קרן כספית, פיקדון בבנק או בכלל אג"ח: המדריך למשקיע הסולידי

מדובר באפיק השקעה שנחשב לסולידי ביותר, והוא למעשה מהווה סוג של תחרות בפיקדון הבנקאי. מכיוון שבנק ישראל הוא הגורם שמוכר את המק"מ, רמת הבטיחות שלו היא בדרגה של המדינה עצמה, כלומר גבוהה יותר מזו של הבנק.

המק"מ מונפק מדי חודש בחודשו, כאשר כל סדרה זוכה למספר סידורי. הספרה הראשונה מתארת את החודש שבו יפרע המק"מ, והספרה האחרונה - את השנה הקלנדרית. כך לדוגמה, מק"מ שמספרו 1123, יפרע בשבוע הראשון בחודש נובמבר בשנת 2023.

המק"מ מונפק מראש בערך נמוך מערכו המיועד בעת הפדיון, תוך הבטחה לתשלום של שקל אחד במועד הפירעון בעבור ערך נקוב אחד. לדוגמה, הוא יימכר למשקיע בסכום של 98 אגורות לערך נקוב, ובמועד הפירעון יהיה שווה לשקל אחד, כך שה"תשואה" עליו בדוגמה זו הינה 2%. כיום הריבית שהם מציעים גבוהה הרבה יותר ועומדת על 4.8% במונחים שנתיים.

על מחיר המק"מ עשויים להשפיע ריבית בנק ישראל, שיעור האינפלציה והציפיות לאינפלציה. זאת היות ומדובר באפיק השקעה שקלי במהותו, שכן מחיר הפדיון שלו קבוע והוא אינו מוצמד לשום דבר אחר.

התשואה: 4.8% במונחים שנתיים

יתרונות: בניגוד לפיקדונות ובדומה לקרנות הכספיות, גם את המק"מ ניתן להנזיל בכל עת. אולם, פדיון לפני המועד הקבוע ייעשה בהתאם לשער המק"מ ביום המסחר הרלוונטי, מה שעלול להוביל גם להפסד על ההשקעה. אם המשקיע יחזיק בו עד למועד הפדיון הסיכון להפסד נמוך מאוד מאחר שבנק ישראל הוא המנפיק על אגרת החוב.

חסרונות: בדומה לפיקדון בנקאי, גם כאן המיסוי הוא 15% על הרווח הנומינלי, אך אפשר להתקזז במס עם ניירות ערך אחרים. יש לזכור כי רכישת ומכירת מק"מ כוללת עמלות, ולכן כדאי להשוות ולהתמקח על גובהן אל מול הבנק או מול מערכת המסחר.

כיום מנוהלים בהן כמעט 90 מיליארד שקל המהווים יותר מ-21% מתעשיית הקרנות, בעוד שלפני תחילת העלאות הריבית של בנק ישראל הוחזקו בהן רק כ-4% מנכסי התעשייה.

הן הרבה יותר סולידיות מאשר קרנות נאמנות אחרות (המשקיעות במניות ובאג"ח) ומציעות ריבית כמעט קבועה. הקרנות הכספיות יכולות להשקיע בפיקדונות בנקאיים; במק"מים (תעודות מלווה קצר מועד אליהן נגיע בהמשך); בניירות ערך מסחריים בדירוג A1 (ומעלה) עד 25% מהתיק, ולא יותר מ־2.5% לנייר ספציפי; ובאיגרות חוב ממשלתיות, או כאלו המדורגות בדירוג AA ומעלה, ולכן הריבית שהן מציעות גבוהה במקצת מהריבית של הבנק המרכזי.

חשוב לשים לב כי בניגוד לפיקדונות בריבית קבועה שם הריבית מעוגנת בחוזה ובדומה להשקעה באג"ח, מי שהשקיע את כספו בקרנות הכספיות לפני שהריבית הגיעה לרמתה הנוכחית, טרם ראה גילום מלא של העלאת הריבית ברווחי ההשקעה שלו. מי שישקיע בהן מכאן והלאה, יראה תשואה שנתית של 4.75% (עד שהריבית תתחיל לרדת).

