האם חוק שהנשיא לא חתם עליו לא ייכנס לספר החוקים?

נכון - ההצהרה נכונה ומדויקת
נכון ברובו - ההצהרה נכונה ברובה, אך יש בה מרכיב שאינו נכון או אינו מדויק
חצי נכון - חלק מההצהרה נכון וחלקה שגוי, או שהיא אינה כוללת פרטים מהותיים שעשויים לשנות את משמעותה
לא נכון ברובו - חלק קטן מההצהרה נכון ורובה שגוי, או שהיא מחסירה פרטים יסודיים באופן היוצר הטעיה מהותית לגבי משמעותה
לא נכון - ההצהרה כלל אינה נכונה
מטעה - ההצהרה יוצרת מצג שווא או רושם שגוי, אף שהיא מתבססת על עובדות נכונות
כן, אבל - עובדה נכונה בפני עצמה, אך עובדות שלא צוינו עשויות להעמידה באור אחר. מומלץ לבחון את הדברים בפרספקטיבה רחבה יותר
לא מבוסס - לא קיימים נתונים עליהם ניתן לבצע קביעה פוזיטיבית לגבי נכונות הטענה, ואלה גם לא נאספים
ללא ציון - המצב העובדתי מורכב מכדי לתת לאמירה ציון מובהק. הסיבות האפשריות לכך יכולות להיות: התבטאות שאינה מובהקת מספיק וניתן לפרש אותה במספר צורות, מחלוקת בין מומחים, מתודולוגיות שונות שלא ניתן להכריע ביניהן ועוד

שם: מרב מיכאלי
מפלגה: העבודה
פלטפורמה: טוויטר
תאריך: 25.7.23
ציטוט: "כדי שחוק חדש ייכנס לספר החוקים שלנו, נשיא המדינה צריך לחתום עליו"
ציון: לא נכון

יום לאחר שהכנסת העבירה את התיקון לחוק יסוד: השפיטה שמצמצם את היכולת של בית המשפט לבקר את פעולות הממשלה באמצעות עילת הסבירות, יו"ר מפלגת העבודה חה"כ מרב מיכאלי צייצה: "אני קוראת לחברי הנשיא הרצוג - אל תחתום על החוק לפני שגורלו יוכרע בבית המשפט העליון.

"כדי שחוק חדש ייכנס לספר החוקים שלנו, נשיא המדינה צריך לחתום עליו. אתמול העבירה הקואליציה ברוב הדחוק שלה, בניגוד לרצון רוב העם, חוק שפוגע קשות בדמוקרטיה שלנו. מפלגת העבודה עותרת נגדו לבג"צ וכך גם רבות ורבים אחרים".

סעיף 11(א)(1) לחוק יסוד: נשיא המדינה קובע שנשיא המדינה "יחתום על כל חוק חוץ מחוקים הנוגעים לסמכויותיו". החוק שעבר מדבר על "סבירות ההחלטה של הממשלה, של ראש הממשלה או של שר אחר", הרי שהנשיא לא נכלל בה. מאחר שהחוק לא נוגע לסמכויות הנשיא, אכן יש צורך בחתימת הנשיא הרצוג גם על חוק זה. עם זאת, נשאלת השאלה מה יקרה אם הרצוג יחליט שלא לחתום.

שוחחנו עם ד"ר דנה בלאנדר, עמיתת מחקר במכון הישראלי לדמוקרטיה. היא הסבירה: "השאלה היא אם מדובר בסמכות שיש בה שיקול דעת או שזה אוטומטי. אני לא אגיד שזה שנוי במחלוקת, כי רוב המשפטנים וגם בית המשפט בעצמו הניחו שזו סמכות שלא בשיקול דעת אלא משהו פורמלי. כדי להיכנס לתוקף חוק חייב להתפרסם ברשומות, והוא לא חייב את החתימה כדי להתפרסם ברשומות".

