שלו ברשתות החברתיות לאחרונה, כדי לשלוח מסר עקיף למילר שבו סיפר כי "שוחח" עם חיילים של גדוד פוטוק.

המציאות התחרותית הזו לא פשוטה לגזפרום שהרווח הנקי שלה צנח בשנת 2022 ביותר מ-40% ל-1.226 טריליון רובל (כ-15.77 מיליארד דולר). אותה הירידה הדרסטית נבעה הן מהשלכות הפלישה לאוקראינה והן בשל עליית מסים. המלחמה הובילה לנפילה משמעותית בייצוא הגז הטבעי, שמהווה מקור הכנסה מרכזי של גזפרום. זה ירד בקרוב לחצי ב-2022, והסתכם ב-101 BCM (מיליארד מטרים מעוקבים). נזכיר כי החל מפרוץ המלחמה באוקראינה ב-24 בפברואר אשתקד, שיעור ייבוא הגז הטבעי של מדינות אירופה מגזפרום צנח מ-45% ל-7% בתוך חודשיים.

הסיטואציה הזו, שבה גופי ביטחון עצמאיים למחצה מוקמים ברוסיה, הפכה לדבר שבשגרה. ניסיון ההפיכה של פריגוז'ין הוא ההיפך מהיעד שאליו שאף פוטין באמצעות כוחות אלו, ותוצאות הפעולה הנרחבת עשויים להשפיע במישרין לא רק על הפלישה לאוקראינה, אלא גם בעתיד הקרוב על אותם כוחות פרטיים שלא בהכרח סרים למרותו של הנשיא.