במקביל לקרנות השקליות, ניתן להשקיע גם בקרנות כספיות דולריות שמניבות לאחרונה תשואה אף גבוהה יותר. הסיבה לכך היא שהריבית בארה"ב גבוהה יותר והמשקיעים נהנים גם מהתחזקות הדולר (כשהדולר ייחלש מול השקל ההשפעה תהיה הפוכה), כאשר ישנן קרנות כספיות דולריות שהשיגו תשואה דו ספרתית בשנה האחרונה.

המוצר הפך לכה מבוקש וחלק ממנהלי הקרנות מיהרו לנצל זאת ולהעלות דמי ניהול. אולם, התברר כי הציבור היה חכם יותר ובא חשבון עם אלה שייקרו משמעותית את התשלום והעדיף את הקרנות הזולות יותר.

גם במשרד האוצר זיהו את הפוטנציאל של המוצר ובימים אלו מקדמים שם יחד עם רשות ני"ע קרנות כספיות חדשות שיוכלו להציג לחוסכים "תשואה חזויה". המהלך זוכה לביקורת חריפה בטענה שהוא יכול להטעות משקיעים, אך זוהי פרקטיקה הנהוגה ברחבי העולם מזה זמן רב.

התשואה: 4.7% בקרנות הכספיות השקליות

יתרונות: הקרנות הכספיות נזילות מאוד ואפשר לשחרר את הכסף המושקע בהן באופן כמעט מיידי. בנוסף, המיסוי בהן עומד על 25% מהרווח הריאלי (הרווח בהפחתת האינפלציה), כך שכל עוד הריבית שהושגה בהן הייתה נמוכה מהאינפלציה, המשקיעים לא שילמו מס כלל. עם ירידת האינפלציה מתחת לשיעור הריבית מתחילים המשקיעים לשלם מס, אך הוא נמוך מהמס על הפיקדונות הבנקאיים.

חסרונות: מדובר במכשיר השקעה שהריבית שהוא מציע הינה ריבית משתנה. כאשר ריבית בנק ישראל תרד (על פי התחזיות יש עוד לא מעט חודשים עד שזה יקרה), גם הריבית בקרנות הכספיות תרד. עם זאת, מדובר במכשיר שמיועד לתקופות קצרות, שזהו על פניו חיסרון, אך כל עוד סביבת הריבית גבוהה הלקוחות מרוויחים.

הפיקדונות עמדו בחודשים האחרונים במרכז הביקורת שהופנתה כלפי הבנקים, לאחר שהם גלגלו באופן איטי ולא מלא את עליית הריבית של בנק ישראל לריבית שהם מציעים ללקוחותיהם. במקביל, הם מיהרו לגלגל את הריבית להלוואות שלוקח מהם הציבור.

נכון לחודש יולי' הריבית הממוצעת שיקבל מי שיסגור את הכסף לשנה עומדת במערכת הבנקאית על 4.58% בריבית קבועה, ו־4.38% במסלול בריבית משתנה. זאת בעוד שריבית הפריים (ריבית בנק ישראל + 1.5%) עומדת על 6.25%, כך שיש עוד לאן לשפר את ההצעות ללקוחות.

מי שיסגור את כספו לתקופה של עד חודש יקבל ריבית נמוכה הרבה יותר, של 2.68% בממוצע. נזכיר כי הריבית החציונית בקרב הבנקים נמוכה יותר מאשר הריבית הממוצעת. הפער נובע מכך שהלקוחות הגדולים, עם הפיקדונות הגדולים, מקבלים ריביות גבוהות יותר מאשר משקי הבית עם הפיקדונות הקטנים יותר.

