שורשי משבר 2008 נמצאים עמוק בשנת 2000 וענפיו הגבוהים עדיין נישאים מעלינו. במובנים רבים אנחנו עדיין בתוך תוצאות המשבר, וחשים את הנורמות החדשות שייצר.
בשיא המשבר עמדו 12 מתוך 13 הבנקים הגדולים באמריקה בפני התמוטטות מיידית. אם לא התערבותם הנמרצת של הממשל ושל הפדרל ריזרב, קשה להעלות על הדעת את היקף החורבן שהיה מתרחש.
● שאלות ותשובות | סכנת ההשבתה הגדולה: ארה״ב בדרך לכאוס. איך תושפע הכלכלה?
● יואב קרני, פרשנות | הבחירות רק בעוד 14 חודשים, אבל הן כבר מורידות את ארה"ב מן הפסים
אך אליה וקוץ בה. אמנם ההתערבות המסיבית הצילה את המשק מקריסה, אך היא גם יצרה מחויבות מעשית ופסיכולוגית אצל הפד לתחזק את הכלכלה. כך עלתה אמריקה על נתיב מסוכן של מדיניות נמשכת של ריבית אפס ושל הרחבות כמותיות. מדיניות זו יצרה כלכלה על קביים ומיצבה את הפד כשחקן המרכזי בכלכלה.
משפרצה הקורונה, מחויב ומאמין בכוחו, הגביר הפד את הרגל על הגז. התוצאה המצטברת של המדיניות המוניטרית מאז 2008 הייתה גידול אסטרונומי בכמות הכסף ובחוב של הכלכלה כולה, זה עומד היום על 96 טריליון דולר, גידול של כמעט 100% מאז תחילת 2007.
הגידול האסטרונומי בכמות הכסף הביא להתייקרות דרמטית במחירי המוצרים המקומיים ובראשם הנדל"ן, וכן במחירים בשוקי המניות. הואיל ואלו מוחזקים באופן מובהק על ידי העשירים (89% מהמניות הם בבעלות 10% העשירים ביותר), גדלו פערי העושר לממדים שלא היו כמותם מאז שנות ה-20 של המאה שעברה. אוקיינוס הכסף הביא גם לעליית מחירים כללית, והאינפלציה הרשמית הגיע לכ־10%, מה שאילץ את הפד לפעול.
עתה אנו עומדים בפני המערכה האחרונה בסאגת 2008, והשאלה הנותרת היא האם הפד סוף סוף ישנה כיוון, יפסיק לתמיד עם ריבית האפס וכן יצמצם, או לפחות שוב לא יגדיל את מאזנו.
"אני אופטימי ביחס לעתיד" (ברננקי 2004)
רבים האנשים והמוסדות שהיו מעורבים ביצירת משבר 2008. אך מעל לכול, החטא הקדמון היה הזמינות חסרת התקדים של הכסף לעולם הנדל"ן. סיפורה של בועת הנדל"ן של 2002־2008 מתחיל אפוא בסופה של הבועה הקודמת. לאחר קריסת בועת הדוט קום בשנת 2000־2001 ובהמשך בגין אירועי ספטמבר 2001, מיהר הפד לקצץ בריבית. זו הורדה 11 פעמים ברציפות, מ־6.25% בינואר 2000 ל־1% באמצע 2003. בהתאמה ירדה גם הריבית על המשכנתאות.
הירידה הדרמטית בריבית למשכנתאות עודדה לא רק את וול סטריט להגדיל את זמינות האשראי, אלא גם את הפדרל ריזרב. היו"ר דאז אלן גרינספן הסביר בהופעה לפני ועדה של הקונגרס: "בעידוד ריבית נמוכה כמוה לא נראתה זה עשורים, הביקוש לבתים נשאר חזק, זהו כוח מייצב בכלכלה המצויה במשבר… זה מאפשר לאנשים לקחת עוד אשראי… אשר לפי מחקרים שלנו חצי ממנו הלך לצריכה פרטית… מה שנתן תמיכה משמעותית לכלכלה".
גרינספן סיכם בהופעה זו את כל הרעיון. הפד היה גאה במעמדו החדש כקוסם המחלץ את אמריקה, באחת וללא כאבים, ממשבר הדוט קום ומהשפעות הפיגועים ב־11 בספטמבר. היו"ר החדש בן ברננקי הסביר בצניעות בשנת 2004: "העובדה היא שאירועים של מיתון הפכו פחות שכיחים ופחות חריפים… האם זה בגלל מדיניות מוניטרית משופרת, שינויים יסודיים בכלכלה, או פשוט מזל? זו (אמנם) שאלה חשובה, אך העיקר שזה עושה אותי אופטימי ביחס לעתיד".
