ללא תקדים במערב: למה ישראל צריכה פתרון תחבורתי שלא הוכיח את עצמו?

משרד התחבורה מקדם מתווה תקינה לכלי תחבורה המיוצר על־ידי חברה סינית, ולא פעל באף מדינה אחרת מלבד סין, ולדברי החברה גם במלזיה ובאמירויות. מדובר ב"רכבת על גלגלים" - מעיין הכלאה בין רכבת לאוטובוס. גורמים בענף התחבורה תוהים מדוע משרד התחבורה בישראל, שממילא נמצא בפער של עשרות שנים ביחס למדינות העולם המערבי, עושה כל מאמץ לייצר רגולציה ותקנות לכלי שרק חברה אחת מסוגלת לייצר.

בהודעה שהפיץ משרד התחבורה לאחר הסיכום התקציבי מול משרד האוצר הוא הודיע שיקדם את ה"רכבת על גלגלים (ART) מערכת הסעת המונים מתקדמת שאינה מצריכה הקמה ממושכת ויקרה של תשתיות". במסיבת עיתונאים שהתקיימה השבוע, הצהירה שרת התחבורה מירי רגב כי כלי התחבורה יגיע לרישוי בקרוב ויפעל במקומות שונים כמו שדה התעופה רמון - אילת, ובאזור השומרון.

"מדוע לעשות ניסוי על אזרחי ישראל?"

את ה־ART מייצרת רק חברה אחת - CRRC, והיא פועלת ב־7 ערים בסין. כל הנסיונות של הסינים לקדם את כלי התחבורה במקומות שונים בעולם המערבי נחלו כישלון לעת עתה. אך בישראל, משום מה המצב שונה.

המערכת מיובאת ארצה על ידי חברת מאיר מיינד פרויקטים בע"מ. גורמים בענף התחבורה טוענים כי היא נקשרה בשמו של האלוף במיל' ישראל זיו, מנכ"ל חברת גלובל גרופ שמספקת ייעוץ בטחוני וניהול פרויקטים אזרחיים ללקוחות עסקיים וממשלות. בעבר אף הוטלו עליו סנקציות, שהוסרו בינתיים, על ידי הממשל האמריקאי.

תחילה היבואנים טענו כי אין להם כל קשר לזיו, אך האחרון אישר לגלובס כי אמנם הלווה לחברה היבואנית כסף, אך לא פעל בנושא מול גורמים במשרד. כך או כך, המעורבות יכולה להעיד על העניין הרב שהצליחו היבואנים לייצר סביב כלי התחבורה הזה ולהצביע על חלק מהגורמים המעוניינים בהצלחתו על אף ההימור שבדבר.

בשנת 2019 זכתה CRRC הסינית במכרז לפיילוט שפרסמה חברת נתיבי איילון לבחינת כלי תחבורה ארוכים. כלי התחבורה הגיע למתקן ניסויים באשדוד ועבר את הניסוי בהצלחה. במשרדי הממשלה הדעות חלוקות מאוד ביחס אליו שכן הוא לא מגיע עם תקינה אירופית או אמריקנית. בדיונים שנקבעו לפני כשנה הוחלט להסתמך רק על תקינה קיימת, ואולם בחודשים האחרונים המגמה השתנתה ובמשרד התחבורה עושים מאמץ "יצירתי" לבניית מתווה תקינה ייעודי.

הכלי יצריך לא רק תקינה ייחודית אלא גם שינוי של תקנות התעבורה ועדיין לא ברור איך להתייחס אליו כרכבת או כאוטובוס. בנוסף, הוא מצריך גם שינוי תכניות שכן הרדיוסים שהוא מבצע שונים מאלו של כלי תחבורה אחרים. זאת בשל היותו רחב יותר ובעל תמרון מוגבל.

בנוסף לכך, הכלי גם מצריך הקמת דיפו (מוסך רכבות ייעודי) ולהשען מבחינה תחזוקתית על חברה יחידה. לכן, גורמים בענף מצביעים על הפרויקט כ"הרפתקה שאין לנו פריבילגיה לקדם אותה".

גורם אחר שבקיא בניסיונות להכניס את הכלי הזה לארץ תהה "מדוע לעשות ניסוי על אזרחי ישראל? רק כי יש להם לוביסטים חזקים? זה כלי שמצריך להכין תשתיות יעודיות מבחינת רוחב ורדיוס פניה כשאין תקינה בינלאומית מקובלת והוא בשימוש מועט. ואם תהיה בעיה עם חלקי חילוף או תחזוקה? אם הסינים יחליטו להפסיק לייצר?".