התשואה: 4.6% ממוצע לשנה בריבית קבועה

יתרונות: ביטחון. מדובר למעשה בחוזה מול הבנק שיהיה מחויב לשלם את הריבית עלייה התחייב אם הלקוח ישאיר את החיסכון סגור למשך כל התקופה. בנוסף, אפשר לפתוח פיקדון גם בבנק בו לא מתנהל החשבון העיקרי, כך שאפשר לעשות סקר שוק ולפתוח פיקדון בבנק אחר שמציע ריבית גבוהה יותר.

חסרונות: היעדר נזילות. הכסף יהיה סגור למשך כל התקופה או בכפוף לתחנות יציאה שנקבעו מראש. בנוסף, בעת משיכת הכסף תשלמו מס נומינלי של 15% על הרווח, כלומר בכל מקרה תשלמו אותו.

מי שיסגור את הכסף לשנה יקבל בממוצע 4.58% בריבית קבועה ו־4.38% במסלול בריבית משתנה.

תשואת האג"ח השקליות הארוכות של ממשלת ישראל ל־10 שנים עומדת כיום על כ־4.2% לשנה (לפי מדד תל־גוב שקלי 10+) שיעור שעד לפני חודשים ספורים נראה היה דמיוני. הן חצו את רף 4% הסימבולי במרץ השנה, ולאחר מכן נעו בעצבנות, כאשר ביולי עם ההתאוששות בבורסה נסוגו שוב מתחת לאותו הרף.

עם זאת, מאז זינקה התשואה עד לרמתה הנוכחית בהתמדה. האג"ח ל־10 שנים בארה"ב מעניקות כ־4.25% לשנה ואף שהו בימים האחרונים בסביבה גבוהה יותר. גם כאן, כל עוד הדולר מתחזק מול השקל, יש יתרון בהשקעה באג"ח דולרי, אך אם המגמה בשוק המט"ח תשתנה היתרון עשוי להפוך לחיסרון.

גם באג"ח הקונצרניות של חברות גדולות בישראל הזוכות לדירוגים גבוהים נפתחו אפשרויות. השקעה שלא היו בעבר. כך האג"ח השקליות של בנק הפועלים לדוגמה נוגעות בתשואה מירבית לפדיון של 4.71% (סדרה 101), במח"מ של 1.71 שנים, בעוד אג"ח שהנפיק בנק לאומי הנסחרות בבורסה (סדרה 180) בתשואה מירבית של 4.74%, במח"מ של 1.5 שנים.

הרווח מהשקעה באג"ח מתחלק לשניים: הסוג הראשון הוא רווח כתוצאה מהריבית המובטחת עם רכישת האג"ח. השני הוא רווחי הון במידה שבמועד המכירה המשקיע מוכר את האגרת במחיר גבוה מזה בו רכש אותה (בתרחיש ההפוך יירשם לו הפסד).

תשואה: באג"ח הארוכות של ממשלת ישראל 4.2%, באג"ח קונצרני בדירוג גבוה כ־5%

יתרונות: ההריבית על האג"ח קבועות לאורך תקופת חייהן. מדובר על השקעה בסיכון נמוך מאוד באג"ח הממשלתי, וגם באגרות החוב של החברות בעלות דירוגים גבוהים. ככל שמשקיע מוכן לקחת על עצמו סיכון גבוה יותר ולהשקיע בחברות עם דירוג נמוך יותר, הוא יקבל תשואה גבוהה יותר על ההשקעה, אך גם הסיכון להחזר כספו גדל.

חסרונות: כמו בכל מוצר, גם באג"ח לא הכל ורוד. אם מדינה או בעיקר חברה שהנפיקו את איגרת החוב נקלעות לקשיים, מחזיקי האג"ח חשופים לסיכון של אי־קבלת התמורה במלואה. בנוסף, כאשר הריביות החלו לעלות, כפי שקרה לדוגמה ב־2022, מחירן של איגרות החוב נחתך ומי שרכש אותן קודם ספג הפסדי הון ניכרים.