את הביטוי המעשי של מדיניות זו תיארה לימים ועדת החקירה של הקונגרס (לאירועי 2008): "כסף זרם לכלכלה כמו מים שוצפים מסכר שבור. ריבית נמוכה ואח"כ משקיעים זרים תדלקו את הבום. עובדי בניין, מתווכים, סוכני אשראי וארכיטקטים הרוויחו בכלכלה הרגילה, שעה שבנקי השקעות וסוחרים בוול סטריט עלו עוד ועוד בפירמידת ההכנסות… בעלי בתים החלו גם ללוות כסף (משכנתאות) מהבתים, ובאמצעותו קנו חופשות, מכוניות, תכשיטים, בגדים וכיוב'".
אוקיינוס הכסף לנדל"ן יצר ביקושי גדולים בן לילה, אך מספר הבתים בשוק היה מוגבל, והמחירים החלו לעלות. בין שנת 2000 לשנת 2006 הם קפצו בממוצע ארצי של 56% - בערך פי 3 מאשר סך כל העליות ב-110 השנים שקדמו לכך. במקומות "חמים" במיוחד הגיעו הקפיצות ל־100% ויותר. עליות המחירים שבו והאיצו את הביקושים, וכולם הצטרפו לחגיגה.
המנגנון היה פשוט. בקצה אחד היו חתמי המשכנתאות. אלו עסקו בקבלה ובהחתמה של הקונים. אחר כך המשכנתאות היו זוכות לערבות של שתי חברות סמי־ממשלתיות - פאני מיי ופרדי מאק. עד 2006 הפכו השתיים מפלצות שערבו או הלוו 5.2 טריליון דולר כנגד הון עצמי בסך של 37.5 מיליארד דולר.
המשכנתאות שקיבלו ערבות מפאני ופרדי נארזו בחבילות על ידי השחקנים הגדולים בוול סטריט - מריל לינץ', בר סטרנס, גולדמן זאקס, ליהמן ברדרס, סיטיבנק, וולס פארגו ואחרים, והפכו לאיגרות חוב מגובות משכנתאות (MBS, קיצור של Mortgage Backed Securities). איגרות חוב אלו נמכרו למשקיעים מוסדיים בכל רחבי העולם. חבילות האג"חים הללו גם בוטחו, בניגוד לחוק, באמצעות כלים ומודלים פיננסיים סבוכים. גדולת המבטחות הייתה ענקית הביטוח AIG.
שערי עיתונים, 15־16 בספטמבר 2008
בשנת 2006 החגיגה הייתה בעיצומה. על מיליוני המשקיעים החדשים ועשרות מיליוני בעלי הבתים באמריקה נפל משמיים עושר חדש, מתנה מהפדרל ריזרב. גם הבונוסים שחולקו בוול סטריט בסוף שנה שברו שיאים. על פי משרד החשב של מדינת ניו יורק, הם הכפילו עצמם מאז 2004. גולדמן סאקס למשל חילקו בונוסים בהיקף 16.5 מיליארד דולר, והצ'ק של המנכ''ל עמד על 54 מיליון.
גם שוק המניות פרח והמדדים כמעט הכפילו עצמם מאז משבר 2001. על פי דוח של משרד התקציבים של הקונגרס, עליות אלו העשירו את 3 מיליון האמריקאים שבראש סולם העושר בכ־1.5 טריליון דולר.
העלייה במחירים הביאה עלייה בהתחלות הבנייה
בתחילת 2007 האמינו הכול, מבנקי ההשקעות בוול סטריט ועד הפדרל ריזרב, מהפוליטיקאים בוושינגטון ועד רוכשי הבתים ויועצי המשכנתאות, שהקסם יימשך לעד. רכבת ייצור הכסף דהרה במלוא הכוח ועמה הלכה והתנפחה בועה שכמוה לא הייתה בהיסטוריה של אמריקה.
העלייה הדרמטית במחירים הביאה לעלייה דרמטית בהתחלות הבנייה. בעשורים שקדמו לבועה עמד מספר התחלות הבנייה של בתים פרטיים באמריקה על ממוצע שנתי של כ־1.5 מיליון יחידות. בשנת 2003 חצה המספר את קו ה־2 מיליון ועד השיא בשנת 2006 הוא עמד על 2.27 מיליון. כך, בין 2002 ל־2006 הצטבר מלאי של יותר מ־3.5 מיליון בתים ריקים. אט אט מאגר הלווים הטובים התדלדל והלך, והמשכנתאות החלו להינתן לעוד ועוד לווים גרועים. בשנתיים האחרונות לבועה, יותר ממחצית ההלוואות ניתנו ללווים שכאלו - נעדרי מסמכים, או כאלו שניסו להונות את המערכת. לימים תיאר הפדרל ריזרב עצמו: "כל מה שניתן היה למכור הלאה (לוול סטריט) אושר וניתן כהלוואה". אך גם זרם לווים־קונים אלו התדלדל והלך.
