הכלכלה הסינית רועדת, וזה בדיוק הזמן שבו עשויים בבייג'ינג לצאת להרפתקה מסוכנת

הכותב מנהל קרן השקעות במטבעות קריפטוגרפיים. כותב הספר A Brief History of Money, ומפרסם טור שבועי בגלובס

רק כ־180 ק"מ מפרידים בין סין היבשתית לבין האי הקטן, 36 אלף קמ"ר שטחו, טייוואן. האי שמאוכלס בכ־24 מיליון תושבים, היה לאורך מאות בשנים חלק מסין, עד מלחמת האזרחים של 1949. גם לאחר מכן הוסיפה הרפובליקה העממית של סין לטעון לבעלות על האי. עד כה העימות נותר בעיקר בתחום הרטורי, אלא שההאטה בכלכלה השנייה בגודלה בעולם, שנראה כי הופכת למשבר של ממש, מעלה את הסיכויים לעימות צבאי.

בדוח מיוחד שפרסם מכון המחקר האמריקאי "המועצה ליחסי חוץ" (CFR) בחודש יוני, מזהירים המומחים כי עימות צבאי בין סין לבין ארה"ב סביב טייוואן הופך להיות תרחיש מוחשי יותר. מומחי המכון מציינים כי ככל שהאטה הצמיחה בסין הנשיא שי ג'ינפינג פנה ללאומנות. האטה נוספת, הם אומרים, עלולה להביא אותו לפנות לסוגיית טייוואן בניסיון לגייס תמיכה במפלגה הקומוניסטית ובשלטונו שלו עצמו. לארה"ב מצידה התחייבות ארוכת שנים ועמוקה לשלום ועצמאות האי. כבר באמצע שנות החמישים מתיחות צבאית כמעט התגלגלה לגדי עימות מזויין בין ארה"ב וסין. טייוואן אינו רק עניין בילטרלי בין סין וארה"ב - ביפן, בקוריאה הדרומית, באוסטרליה, בווייטנאם ובפיליפינים הכל בוחנים בקפידה מה שוות התחייבויותיה של ארה"ב.

 הצי הטייוואני בתרגיל. המתיחות גוברת / צילום: Associated Press, Chiang Ying-ying

הנס הסיני

לאחר שמאו דזה־דונג השתלט ב־1949 על סין והבריח לטייוואן את שרידי כוחותיו של צ'יאנג קאי שק, החל שלטונו הרצחני בן 27 השנים. עד שמת ב־1976 בין 40 ל־80 מיליון סינים נפלו קורבן לרעב, רדיפות, כליאה ברוטלית, ורצח המוני. רק עם מותו של הדיקטטור החלה סין במסלול הארוך של התאוששות. ממומנת על ידי שיטת כסף הפיאט (סף נייר שאינו מגובה בזהב, שיטה שאגב כבר הומצאה בסין במאה העשירית) הפכה כלכלת סין למנוע הייצור של העולם, שכן השיטה שאיפשרה לארה"ב לקיים גרעון קבוע במאזנה המסחרי.

ב־2002 העודף במאזן המסחרי של סין עם ארה"ב חצה את קו 100 מיליארד הדולר לשנה ומאז 2012 לא ירד מתחת ל־300 מיליארד דולר. העודף המסחרי של סין עם העולם עמד מאז 2015 בממוצע על מעל חצי טריליון דולר לשנה. תחילה השתמשו בעודפים למימון היבוא הנדרש לבניית התשתית התעשייתית. אך העודפים הלכו והצטברו. הבעיה הייתה שהחלפת הדולרים ליואנים בשוק המט"ח המקומי הייתה יוצרת לחצים עצומים על המטבע, מביאה לזינוק בערכו ומקטינה את התחרותיות של המשק המבוסס על יצוא. סין בחרה באופציה אחרת: היא רכשה מהיצואנים את ערמות הדולרים והדפיסה להם יואנים לשימוש בשוק המקומי. מהלך זה מנע מהיואן להתחזק והגדיל את יתרות המט"ח של סין מ־2.3 מיליארד דולר ב־1977 אל יותר מ־3 טריליון ב־2011 ואילך, גידול של פי 1,300.

 שי ג'ינפינג, נשיא סין, ברקע מצעד צבאי בבייג'ינג. הפנייה ללאומנות מחזקת אותו / צילום: Associated Press, Ng Han Guan

ב־1994 פיחתה סין את היואן והצמידה אותו לדולר בשער של 8.28 יואן. כיום השער הוא כ־7.29 יואן לדולר, לאחר שב-2005 לאחר לחץ אירופי ואמריקאי, אפשרה סין התחזקות קלה של היואן שמאז נע ברצועה צרה. שינוי חסר משמעות נוכח כל שהתרחש בכלכלה הסינית מ־1994. הקפאת שער היואן ורכישת עודפי הדולרים החלו להעלות את המחירים בסין. ב־2002 השכר השעתי הממוצע במגזר הייצור עמד על 0.6 דולרים, ב־2018 הוא עבר את רף 5.5 דולרים לשעה. הגידול העצום בשכר, כמעט פי 10 בכ־16 שנה, ביחד עם התפתחות הכלכלה הסינית הביאו להולדת סקטור האשראי הצרכני שגדל והלך. לפי דוח הבנק העולמי, חובות משקי הבית בסין הגיעו לכדי 63.5% מהתמ"ג בסוף הרבעון השני של השנה. לפי הערכות הבנק, חציית סף של 65% היא נקודה מסוכנת. רוב האשראי הזה הלך לדיור ונדל"ן. כך גדלו המשכנתאות בסין פי 13 בפחות מ־15 שנה, מ־3 טריליון יואן ב־2008, ל־38.6 טריליון יואן נכון למחצית השנה - שני שלישים מכלל חובות משקי הבית, או כ־33% מהתמ"ג הסיני.