בלאנדר הפניתה אותנו לשני נשיאי עליון בדימוס שעסקו בעניין. הראשון הוא משה לנדוי, שכתב על כך בסדרת הספרים "פירוש לחוקי היסוד" של הוצאת נבו, בספר שעסק בחוק יסוד: נשיא המדינה (שיצא ב-1994). כך כתב לנדוי על סעיף 11(א)(1): "הוראה זו הוחקה כנראה כדוגמת הוראות דומות בחוקות של מדינות אירופיות. בכמה ממדינות אלה חתימת הנשיא על חוקי הפרלמנט היא בבחינת סמכות שיש עמה שיקול־דעת, באופן שניתנת לנשיא זכות וטו העשויה למנוע, או לפחות לעכב, את כניסת החוק לתוקפו; ואילו לפי ההוראה שבחוק־היסוד שלנו ברור שהמדובר בתפקיד חובה, שיש לו חשיבות סמלית בלבד. אכן, חברי־הכנסת אונא והררי הציעו בהסתייגות לסעיף קטן זה, כי 'נשיא המדינה רשאי לדרוש שלפני שיחתום. על חוק תקיים הכנסת דיון חוזר בענין שיצוין', כלומר: זכות וטו 'סוספנסיבית'".

השנייה היא דורית בייניש, שדנה בשאלה הזו בדנג"ץ 219/09 (שר המשפטים נ' ניר זוהר), שהפסיקה בו ניתנה ב-2010. העתירה עסקה בעיקר בניר זוהר, עבריין שנגזר עליו מאסר עולם, שביקש שיקצבו את עונשו. למרות שהנשיא דאז משה קצב הסכים לקצוב את עונשו ל-32 שנים, שרת המשפטים דאז ציפי לבני סירבה לחתום על ההחלטה וכך גם שרי המשפטים שאחריה. זוהר עתר כדי שבית המשפט יורה למי מהם להוסיף את חתימתו לחתימת הנשיא, או לחלופין שכתב ההקלה בעונש תקף גם ללא חתימת שר המשפטים. כדי לדון בשיקול דעתו של הנשיא בענייני חנינות, בייניש ערכה הפרדה בין הסעיפים הקטנים של סעיף 11 לחוק יסוד: נשיא המדינה, בדגש על ההבדל בין סעיף קטן (א) - בו נכללים התפקידים של הנשיא כמו חתימה על חוקים וקבלת אמנות של שגרירים - לבין סעיף קטן (ב) בו נכללת הסמכות לחון עבריינים או להקל בעונשם.

כך בייניש כתבה: "סעיף 11 יוצר הבחנה בין התפקידים שנמסרו לנשיא ובין הסמכות שהועברה לו לחון עבריינים. ההבחנה היא גם לשונית - תפקידי הנשיא מתוארים בלשון חובה לעומת הסמכות המתוארת ככוללת מרכיב של שיקול דעת; וגם צורנית - סעיף 11(א) מייחד עצמו לתפקידי הנשיא בעוד שסעיף 11(ב) מייחד עצמו לסמכות החנינה. להבחנה זו שבין תפקידים וסמכויות שתי השלכות מרכזיות. ראשית, יש להבחנה השפעה על היקף שיקול הדעת שנמסר לנשיא. בעוד שתפקידי הנשיא שהם תפקידי חובה שעליו למלא מכוח החוק, אינם מותירים שיקול דעת; סמכות החנינה מקנה שיקול דעת לנשיא, והוא רשאי להפעילה במקרה נתון או להימנע מהפעלתה (ראו לנדוי, פירוש לחוק היסוד, עמ' 23). שנית, נטען בעבר כי ההבחנה בין תפקידים וסמכויות משליכה על חתימת הקיום ועל שיקול הדעת שנמסר במסגרתה. מקום בו מדובר בתפקיד - שאין בו גרעין ממשי של שיקול דעת - חתימת הקיום אף היא נעדרת מרכיב של שיקול דעת והיא טקסית ופורמאלית בעיקרה. לעומת זאת, מקום בו יש לנשיא שיקול דעת, כמו בסמכות החנינה, גם לשר החותם מסור שיקול דעת בהתאמה" (ההדגשות במקור). כלומר, בייניש ראתה בתפקידים שמפורטים בסעיף 11(א) כתפקידים שאין בהם שיקול דעת, והם פורמליים בעיקרם.