את מה שהתרחש לאחר מכן תיארה ועדת החקירה של הקונגרס: "פיטרסון היה קבלן בניין בבייקרספילד, קליפורניה, בכל יום שני היה מגיע למשרד ורואה את ערימות הסכמי הרכישה החדשים… זרם הקונים היה קבוע… שבת אחת הוא היה במשרדי המכירות ואיש לא הגיע. הוא צילצל לחבר, גם הוא קבלן, שסיפר כי כך הדברים גם אצלו. 'מה אתה חושב?' שאל פיטרסון. 'הסיפור נגמר', השיב החבר, 'נגמר'".
מכל האחראים, איש לא שילם מחיר | עוד זווית
2008 עלתה למשלם המסים האמריקאי טריליוני דולרים ולמיליוני אנשים בבתיהם ובחסכונותיהם. אירועי אלו היו מעשי ידי אדם ונעשו בכוונת מכוון. מאחוריהם עמדו יותר מכל מדיניות הפדרל ריזרב ושחקני הענק של וול סטריט.
בתערובת של יהירות, שאננות, זחיחות, חזירות, שחיתות, רשלנות, ושבירת נורמות מוסריות וחוקיות הם הביאו על אמריקה אסון ממנו טרם התאוששה. זאת למרות שהוזהרו פעם אחר פעם על ידי אנשים שונים בעולם הפיננסים (קייל באס למשל).
מעניין אפוא מה עלה בגורלם של כמה מהדמויות המרכזיות, גיבורי 2008?
מנכ"ל פרדי מאק הרוויח בשנת 2007 סך של 19.8 מיליון דולר, מנכ"ל פאני מיי לקח הביתה על ניהולו המבריק באותה שנה 12 מיליון.
בשנת 2006 לקחו בנקאי ניו יורק בונוסים של 34.3 מיליארד דולר ובשנת 2007 סך של 39 מיליארד דולר.
מנכ"לה המודח של מריל לינץ' קיבל כמתנת פרידה 161 מיליון דולר.
אחד ממנהלי סיטי בנק גילה ב־2006 כי 60% מההלוואות שהנפיקה סיטי היו פגומות ואפילו לא עמדו בסטנדרטים הקלילים של הבנק עצמו. הוא התריע שוב ושוב, עד ליו"ר הבורד, וכעונש הועבר למשרה שולית והבונוס השנתי שלו קוצץ. לעומת זאת, המנכ"ל המודח של סיטי בנק עזב לאחר הפיצוץ עם צ'ק בסך 95 מיליון דולר. אותו בנק קיבל במסגרת תוכניות החילוץ השונות כסף וערבויות בהיקף 476.2 מיליארד דולר.
מנכ"לה של AIG קיבל 25.4 מיליון דולר בשנים 2005־2007, שעה שהחברה הייתה עסוקה בביטוחים לא חוקיים של המשכנתאות המאוגחות. עם עזיבתו ביולי 2008 שילמה לו החברה מענק פרישה בגובה 47 מיליון דולר. מנהל היחידה שהביאה את ענק הביטוח לברכיו הגדיל לעשות. עד שסולק במרץ 2008 הוא הספיק לקבל בשכר ובבונוסים 315 מיליון דולר. עם הקריסה נזקקה החברה ל־182 מיליארד דולר של כספי חילוץ מהממשלה.
מנכ"ל ליהמן ברדרס, החברה חסרת המזל שהגיעה לפשיטת רגל לפני שהחלו החילוצים, לקח הביתה בשנת 2007 סך של 34.38 מיליון דולר.
מנכ"ל בר סטרנס, אשר שתי קרנות בניהולה היו הראשונות לקרוס, לקח הביתה בשנת 2007 סך צנוע של 40 מיליון דולר. עד 2008 הוא פוטר והחברה נאלצה להמכר בהנחה של 93% ממחירה בשנת 2007.
איש ממנהלים אלו, ורבים אחרים, לא נתבע ולא החזיר אף לא חלק מכספים אלו. אף אחד בוול סטריט, בחברות הביטוח, בחתמי משכנתאות, גם לא עמד לדין פלילי או אזרחי. החריג היחיד הוא קארים סרג'לדין ביש המזל, שהואשם והורשע באיזו עבירה שולית יחסית הקשורה בעקיפין לאירועי 2008. הוא נידון ל־30 חודשי מאסר ול־150 אלף דולר קנס.
בן ברננקי המשיך לכהונה ארוכה בפד. כשפרש כתב ספר זיכרונות בשם "האומץ לפעול". לאחר הפרישה החל לעבוד ולייעץ לכמה קרנות גידור ענקיות בוול סטריט. בשעות הפנאי הוא נותן הרצאות. אחת כזו תעלה לכם בין 200 ל־400 אלף דולר להרצאה.
