הסיוע לאוקראינה רוקן את מאגרי הנשק של אירופה וישראל היא המרוויחה הגדולה

מהדורות החדשות רעשו בשבוע שעבר עם היוודע האישור האמריקאי למכירת מערכת חץ 3 לגרמניה תמורת 3.3 מיליארד דולר. כמה העסקה הזו חריגה? לשם השוואה, היקף המכירות של התעשייה האוויריות לאורך כל החציון הראשון של 2023 עמד על כ־2.5 מיליארד דולר. ואם זה לא מספיק, בחברות הביטחוניות הגדולות בישראל מעריכים שבשנים הבאות המספרים רק צפויים לגדול.

ואכן, בצמרת המדינה בונים על העסקאות הבאות שעוד יצאו לפועל. המחשה לכך התקבלה בחודש שעבר, עת פרסמה סוכנות דירוג האשראי מודי'ס אזהרה מיוחדת לכלכלת ישראל. ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר האוצר בצלאל סמוטריץ' ניסו להקטין את חשיבות המאורע עם הודעה שלפיה "כשהאבק יתפזר יתברר שכלכלת ישראל חזקה מאוד". את התזה הזו הם נימקו בכך ש"התעשיות הביטחוניות מפוצצות בהזמנות".

צריך לומר שהביקוש הרב לאמצעי לחימה הוא תופעה גלובלית, אך החברות הישראליות מצליחות לבלוט. במהלך שנת 2022, שלוש החברות הביטחוניות הישראליות הגדולות שיפרו את מעמדן בזירה הבינלאומית, כפי שעולה מדירוג 100 החברות הגדולות בעולם של אתר Defense News. אלביט זינקה מהמקום ה־31 בעולם ל־21, התעשייה האווירית קפצה מהמקום ה־37 בעולם ל־29, ורפאל עלתה מהמקום ה־41 ל־34.

שיא במספר חוזים, וגם הוא צפוי להישבר

במבט רחב, הייצוא הביטחוני לשנת 2022 הסתכם בהיקף שיא של חתימה על חוזים חדשים - 12.5 מיליארד דולר. זו הייתה השנה השנייה ברציפות שבה נקבע שיא, לאחר שהיקף החוזים החדשים ב־2021 עמד על 11.3 מיליארד דולר. אלא שגם השיא של 2022 צפוי להישבר בקרוב.

תקציבי הביטחון שמאושרים בעת הנוכחית במדינות המערב בכלל, ואירופה בפרט, צפויים לתת את אותותיהם בהיקף הזמנות גדול יותר החל משנת 2024. מתוך תקציבים אלו, חלקים בלתי מבוטלים יהיו מופנים לישראל, מעצם היותה בחזית הטכנולוגיה הביטחונית הבינלאומית.

כדי להבין כמה ישראל נמצאת בחזית הזו, ניתן להסתכל על מכירת מערכת קלע דוד של רפאל לפינלנד תמורת 316 מיליון אירו, שאותה אישר הממשל האמריקאי באוגוסט. בהלסינקי קיימו מכרז שאליו ניגשו שמונה חברות - מישראל, ארה"ב, צרפת ועוד - והפינים בחרו בקלע דוד.

וזו אינה העסקה המשמעותית היחידה של רפאל השנה, שגם מכרה ליוון טילי ספייק תמורת כ־1.4 מיליארד שקל בחודש אפריל. עוד קודם לכן, אזרבייג'ן בחרה בתעשייה האווירית לטובת אספקה של שני לוויינים תמורת 120 מיליון דולר. והמגמה כמובן גם אינה פוסחת על החברה הגדולה מכולן - אלביט. רק השבוע היא זכתה בחוזה בסך 55 מיליון דולר לאספקת מערכת נגד כלי טיס בלתי מאויישים (C-UAS) להולנד.

"כשמסתכלים לאורך השנים על תקציבי הביטחון בעולם, הצמיחה הממוצעת השנתית עומדת על 3.5%-4% במונחים ריאליים", מסביר יוסי גספר, משנה לנשיא באלביט מערכות. "מאפיין נוסף הוא שהצמיחה לא אחידה. לעתים זה צומח בארה"ב ובאירופה, ולעתים לא צומח או נסוג כפי שרואים בשנים האחרונות באמריקה הלטינית".

בנוגע לעתיד, גספר עתיר הניסיון בתחום, פורט שלושה מרכזי קונפליקט שמעסיקים את העולם. הראשון הוא המצב באירופה ובאוקראינה בפרט, השני הוא זירת אסיה-פסיפיק כשסין במוקד והאחרונה היא סכסוכים מקומיים שהם לא אזוריים, שמתאפיינים בחיכוך צבאי . "מדובר בלחימה נגד טרור, לחימת סייבר ולחימה בין גופים קטנים לשליטה באזורים שרואים באפריקה ובמקומות אחרים". בשורה התחתונה, גספר מציין כי "בשנתיים-שלוש הקרובות לא צפויה הפחתה בביקושים".

