העבריינים שהפכו לגיבורי רוסיה: אלה החיילים של כוח וגנר

"אנו זקוקים לכישרונות הקרימינליים שלכם", אמר יבגני פריגוז'ין, כשפנה לים של אסירים רוסים לבושים בשחור. "המועמד האידיאלי שלנו", המשיך, "הוא בן 30 עד 45, חזק, בעל ביטחון, קשוח, שבאופן אידיאלי ישב לפחות 15 שנה בכלא ויש עוד 15 שנה לפניו או יותר. הוא יושב על כמה מקרי רצח, תקיפות חמורות, שוד. אם הוא כיסח איזה פקיד או שוטר, אפילו יותר טוב". הקהל צחק.

 יבגני פריגוז'ין. הוא מת, אך מוקדם להספיד את הקבוצה / צילום: Reuters, PMC Wagner

פריגוז'ין היה מנהיגו השחצן של הארגון הצבאי למחצה המוכר ביותר של רוסיה, קבוצת וגנר. בסרטון, שצולם בבית כלא רוסי בפברואר השנה, הוא מתאר את סוג הגברים שגייס להילחם בקרבות שמנהלת הקבוצה באוקראינה.

יותר מ־50 אלף אסירים הצטרפו לקבוצת וגנר מאז שהחלה הפלישה הרוסית ב־2022, על פי ארגון רוסיה מאחורי סורגים. רבים ערקו או נהרגו או נפלו בשבי, וכוח וגנר נשחק קשות בקרב המתיש של רוסיה על בחמוט וערים אחרות במזרח אוקראינה. למרות שטכנית העסקת שכירי חרב אינה חוקית ברוסיה, זה לא עצר את המדינה מלהפוך אותם לגיבורים. הם קיבלו מדליות לאחר מותם, כיכבו בסרטוני תעמולה, והם נקברים בטקס צבאי מלא.

אבל מיהם אותם "מועמדים אידיאליים?" ומה מביא אותם להצטרף לקרב שהוא כמעט חסר סיכוי? כתבים של IStories, השותף הרוסי של OCCRP, בחנו את סיפורי חייהם של שלושה אסירים לשעבר שהסכימו להילחם עבור וגנר באוקראינה, ומתו שם. איש מהם לא שרד בשדה הקרב יותר מכמה חודשים.

מעט ידוע על מה שהם חוו במלחמה או האופן שבו הם מתו. אבל שיחות עם חברים, בני משפחה ואפילו עם קורבנותיהם מספקות הצצה לחייהם - שהיו לעיתים קרובות קשים ורדופי אלכוהוליזם ואלימות הרבה לפני שיצאו לשדה הקרב.

מחפש האמת

אלכסנדר (סשה) סיטוויצ'וס נלחם באוקראינה רק במשך חודשיים לפני שנהרג. מי שהיה סוכן מכירות של מוצרים חקלאיים ואב לארבעה, שב הביתה לכפר הרוסי - ונקבר באותו בית הקברות שבו טמונים שלושת האנשים שרציחתם שלחה אותו לכלא. פרץ האלימות הגזענית שאחז בו כשהיה שיכור הופנה לשכניו בלדוז'סקאיה, יישוב קוזקי כפרי בדרום-מערב רוסיה שהיה ביתו של סיטוויצ'וס.

היישוב, המשתרע לאורך גדה של נהר קובן המתפתל, מרחק כמה שעות נסיעה מחצי האי קרים הכבוש, לא מציע אפשרויות בידור רבות. אחת מהן היא אוגוניוק, בר מסעדה צנוע שבו, ביום האחרון של 2017, חייו של סיטוויצ'וס השתנו לנצח. בזמנו כבר היה בוגר המלחמה נגד אוקראינה, לשם יצא ב־2014 כשרוסיה ביקשה לכבוש את המחוזות המזרחיים מידי אוקראינה.

 קברו של סיטוויצ'וס. ''הכפר הקטן הפך לגיהינום'' / צילום: Istories

"לסשה יש חוש צדק מחודד", נזכר חברו אלכסיי גייבורונסקי. "הוא נסע לדונבאס מיד ב־2014 כדי להציל את 'העולם הרוסי'. אתה יודע, כל הרוסים הקלאסיים, הם תמיד מונעים על ידי הרגשות, ולא בידי העובדות".

"זה היה האופי שלו", אמרה אלמנתו של סיטוויצ'וס. "הוא היה חייב להיות בכל מקום. הוא היה אידיאולוגי, בוא נאמר. הוא תמיד נלחם למען המטרה הראויה".