אין מקום לטעויות נוספות

אז מה המניעים לקידום הפרויקט למרות זאת? ככל הנראה מדובר בכלי תחבורה מוצלח. בשל אורכו (32 מ') העדיף על אמצעי תחבורה אחרים, הקיבולת שלו גבוהה יותר מהם ונכנסים בו 250 נוסעים. אמנם, מבחינת קיבולת נוסעים הוא נמוך בהשוואה לרכבת הקלה בה נכנסים כ־500 נוסעים, אך זמן ההקמה ועלותה התקציבית של הרכבת על גלגלים משתלמת יותר. יחד עם זאת, מדובר כאמור בהימור, שכן אין תקדים לשימוש בעולם המערבי, שאחריו ישראל מנסה להתחקות מבחינה תחבורתית.

כנראה שיש למערכת יתרונות נוספים: היא יכולה לנוע ללא מסילה ייעודית משום שמדובר בסופו של דבר באוטובוס חשמלי ארוך מאוד ולנוע במהירות. כמו כן, בשל עלותו כלי התחבורה יכול להתאים למקומות שבהם אין מספיק ביקושים לרכבת קלה, אך די ביקושים לשירות לאוטובוסים.

מנגד, יש הטוענים שבשעה שהמצוקה התחבורתית בישראל חמורה כל כך והמצב בעייתי ממילא, אין מקום לטעויות נוספות על גבי אלו שכבר נעשו בעבר ומנעו השקעה תשתיתית משמעותית.

הממשלה "מכרה" את הכלי לראשון לציון

מבחינה פוליטית, מדובר בהבטחה שמשרד התחבורה פיזר בשנים האחרונות כשהתמקד בראשון לציון. העיר הייתה אמורה להכנס לתוואי הקו החום של הרכבת קלה, אך לבסוף הפרויקט שונמך ל־ART.

משרדי הממשלה גם "מכרו" את הפתרון, שעדיין אינו אפוי, למעבר צה"ל לנגב - שם משרד הביטחון דרש אמצעי תחבורה רבי קיבולת וזו מעיין פשרה. הדבר גם יסייע למשרד התחבורה והאוצר להענות לדרישות שונות לחיבורם של ערים למערכות להסעת המונים.

מעבר לסיבות האלו, יש גם המעלים שאלות ביחס למוטיבציה המוגברת של המשרד לפרוס שטיח אדום להכנסת כלי התחבורה הזה לישראל. בכל אופן, המבחן עשוי להיות בתנאי המכרז שייקבעו בסופו של דבר, כשבראשם מתנוססת השאלה האם יצא מכרז לקרונות בעבור קו מסוים או מכרז הפעלה, שבמסגרתו המפעיל יוכל לבחור איזה כלי שירצה ויעמוד בתנאים.

אולם גם אז, אין עדיין כלים מתחרים באורך ובקיבולת של ה־ART הסיני שעשוי להיות מתועדף גם במקרה של מכרז תחרותי.

תגובת CRRC: "קונצרן CRRC וחברת מינד פרוייקטים ניגשו בזמנו למכרז הבינלאומי שפרסמה המדינה ונת"א בחודש יוני 2020 וזכו במכרז כדין, לאחר חתימת הסכמים והעמדת ערבויות בוצעו ע"י המדינה סדרת ניסויים מעמיקים כפי שנדרשו על ידי המדינה לכלי ה־ART ברמה התפעולית, חשמלית, בטיחותית, רדיוס סיבוס, נגישות לנכים, חווית נסיעה ואספקטים נוספים. לאחר שכלי ה־ART סיים בהצלחה רבה את הניסויים, בוצעה ככל הידוע לנו בדיקה כלכלית על ידי המדינה שתוצאותיה מוכיחות ברמת מובהקות גבוהה כי ה־ART הינו הכלי היעיל ביותר הקיים לעומת חלופות תח"צ אחרות, בשנה אחרונה אנו עמלים ימים ולילות להסדרת נושא התקינה ל־ART מול אנשי המקצוע ויועצים בכירים של משרד התחבורה".

תגובת משרד התחבורה: "'רכבת על גלגלים' הוא כינוי לכלי תחבורה רב קיבולת המסוגל להסיע מספר נוסעים רב. משרד התחבורה מתכנן להוציא מכרז הפעלה לקו החום בסוף שנת 2024, שבמסגרתו ייבחנו כלי רכב רבי קיבולת (מעל 18 מטרים). במהלך השנים האחרונות, פרסם משרד התחבורה פעמיים קול קורא לכלים רבי קיבולת, עליהם התקבלו הצעות. באשר להגדרת רישוי הכלי, יצוין כי במסגרת מכרז ההפעלה העתידי של הקו החום, תינתן התייחסות לדרישות הרישוי והרגולציה, כבכל מכרז. בנוסף ובמקביל, המשרד בוחן ישימות להפעלת כלי רכב רבי קיבולת (מעל 18 מטרים) קיים בטווח המיידי בתוואי קיים שימצא מתאים לכך".