הנה לכם הקפיטליזם במיטבו, מודל 2008. "קפיטליזם" של רווחים, וסוציאליזם של הפסדים.
חבילת חילוץ בהיקף של 700 מיליארד דולר
לקראת סוף 2007 החל מספר ההלוואות בחדלות פירעון לטפס במהירות. מחירי הבתים החלו לצנוח, ועמם גם מחירי המניות של בנקי ההשקעות. ב־6 בספטמבר 2008 הגיע רגע הפיצוץ. לערבים, החברות הסמי־ממשלתיות פרדי ופאני, אזל הכסף, והממשלה לקחה את השליטה בהן. ליהמן ברדרס, בנק ההשקעות הרביעי בגודלו באמריקה, עם 28,000 עובדים והכנסות של 20 מיליארד דולר, פרסם ארבעה ימים לאחר מכן דוחות כספיים. ההפסדים מעסקי המשכנתאות היו קטסטרופליים. שר האוצר הודיע כי לא יהיה חילוץ ממשלתי לליהמן, וב־15 בספטמבר הבנק פשט את הרגל.
מכאן החלו קוביות הדומינו ליפול במהירות בזו אחר זו. לאחר ש־AIG הודיעה כי תיאלץ ללכת בדרכי ליהמן הבין הממשל האמריקאי כי יציבות המערכת הפיננסית כולה, ועמה כל כלכלת ארה"ב, נמצאת בסכנה ממשית. ב־20 בספטמבר שלח הממשל לקונגרס בקשה לאישור חבילת חילוץ בסך 700 מיליארד דולר, שתכונה TARP. בכסף ישתמש האוצר לרכוש מהבנקים את חבילות האג"ח מגובה המשכנתאות שיוחלפו בכסף נקי. החבילה, העתידה להיות ראשונה מרבות, אושרה מיד והכספים חולקו במהירות. 700 מיליארד נוספים אושרו זמן לא רב אחר כך, אך גם זה לא הספיק, ובינואר 2009 החל הפד במה שיסתיים בפועל, לפחות זמנית, רק ב־2022 - תוכניות ההרחבה הכמותית.
בשנת 2007, ערב המשבר, עמד מאזנו של הפדרל ריזרב על כ־890 מיליארד דולר. עד 2017 הוא יעמוד על 4.45 טריליון, ועד 2022 הוא יזנק ל־8.96 טריליון דולר. בכסף זה, המודפס מהאוויר, יקנה הפד אג"חים ממשלתיים וכן אג"חים מגובי משכנתאות. בתחילת 2008 לא החזיק הפד אפילו דולר אחד של אג"חים מגובי משכנתאות. עד 2014 המספר יגדל לכ־1.74 טריליון ובאפריל 2022 יגיע המספר ל־2.74 טריליונים של דולרים, הדפסה ישירה מהפד לשוק הדיור.
הזעזוע של 2008 הביא לירידה דרמטית בהתחלות הבנייה, אלו צנחו ב־2009 ביותר מ־75%, לכ־600 אלף. רק ב־2015 הם יחזרו ויעברו את קו המיליון, ורק בתחילת 2020 הם יחזרו לאיזור 1.5 מיליון, הממוצע הרב־שנתי של טרום בועת 2002־2008. כך יצר פיצוץ הבועה מחסור של בין 2.5 ל־4 מיליון יחידות דיור, עליה ישפוך הפד משתתחיל הקורונה כ־1.7 טריליון דולר מימון לביקושים. להם יוסיף הורדה בריבית למשכנתאות, לשפל כמוהו לא היה מעולם. קפיצת מחירי הנדל"ן שוב לא איחרה לבוא.
אך הפעם ההזרמה לא הייתה לנדל"ן בלבד. בינואר 2020 עמדה כמות הכסף (M1), קרי המזומן והפיקדונות הנזילים, על 3.98 טריליון דולר. עד מחצית 2022 קפצה הכמות ל־20.66 טריליון. בפשטות, כשלושת רבעים מכל כמות הכסף שבמזומן או בפיקדונות נזילים באמריקה יוצרו בשנתיים של הקורונה.
התוצאה הייתה צפויה - עליית מחירים, ולא רק מחירי הנדל"ן. הקסם של פוסט 2008 בדמות עוד ועוד הרחבות כמותיות וריבית אפס, הגיע אל התחנה הסופית. עתה רק נותר לראות איזה מחיר ישלמו החברה והכלכלה על הבטחות ההוקוס־פוקוס ותרופות אליל אלו שניתנו למשק לאחר פיצוץ 2008 ולא הסתיימו אך עתה ב־2022.
כתבות
ני"ע