ב־2017 סיטוויצ'וס כבר חזר הביתה. באותו ליל חורף ממש בסוף השנה השתכר עם חבר ותיק מהמלחמה. אחר כך, מסיבות לא ברורות, השניים הסתבכו בקטטה. היריבים שלהם, אותם ניתן לראות בעימות המתוח שנתפס במצלמות האבטחה, היו בני רומה, מיעוט אתני באזור.

אחת מקרובות המשפחה של הקורבנות, ששמה נותר אנונימי כדי להגן על פרטיותה, נזכרת איך התחיל הערב: "סיטוויצ'וס וחברו באו לאוגוניוק. הם נהנו, הם שתו, ואז התחילו מכות עם ה'צוענים'. סיטוויצ'וס וחברו עזבו, ואמרו: עוד נחזור".

סיטוויצ'וס חזר למסעדה חמוש בקלצ'ניקוב, שכנראה הביא הביתה מהקרבות, וחברו היה חמוש בסכין. הגברים שהלכו איתם מכות כבר עזבו - אבל זה לא מנע מהם לפגוע בבני המיעוטים האתניים הראשונים שפגשו.

הראשון שנהרג היה גבר צעיר ששמו ארטם מירזויאן, ממוצא ארמני. "הם ירו באחי ליד הבר", אמר אחיו ארנולד. "והם ירו בתקליטן, שממש לא היה קשור לזה. הם נכנסו כמו נאצים, ירו בכל מי שיש לו זקן... הם פשוט רצו להרוג כמה אנשים כהי עור, לא־רוסים". כשיצא לרחוב, סיטוויצ'וס שוב רצח, כשירה בבן רומה בן 18 שישב במכונית עם חבר והאזין למוזיקה. לאחר שהתחבאו זמן קצר ביער סמוך, סיטוויצ'וס וחברו נעצרו.

למרות הרצח חסר ההבחנה מקומיים רבים תמכו בסיטוויצ'וס, שלפני כן זכה לכבוד רב. אבל אחרים ראו בו לא יותר מרוצח. הפרשייה הציתה מה שניתן להגדיר כסכסוך אתני של כפר אחד.

"הכפר הקטן שלנו, שבו כולם מכירים את כולם, הפך לגיהינום צרוף", נזכרת קרובה של מירזויאן. "היה מפחיד פשוט לצאת לרחוב, בגלל שכולם הלכו מכות עם כולם. הם החלו להקים קבוצות ברשתות חברתיות שקראו לרוסים לסלק מהכפר את כל הלא־רוסים. היה מפחיד לקרוא את כל זה... אפילו לא יצאתי מהבית".

 מטה וגנר בסנט פטרסבורג. נשחקו קשות באוקראינה / צילום: Reuters, Igor Russak

גם גייבורונסקי, חברו של סיטוויצ'וס, מסביר את מעשיו במונחי סכסוך אתני, ואת הקיצוניות של התנהגותו הוא מייחס לאלכוהול. "יש איזה ארגון פשע ארמני־צועני והוא מפחיד את כל הכפר הזה", אמר כשהוא נזכר בשמועות לא מבוססות לפיהן כמה בני רומה אנסו נערה מקומית באותו בית קפה. "זו הייתה נקודת רתיחה, את מבינה? העובדה שהוא היה שתוי מחמירה את זה, כמובן. כל 'מחפשי האמת' שלנו שותים המון וודקה, ואז הם מגיעים לכלא במקום לפתור סכסוכים בעזרת השוטרים".

סיטוויצ'וס הורשע במעשי הרצח ונידון למאסר של 21 שנה. הוא ריצה רק ארבע מהן, שכן ב־2022 ניצל הצעה של קבוצת וגנר לזכות בחירותו אם יצא למלחמה. חודשיים אחר כך חזר הביתה בארון סגור. הוא נקבר בבית הקברות המקומי בטקס צבאי מלא. עד היום מתווכחים אנשי העיירה אם היה גיבור או פושע.

"בכל שבוע אני מגיע לכפר הזה והולך לבית הקברות", אמר ארנולד מירזויאן, אחיו של הנרצח. "אני רואה את הדגלים, אני רואה איך קברו את סיטוויצ'וס. איזה כבוד עושים לו. זה לא נעים, כמובן, כאילו היה גיבור!".

"איזה מין גיבור הוא יכול היה להיות אם הרג שלושה אנשים?", שואלת קרובתו של מירזויאן. "רק בגלל שהלך למלחמה, זה הופך אותו לגיבור? לא. גיבור זה משהו אחר. מבחינתי זה מוזר מאוד, איך אדם יכול לרצוח, ואז לצאת למלחמה ולומר 'השתקמתי'. אנשים לא משתקמים ככה. לשם ההרג הוא הלך. זו מלחמה בסופו של דבר".