מגדל החובות מתנדנד

הגידול העצום בהיצע הכסף ובזמינות האשראי, הביאו לבועת נכסים מונמנטלית. בין 1994 ל־2019 עלה המחיר הממוצע למ"ר למגורים פי 8.5. בערים המבוקשות ההתייקרויות היו גדולות יותר. בנסיבות אלו אין פלא כי הסינים התאהבו בנדל"ן, שהפך להיות להשקעה העיקרית של משק הבית הסיני, ומהווה כ־70% מעושרם וחסכונותיהם של מעמד הביניים. כך הפך ענף הנדל"ן בסין לכ־30% מהתמ"ג, זאת לעומת כ־15% בקוריאה הדרומית ובגרמניה, או 17% בארה"ב ובצרפת, כך על פי מכון מחקר בינ"ל העוסק בתחום (KLEMS). אף שבסין 1.4 מיליארד תושבים, וכן מתרחש בה מעבר מסיבי לערים, אפילו לצורכיה יש גבול. לאחר שנים של בנייה בקצב מואץ הגיעה הרוויה. על פי כתבה בניו יורק טיימס מאוגוסט השנה, הצטבר בסין מלאי דירות חדשות המספיק לשבע שנים של ביקוש.

במשך השנים לעוסקים בענף הנדל"ן לא הייתה בעיית מימון, והנגישות לאשראי הייתה קלה. גם כך 90% מהבנייה נמכרה "על הנייר" לקונים שמימנו חלק משמעותי מהרכישה במשכנתאות. אך כל ההר הזה החל להתנדנד קשות בשנים האחרונות. ב־2020 בניסיון לצמצם את הסיכונים בענף הוציאה הממשלה הנחיות חדשות ביחס לכמות החוב והאשראי שחברות הבנייה יכולות לשאת. ההנחיות גרמו לרובן לקשיים מיידיים. ב־2021 התמוטטה חברת הנדל"ן אברגרנד, השלישית בגודלה במכירות, והמובילה בשווי שוק. המשבר הלך והחריף והתפשט לחברות גדולות אחרות. המשבר מתגלגל כבר זה זמן אך החששות גדלו בחודש שעבר שעה שחברת קאונטרי-גרדן, מקבלניות הבנייה הגדולות בסין, לא עמדה בתשלומים על אגרות החוב שהגיע מועד פירעונן. קאנטרי גרדן לא הייתה אירוע ייחודי, עוד שתי חברות גדולות כשלו בפירעון 608 מיליון דולר התחייבויות באגרות החוב. הלחץ החל לגבור בשוקי האשראי של 12 טריליון דולר, ואנליסטים מגולדמן זאקס ו־HSBC העלו את שיעור חדלות הפירעון הצפוי באגרות החוב הבלתי מדורגות ל־30%.

בינתיים חדלויות הפרעון אצל הקבלנים החלו להתפשט למגזר הפיננסי ובעיקר ל־3 טריליון דולר המושקעים אצל מנהלי כספים ונאמנויות. אחד מהגדולים שבהם, "ג'ונגז'ונג טראסט" המנהל 87 מיליארד דולר של כספי לקוחות כשל בחודש שעבר בתשלום של 19 מיליון דולר התחייבויות למשקיעים. "המשך ההפסדים במגזר הנדל"ן עלול לסכן את היציבות הפיננסית כולה", הזהירה מנהלת הדסק הסיני בחברת המחקר הבינ"ל קפיטל אקונומיקס שבלונדון. בינתיים הקשיים כבר זולגים לכלכלה, וכמה מהאנליסטים גדולים הורידו את תחזית הצמיחה בסין לשנים הקרובות אל מתחת ל־5%.

גם הדמוגרפיה בסין אינה עובדת לטובתה, לאחר עשרות שנים של מדיניות ילד אחד, ואף שזו הוסרה בינתיים, עומד היום שיעור הריבוי הטבעי על 0.1% וממוצע הילדים לאשה עומד על 1.09 הרחק מתחת ל-2.1 הנחוצים לשימור גודל האוכלוסייה. כבר היום 13.6% מאוכלוסיית סין היא מעל גיל 65 מספר אשר כמעט ויוכפל בעשר השנים הבאות. בסה"כ כמעט 36% הם מעל גיל 50, זאת לעומת כ־34.6% מתחת לגיל 30. פירמידה דמוגרפית זו רק תבטיח את המשך ההאטה הכלכלית בעשורים הבאים.