לפי דוח התעשייה האווירית, החציון הראשון של 2023 היה הרווחי ביותר בתולדותיה עם רווח נקי של כ־165 מיליון דולר (עלייה של 28% מאשתקד). "התעשייה האווירית בונה מערכות גדולות ומשווקת אותם בעולם", מציין בועז לוי, מנכ"ל התעשייה האווירית. "עסקת החץ 3 היא אומנם העסקה הגדולה ביותר שהולכת להיחתם אי פעם בישראל, אבל התעשייה האווירית עושה עסקאות כבר שנים ומתורגלת בביצוע עסקאות בחו"ל".

 בועז לוי, מנכ''ל התעשייה האווירית / צילום: תעשיה אוירית

תרחיש הביטחון משתנה, והעולם פונה לישראל

הביקוש הרב לאמצעי לחימה בתקופה האחרונה עשוי להיות מוסבר גם בתהליכים שעוברים על העולם כולו. תא"ל (במיל') אריאל קארו, קצין מודיעין ראשי לשעבר וכיום סמנכ"ל בכיר לשיווק פתחי עסקי ברפאל, מסביר שדברים השתנו בשנים האחרונות. "כבר בעקבות כיבוש חצי האי קרים ב־2014, החל שינוי עמוק בעולם - מתרחיש ייחוס מוביל לבניין כוח של Low Intensive Conflict, כמו מקרי עיראק ואפגניסטן, לתרחיש הממוקד בהכנה לאיום לחימה עם אויב מדינתי. זה בא לידי ביטוי מובהק במלחמה באוקראינה, אבל לא רק שם. מצפן בניין הכוח הצבאי של מרבית מדינות העולם הוא למלחמה קלאסית באמצעים חדשים".

אל מול תרחיש זה בולט הפער הטכנולוגי־מבצעי שמנסים באירופה לסגור באמצעות רכש של טכנולוגיה מתקדמת, מה שבא לידי ביטוי בכך שלא פחות מ־40% מההזמנות של רפאל בחו"ל בשנת 2022 היו ממדינות היבשת. קארו אף מצביע על סיבה נוספת שבגינה פונים לחברות הישראליות ככלל ולרפאל בפרט. "הסיוע לאוקראינה רוקן את המחסנים של מרבית מדינות המערב. יכולות הייצור שלהן אינן עומדות בקצב האספקה אל מול הדרישות העולות ואנו יודעים לספק טכנולוגיה עילית בזמני אספקה קצרים ממתחרינו".

בעקבות כך, גם בשווקים מעריכים שהשיאים ימשיכו להישבר בשנים הקרובות. "ניתן להעריך, במידה רבה של זהירות, כי הייצוא הביטחוני בשנים 2023־2024 יעמוד על כ־16 מיליארד דולר. סכום משמעותי זה שווה ערך לכ־27% מסך הייצוא התעשייתי (ללא יהלומים) מישראל בשנת 2022", כך כתב הכלכלן גילי בן אברהם מבנק לאומי בסקירה פנימית של הבנק על תעשיית הביטחון. בלאומי העריכו כי "חברות בתעשיית הביטחון המקומית צפויות ליהנות מהעלייה בביקוש לתוצרי תעשיות הביטחון בקרב מדינות אירופה בשנים הקרובות".

כל זה, כמובן, מתבטא בחיזוק הצמיחה של התוצר הישראלי. העסקאות הביטחוניות הגדולות הן מה שנקרא "בעלות זנב ארוך". כלומר, ייצור המוצר, האספקה וההכנסות מתקבלות במספר פעימות לאורך שנים. חתימת עסקה מרובת מיליארדים עצמה לא מקבלת ביטוי בתוצר, אבל התוצר יושפע בהדרגה לאורך חיי העסקה, לפי התקבולים בפועל מהרוכשים, תשלומי המס ורכיבי ייצור שונים.

מסים, דיבידנדים ועסקאות ממשלתיות

מעבר לחיזוק התוצר, ישנם שלושה אפיקים מרכזיים דרכם הכסף מהמכירות של התעשייה הביטחונית זורם אל תקציב המדינה. הראשונה היא במסים שמשלמות היצרניות הישראליות. עם זאת, בגלל דרישות של המדינות הזרות, פעמים רבות עסקת המכירה נעשית באמצעות חברת בת של היצרן, שרשומה בחו"ל, ולכן מסי החברות שזורמים אל קופת המדינה הם נמוכים יחסית.