לגייבורונסקי אין מילים טובות לומר על מנהיגי רוסיה. "מי שנמצאים בממשל גרועים מהאוקראינים", אמר. "אני לא אימפריאליסט. האימפריה שלנו מכוונת להשמדת האוכלוסייה שלה עצמה. הטירוף הזה חייב להיפסק".

אבל זה לא מונע ממנו להצדיק את החלטתו של חברו לצאת למלחמה. "אתה לא יכול לראות את זה רק מזווית אחת", אמר. "אף אחד לא מעלה על נס את מה שהוא עשה בבית הקפה, כשירה באנשים. אבל הפושעים האלה הם הלוחמים הכי אפקטיביים במלחמה כרגע. הם הגיבורים שלנו!".

הזאב הקטן

יורי גברישוב פגש את קסניה פודקוריטובה בפנימייה טיפולית בכפר קונסטנטינובסקו בדרום רוסיה. שניהם היו יתומים. הם יצרו מערכת יחסים, ולעיתים היו נפגשים בבית שקיבל מהממשלה לאחר שעזב את הפנימייה. אבל הרומן לא האריך ימים. ב־2017 גברישוב רצח את בת זוגו בהתקף קנאה, כשהכה בראשה עם לבנה כמה פעמים.

עד היום בדף שלה ברשת החברתית הרוסית VKontakte כתוב: "יורה, אני אוהבת אותך מאוד. אתה הבעל האהוב עליי!". השניים מעולם לא נישאו רשמית, אבל אנשי המקום נזכרים שהקשר ביניהם היה סוער. "הוא היה משתכר כלוט, היא בגדה בו או משהו כזה", אמר אחד התושבים המקומיים ולאד איבנוב. "אז הוא נהיה פסיכי ורצח אותה".

גברישוב היה הצעיר מבין עשרה אחים ממשפחה בעייתית. "היינו כמו זאבים קטנים - גידלנו את עצמנו", נזכר אחיו הגדול ניקולאי. "בכנות, היה אצלו משהו לא בסדר, סוג של חריגה. הוא היה איטי, לא תופס מהר. הוא היה האחרון בינינו, אחרי הכול. ההורים שלנו היו שותים המון, ואז הוא נולד".

האחים במשפחת גברישוב בילו את ילדותם בכניסה לפנימיות ויציאה מהן, עד שההורים שלהם מתו ולא היה להם בית לחזור אליו. כמה מהם לא הצליחו הרבה יותר טוב מיורי, נזכר אחיו: שלושה מהאחים כבר מתו, אחד בהתאבדות.

ליורי גברישוב בקושי הייתה הזדמנות לחוות חיים נורמליים. הוא מעולם לא למד לחיות באופן עצמאי, ואף פעם לא הייתה לו עבודה. אחרי שעזב את הפנימייה, הוא נידון לעבודת עונשין בגלל שגנב מכלי גז.

לאחר שרצח את חברתו, בגיל 22, הסגיר עצמו למשטרה, ובסופו של דבר נידון למאסר של שמונה שנים. אחרי שהגיע לכלא, הקים פרופיל חדש ברשת החברתית VKontakte. בסטטוס שלו הוא כתב: "אם אתה הולך לזיין, אז רק נסיכות". הוא הוסיף את השנה שבה המאסר שלו היה אמור להיגמר: 2026. אבל הוא לא יזכה להגיע לשם. בסתיו האחרון מגייסי קבוצת וגנר הגיעו לכלא שבו ישב. הוא כתב לאחיו הודעה בודדת: "זהו, אחי, הם לוקחים אותנו במטוס, אנחנו זזים".

"לא שמעתי ממנו שוב", אמר ניקולאי.

כדי לגלות מה קרה לו, התקשר אחיו לקו החם של קבוצת וגנר. הקול בצד השני הרגיע אותו: "אם משהו היה קורה לו", אמר לו הנציג מעבר לקו, "כבר היית מקבל על זה הודעה". הוא לא קיבל. ניקולאי גילה על מותו רק כשכתב של IStories יצר איתו קשר. הכתב ראה את המצבה של יורי בסרטון של בית קברות של וגנר מאות קילומטרים מעיר הולדתו, שאותו העלה בלוגר מקומי.

ניקולאי הצר על כך שהרשויות לא הודיעו לו, אבל לא נראה שהיו לו דעות מוצקות בנוגע לבחירות שעשה אחיו. לנסות לשכנע את יורי לא לצאת למלחמה היה חסר טעם, אמר.

"לכל אדם הגורל שלו", אמר. "כנראה זה מה שהיה כתוב".