ד"ר בלאנדר הסבירה לנו שבשנותיה הראשונות של המדינה היו מי שקראו - בעיקר למתן שיקול דעת לנשיא המדינה בחתימה על חוקים. מדובר בחברי כנסת בעיקר ממפלגות האופוזיציה, כמו המפלגות שלימים הפכו לליכוד או מהמפד"ל. "מנחם בגין סבר שבהיעדר בית פרלמנט שני שיכול לבקר חקיקה, צריך לתת סמכות כזו לנשיא", היא אומרת.

יש להתייחס גם לשאלה האם נעשו ניסיונות בעבר של נשיאים שלא לחתום על חוק. ד"ר בלאנדר מצביעה על שני מקרים שבהם התעוררה השאלה. "יצחק בן צבי הביע מורת רוח מביטול עונש המוות וריבלין ממעמדה של השפה הערבית בחוק הלאום, אבל בסופו של דבר השם שלהם מופיע על החוקים (ריבלין חתם בערבית). בעיקרון זה יכול להיות רק אקט מחאה סמלי".

במרץ האחרון בלאנדר ופרופ' עופר קניג (גם הוא מהמכון הישראלי לדמוקרטיה; השניים עובדים על מחקר בנושא מוסד הנשיאות בישראל) פרסמו מאמר ב-ynet בו סיפרו מעט על זכות הווטו של ראש מדינה סמלי. כך נכתב שם: "באוסטריה ובגרמניה נהנים נשיאים מסמכות וטו עקיפה, והם נדרשים לחתום על חוקים רק אם הם נחקקו בהתאם להוראות החוקה. באיסלנד, אם הנשיא סירב לחתום על חוק והפרלמנט מתעקש שלא למשוך אותו, מתקיים משאל עם בנושא. באיטליה, יוון, ליטא והונגריה הנשיא יכול להחזיר את החוק לבחינה מחודשת בפרלמנט, וכדי לחוקק אותו שוב נדרש רוב מוחלט או מיוחד. באירלנד רשאי הנשיא להפנות חוק לבית המשפט העליון לשם בחינת החוקתיות שלו. אם בית המשפט מצא שהחוק או אחד מסעיפיו לא מתיישב עם הוראות החוקה - הנשיא לא יחתום עליו". דוגמה שקיבלה הרחבה היא פולין: "חוקת פולין מעניקה לו כמה אפשרויות לעכב חקיקה: הוא רשאי להפנות חוק לבית המשפט החוקתי לצורך בחינת תאימותו או אף להטיל עליו וטו ולהחזירו לפרלמנט לבחינה מחודשת, בצירוף הנימוקים להתנגדותו. הפרלמנט יכול להתגבר על הווטו ולחוקק מחדש את אותו חוק רק ברוב של שלוש חמישיות".

כן חשוב להגיד שהדבר אינו מוחלט שכן טרם עמד ישירות למבחן בית המשפט. כך אמרה בלאנדר למשרוקית: "אני לא חושבת שהחוק לא ייכנס לתוקף. זה לא יעורר משבר חוקתי. אבל בגלל שזה עוד לא קרה, אני לא יכולה להגיד בוודאות מה יקרה אם יחליטו לעתור במקרה כזה לבית המשפט". יצוין שבכל מקרה, לפי דיווח של כאן 11, הרצוג לא מתכוון להימנע מחתימה, בין היתר לאחר שקיבל חוות דעת שאין לכך משמעות מעשית. בנוסף החוק כבר פורסם ברשומות, עם שמו של הרצוג, למרות שמבית הנשיא נמסר לנו שנכון ל-26 ביולי בצהריים הנשיא טרם חתם פיזית על החוק, ובנוסף שאין שום צורך בחתימה לצורך פרסום ברשומות.

לסיכום, אכן חוק יסוד: נשיא המדינה קובע שהנשיא צריך לחתום על חוקי המדינה. עם זאת, הפרשנות המשפטית הרווחת, כולל זו שבאה משני נשיאים של בית המשפט העליון בעבר, היא שאין לנשיא שיקול דעת לגבי החתימה על חוק ושלחתימתו משמעות סמלית בלבד. בנוסף, חוק צמצום עילת הסבירות פורסם ברשומות לפני שהרצוג חתם עליו פיזית. לכן דבריה של מיכאלי לא נכונים.