הכנסות נוספות למדינה מגיעות דרך הדיבידנדים שמשלמות החברות הממשלתיות. לאורך השנים ניתן לראות שחלק הארי של הדיבידנדים למדינה מהחברות הממשלתיות מקורו בחברות הביטחוניות. אך גם כאן יש בעיה - כ־2 מיליארד שקלים בדיבידנדים פשוט תקועים ולא מועברים. מתוכם, 1.2 מיליארד מגיעים מהחברות הביטחוניות.

אומנם הדירקטוריונים בחברות כבר הכריזו על חלוקת דיבידנד למדינה ורשמו הפרשות בדוחות הכספיים, אלא שהשר הממונה על רשות החברות, דודי אמסלם, המשמש כנציג בעלי המניות (המדינה), לא חותם על חלוקת הכספים. זאת, לפי הערכות בממשלה, בשל המריבות של אמסלם עם מנהלת רשות החברות, מיכל רוזנבוים, שפעלה לגביית הדיבידנדים.

בינתיים, במשרד האוצר וברשות החברות חוששים כי עד שתחליט המדינה לגבות את הכספים, כבר יישאר שם הרבה פחות מ־2 מיליארד השקלים שהוכרזו. בד בבד, מתנהל אירוע אחר במסגרתו משרד הביטחון חייב כספים לחברות הממשלתיות, ששוקלות להשתמש בכספי הדיבידנדים אם לא יענו דרישותיהן התקציביות.

ההיבט השלישי שבו המדינה נהנית מהתמורה ממכירות התעשייה הביטחונית הוא בעסקאות G to G (ממשלה לממשלה), כפי שקרה במקרה של חץ 3. מדובר בהסכמי מסגרת שמשרד הביטחון עורך מול מדינות אחרות ומכוחם החברות הביטחוניות מוכרות אמל"ח לחו"ל. בחלק גדול מהעסקאות האלה, משרד הביטחון גוזר קופון בעמלה, שנכנסת ישירות אל תקציב המשרד. כיוון שאלה פרויקטים שמיושמים לאורך שנים, במשרד הביטחון יודעים לבנות את התקציב לפי ההכנסות החזויות מהמכירות של תע"א ורפאל מעבר לים.

לא מתקרבים לרמת ההכנסות מההייטק

בסופו של דבר, אין ספק כי תעשיית הנשק של ישראל היא נכס אסטרטגי של המדינה. אי לכך, מתבקש שמכירת טכנולוגיות לחימה עיליות תוצרת כחול-לבן תביא תמורה נדיבה לכלכלת ישראל כולה.

אך המסים שמשלמות החברות הם כמו בכל ענף אחר, ולפעמים אפילו פחות, כאמור, בגלל החברות הבנות בחו"ל. הדיבידנדים הם חשובים, אבל גם אם אמסלם ישחרר את הדיבידנדים הביטחוניים התקועים לא מדובר בסכום דרמטי ביחס לתקציב המדינה שעומד על 484 מיליארד שקל לשנה הנוכחית.

גם אם מצרפים את העמלות שגובה משרד הביטחון מהמדינות הזרות, עדיין לא מתקרבים לרמת ההכנסות של המדינה מענף ההייטק. מנגד, התעשיות הביטחוניות וחברות ההייטק האזרחיות מתחרות פעמים רבות על אותו כוח אדם איכותי של מהנדסים ואנשי טכנולוגיה. על רקע הקיצוצים בהייטק, נרשמת מגמה של נדידת עובדים אל החברות הביטחוניות, שפורחות ומגייסות כל העת.

מה שכן, התועלות הכלכליות מעסקי הביטחון מורגשות גם בתחומים שמעבר להכנסות המדינה הישירות. ישנן השלכות חיוביות למדינה כמו בתעסוקה, במאזן התשלומים ואף בחיזוק מסוים של השקל אחרי מימוש עסקאות ענק כמו החץ 3 (כי החברות הישראליות מקבלות תשלום במט"ח וממירות אותו לשקלים).

בראייה עתידית, החברות הביטחוניות ייאלצו להתמודד בשנים הקרובות עם "צרות חיוביות" - עמידה בלוח הזמנים של ההזמנות הרבות.

"התעשייה האווירית, רפאל ואלביט יצטרכו לתגבר משמעותית בכוח אדם ובהקמת תשתיות משום שאחת מדרישות משרד הביטחון והממשל האמריקאי היא שלא תהיה פגיעה בתוכניות הישראליות ואלו המשותפות", אומר משה פתאל, ראש מנהלת חומה שאחראית על פיתוח וייצור אמצעי ההגנה הרב־שכבתית במפא"ת (המנהל למחקר ולפיתוח אמצעי לחימה ותשתית טכנולוגית). "צריכים להוכיח גם לאמריקאים שלא מפגרים ביום אחד באספקות של חץ וקלע דוד לצה"ל, ולא מתעכב שום פיתוח משותף ישראלי־אמריקאי".