"סתם גנב"

באותו בית קברות של קבוצת וגנר טמון גבר נוסף שחייו הקשים וחסרי התכלית לא היו שונים בהרבה מחייו של גברישוב. בצילום שהעלה נראה דמיטרי ושצ'נקו יושב על מיטת קומותיים, מסתכל למצלמה בהפתעה. רגליו וידיו מכוסות קעקועים. הוא במושבת עונשין, שם היה אסיר קבוע, שנכנס אליה ויצא ממנה רוב חייו הבוגרים.

"הוא משתחרר, מסתובב בכפר איזה חודש ושוב גונב משהו", אמרה טטיאנה אורחובה, שוושצ'נקו גנב ממנה פעם פרה. "סתם גנב ולא יותר מזה. אף אחד לעולם לא אמר עליו שום דבר טוב. הוא בקושי היה כאן בכפר. הוא תמיד היה בכלא, תמיד!". התיק הפלילי של ושצ'נקו מאשר את הסיפור: רישומי משטרה מראים שניסה לשדוד חנות נוחות, גנב מכונית ושדד משכן שלו שלושה כיסאות.

כמו משפחת גברישוב, גם משפחת וש'צנקו חיה בעוני. בכפר לא זוכרים אותם לחיוב, אם כי במידה מסוימת של הבנה. "הם לא רשעים, אני לא חושבת שהיו רוצחים מישהו", אמרה אורחובה, שהחליטה לא להגיש תלונה רשמית נגד ושצ'נקו לאחר שגנב ממנה את הפרה. "אצלם זה רק גניבה. אף אחד לא חינך אותם. אמא שלהם הייתה שתיינית כל חייה. הם היו חסרי מנוחה ואף אחד לא רצה אותם. אז ככה הם חיו".

ב־2020 נכנס ושצ'נקו לצרות גדולות יותר לאחר שהשתמש ברוגטקה כדי להעיף חבילות חשיש וסמים אחרים לתוך מושבת עונשין. בבית המשפט הוא ניסה להסביר את מעשיו ואמר שהיה כלוא שם וידע עד כמה האסירים השתוקקו לסמים. אבל השופט לא השתעשע, וגזר עליו עשר שנות מאסר.

לאחר שנכלא, אלינה קולומיצבה, מקומית שמילאה סוג של תפקיד הורי מבחינת ושצ'נקו, קיבלה ממנו מסר: "לו הייתי מקשיב לך, לא היו דנים אותי למאסר", כתב. "אני מבין שאני דפוק. קודם אני פועל ורק אחר כך חושב. אני אנסה להפעיל את המוח שלי".

"זו הייתה משפחה נורמלית", היא נזכרת במשפחת ושצ'נקו. "מה קרה? אולי שנות תשעים? עוני? האמא שתתה את עצמה למוות. ואז הילדים השתבשו. היא איכשהו עוד ריסנה אותם ואז - זהו. אחות אחת מתה. אחת אחרת התמסטלה ותלתה את עצמה".

ושצ'נקו אהב יוקרה, אמרה קולומיצבה. אבל הוא לא אהב לעבוד ולא הצליח להחזיק את המשרה שהיא ארגנה לו. "הוא לא יכול לחיות חיים נורמליים, הוא לא יכול ללכת לעבוד", אמרה. "אילולא הסמים, אולי היה יוצא ממנו משהו. אבל הוא פנה למקומות שלא היה צריך להגיע אליהם. אם אישה נורמלית הייתה חוצה את דרכו, מיישרת אותו? אולי היה מתאהב? אבל לא היה לו כלום".

ההחלטה של ושצ'נקו להצטרף לווגנר, כך אמרה, הייתה הימלטות מחיים שהוא ראה כדרך ללא מוצא. "אני חושבת שזה היה המוצא היחיד שלו", אמרה. "הוא הלך בגלל שלחיים לא הייתה משמעות מבחינתו. כמובן, אלה דיבורים ברומו של עולם. כי גם המלחמה הזאת נעשתה קצת חסרת משמעות".

פולינה אזובק, סוניה סבינה וצוות IStories השתתפו בהכנת הכתבה. חלק מהמידע לגבי מגויסי וגנר הגיע מהצוות של ליובוב סובול, פוליטיקאי מהאופוזיציה ברוסיה.

לקריאת הכתבה של אתר התחקירים העצמאי הרוסי IStories, שפורסמה במקור בחודש מאי באתר ארגון התחקירים הבינלאומי OCCRP. 

© By Alesya Marokhovskaya, Ekaterina Fomina (Istories). Originally published on 04 May 2023. Translated from English, edited and republished with permission by The Organized Crime and Corruption Reporting Project.