מלחמת השבבים

מעבר לסוגיה ההיסטורית, סין רואה בטייוואן נכס אסטרטגי ממעלה ראשונה במאבקה המתפתח עם ארה"ב. לטייוואן אין משאבי טבע כמו נפט וגז, אך יש לה נכס חשוב מאלו לעולם העתיד. לנכס קוראים TSMC, יצרנית השבבים הגדולה והמפותחת בעולם. בין לקוחותיה, כל החברות האמריקאיות הגדולות בעולם הצורכות או משתמשות בשבבים: אפל, ברודקום, מארוול, קוואלקום, אנווידיה ועוד.

איחוד בין סין, שחקן צומח בעולם השבבים, לטייוואן, ימיט על אמריקה ותעשיית הטק שלה מכה אסטרטגית קשה ביותר. הברית והתחייבויות ההגנה של ארה"ב לטייוואן, בהצהרות כמו במעש, אינן מבוססות אפוא רק על אדנים היסטוריים וערכיים. לא פחות, ואולי יותר, הן מבוססות על ראייה עתידית ואסטרטגיה ארוכת טווח.

יש לקוות אפוא כי המצוקה הכלכלית הגוברת בסין, משבר החוב המתגלגל והלחצים הדמוגרפיים, אשר ללא ספק עלולים להביא ללחצים גוברים והולכים על השלטונות הקומוניסטיים, לא יפתו אותם להעמיד במבחן התחייבויות אלו. ניסיון להסיט את דעת הקהל בסין מהבעיות הפנימיות באמצעות ניסיון להשתלט בכוח על טייוואן ותעשיית השבבים שלה עלול להסתיים במה שהוא לא פחות מאסון של ממש.

על פי כל המומחים, הצבא הסיני אמנם אינו מוכן עדיין למערכה צבאית מלאה ובמיוחד למהלך כה מסובך של פלישה אמפיבית, אך המתיחות גדלה ודברים עלולים לצאת משליטה. כאשר נשיא טייוואן נפגש עם יו"ר בית הנבחרים האמריקאי קווין מקארתי, באפריל, השלטונות הסיניים הכריזו כי ישקלו הטלת מגבלות ואף יעצרו לבדיקה אוניות סוחר השטות במיצר טייוואן, מה שבפועל עולה כדי מצור ימי. אף שבסוף הצעד לא יצא לפועל, עצם ההצהרה מהווה הסלמה מסוכנת, ואף רומזת על כיוונים עתידיים אפשריים.

יתרה מזאת, כאשר הצדדים נמצאים ברמה כה גבוהה של מתיחות וחיכוך, ושיקולים של דעת הקהל נלקחים בחשבון, הדברים יכולים לצאת משליטה. בחודש יוני התרחשה תקרית שבה אוניית מלחמה סינית התקרבה וחצתה את הנתיב של אוניית מלחמה אמריקאית באופן שיכל לסכן את האחרונה. וושינגטון פרסמה מיד סרטון של האירוע בצירוף אזהרה כי תמרונים אגרסיביים שכאלו עלולים להיגמר בכך "שמישהו יפגע". אירוע זה היה רק האחרון בסידרה של התגרויות סיניות, בהן ירי של חמישה טילים ארוכי טווח מעל טייוואן אל עבר מטרות בים הפתוח ממזרח לאי. ניתן לדמיין מה היה יכול להתפתח אם תקלה הייתה גורמת לאחד מאלו ליפול בשטחי טייוואן.

בינתיים ארה"ב המשיכה לספק ציוד צבאי לאי, מה שהביא תגובות סיניות נרגזות כולל אזהרת משרד החוץ הסיני כי "המשך חימושה של טייוואן פוגע בריבונות הסינית ובצרכיה הביטחוניים ועלול להביא לנזק ליציבות במצרי טייוואן". שעה שהמתח גובר והצדדים מתחככים זה עם זה בשטח, הפוטנציאל לטעות אנוש, כשל של ציוד, ולהתדרדרות מהירה ובלתי מתוכננת גוברים והולכים.

אם עימות מזוין יפרוץ במצרי טייוואן ויתפשט דרומה לים סין הדרומי, שגם שם הולך ונבנה מתח בין סין לארה"ב ובעלות בריתה, הדבר יביא לפגיעה קשה בכלכלות האזור, פגיעה שתתפשט בעולם. על פי מחקר שפורסם על ידי מכון המחקר האמריקאי "הלשכה הלאומית למחקר כלכלי", כ־80% מהסחר הבינלאומי נעשה דרך הים וכ-20%-33% ממנו עוברים בים סין הדרומי. שיבוש נתיב סחר זה יגרום אפוא לנזק מצטבר והאטה כלכלית משמעותית לטייוואן, סינגפור, הונג קונג, וייטנאם, הפיליפינים, מלזיה, ואף יפן ואוסטרליה. כך על פי ניתוחי המכון. בעולם בו הכלכלה כולה עומדת על בלימה, מנסה להחלים ממגפת הקורונה וכל תוצאותיה, משבר כלכלי סביב טייוואן עשוי אפוא להיות משבר אחד יותר מדי.