אודות "המרוץ להארכת החיים"
בזמן שמדינות מתמודדות עם ההשלכות החברתיות והכלכליות של התארכות תוחלת החיים, המדע שמאחורי פיצוח מנגנון ההזדקנות מתקדם ותעשיית אריכות הימים משגשגת. פרויקט מיוחד של גלובס בודק האם בעתיד זיקנה תוכר כמחלה, והאם פריצות הדרך הן ברכה או קללה
התארכות תוחלת החיים היא אירוע משמח, בין השאר כיוון שהיא מאפשרת לנו לחיות יותר שנים לאחר גיל הפרישה. אולם, יש לה גם השפעות כלכליות משמעותיות. ההון שאנחנו צוברים במוצרים הפנסיוניים שלנו אינו משתנה, אך הקצבה החודשית עשויה להיות קטנה יותר ככל שנחייה.
על מנת לדעת את גובה הקצבה החודשית שלנו, אנו צריכים לדעת מהו מקדם ההמרה לקצבה שמציע המוצר הפנסיוני בו אנחנו חוסכים. המקדם הוא המספר שמחולק בסכום שנצבר בקרן הפנסיה שלנו, וכך נקבע הסכום אותו החוסך יקבל מידי חודש. לדוגמה, אדם שיוצא לפנסיה עם חיסכון של מיליון שקל ומקדם ההמרה לקצבה שנקבע לו על ידי קרן הפנסיה הוא 200, יקבל מדי חודש 5,000 שקל. אולם, הגדלת המקדם ככל שעולה תוחלת החיים שמשמשת לחישובו, מקטינה את הקצבה החודשית שיקבל החוסך עם יציאתו לגמלאות.
לסוגיה זו חשיבות משמעותית על חברות הביטוח ועל החוסכים בקרנות הפנסיה. מדוע? בקרנות החדשות לא ניתנת לחוסך הבטחה לגבי שינויים בתוחלת החיים, כך שכל שינוי עובר במלואו לכתפיי החוסך באמצעות שינוי במקדם ההמרה המופיע בתקנון הקרן (או באמצעות הפעלת מנגנון איזון אקטוארי, השומר על יציבותן של קרנות הפנסיה החדשות). לעומת זאת, בקרנות הפנסיה הוותיקות מדובר במנגנון אחר (זכויות מובטחות), כך ששינוי בתוחלת החיים לא בהכרח יוביל לגריעת זכויות בפועל.
נעבוד יותר שנים?
עם זאת, קרנות הפנסיה הן קרנות הדדיות, בהן המבוטחים מסבסדים אחד את השני. כך, שהתארכות תוחלת החיים לא מציבה סיכון ישיר לעמיתים. "בתוכניות פנסיה חדשות העובדה שאנשים חיים יותר לא מגדילה את הסיכון לאי־קבלת קצבה, אלא לכך שהיא תהיה יותר נמוכה ממה שהחוסך רואה לנגד עיניו היום", מסביר אפי סנדרוב, מנכ"ל עמיתים קרנות הפנסיה שבהסדר. "כדי שהסיכון הזה לא יתממש בטווח הארוך, המבוטח יצטרך להעלות את שיעור ההפרשה הפנסיונית שלו או לעבוד יותר שנים".
אפי סנדרוב / צילום: באדיבות מגדל
לדברי סנדרוב, "ייתכן שעדכון לוחות התמותה ישפיע לרעה על הקצבה שהפנסיונר יקבל בשל עליית המקדם. אולם, אם הקרן מסוגלת להשיג תשואות יותר גבוהות לאורך זמן, גם זה יכול לקזז את חלוקת החיסכון ביותר חודשי קצבה. כך, הקצבה בשקלים לא תהיה בהכרח יותר נמוכה, למרות שהמקדם עלה".
ואכן, המדינה כבר העלתה פעמיים את תקרת ההפקדות. הפעם הראשונה הייתה בשנת 2003 ביחס לקרנות הפנסיה הוותיקות במסגרת הסדר קרנות הפנסיה (עוד לפני חוק פנסיה חובה שחוקק ב־2008). פעם נוספת הייתה החל ממשכורת של ינואר 2017 ביחס לחוסכים בקרנות החדשות. "אם העמיתים יחיו במשך יותר שנים, המשמעות היא שהם יוכלו לעבוד יותר שנים ואז ייתכן שיצטרכו להצמיד את גיל הפרישה לעלייה בתוחלת החיים", מוסיף סנדרוב.
בקשר זה, נדב טסלר, סמנכ"ל מקצועי בבית הסוכן קוואליטי ומפעיל הבלוג "פנסיוני", מסביר כי פרמטר חשוב להערכת ההשפעה של תוחלת החיים על הפנסיה הוא השיפור בשירותי הרפואה. "לא צריך להסתכל בכמה מתארכים החיים אלא על השיפור בתמותה", סבור טסלר. "תוחלת החיים לא מתארכת בצורה משמעותית כמו שיותר אנשים חיים עד גיל מבוגר עם מצב בריאותי טוב. לכן, למציאות בה פחות אנשים מתים לפני גיל היציאה לפנסיה יש השפעה חיובית על העמיתים, כי יש פחות מקרי מוות ואובדן כושר עבודה שקרן הפנסיה צריכה לשלם בגינם".
גברים רווקים ייפגעו יותר
מי שירגישו באופן הכואב ביותר את הקיטון בקצבה הם גברים רווקים. עדכון לוחות התמותה האחרון של רשות שוק ההון התבסס על מסמך של אגודת האקטוארים, בו צוטט מחקר שנעשה בקרן פנסיה הולנדית.
המחקר ניתח את האוכלוסייה בהולנד ובחן את ההשפעה על תוחלת החיים ועל הרזרבות הנדרשות בקרן פנסיה תחת מספר תרחישים של ירידה בתמותה מסרטן. בתרחיש הקיצון ההנחה היא שהתמותה תפחת ב־100% (ריפוי מהמחלה), בתרחיש הביניים התמותה תפחת ב־50%, ולפי התרחיש השלישי - תרד ב־20%. מהמחקר עולה כי תוחלת החיים של גברים בגילים 40־60 צפויה לגדול בכארבע שנים בתרחיש הקיצון, בקרוב לשנתיים בתרחיש הביניים ובכ־0.8 שנים בתרחיש השלישי. מנגד, עבור נשים בגילים 40־60, תוחלת החיים צפויה לעלות בכ־3.5 שנים בתרחיש הקיצון.
"לפי המחקר, ההשפעה של ריפוי מלא על המקדם היא שינוי של 9%", אומר טסלר. "רוב הפורשים בישראל הם נשואים, וכשאותו פורש נפטר, מי שיקבל קצבה היא בת הזוג שלו, והתארכות תוחלת החיים משמעותה פחות שנים שבת הזוג תקבל קצבה לבדה. כך, שלגבר רווק השינוי הזה יביא לעלייה במקדם מ־165 ל־180 וזה משמעותי כי הקצבה שלו נחתכת. אם השיפור בסיכויי ההחלמה מהמחלה הוא 50%, המקדם יעלה ב־4%, מ־165 ל־172. אבל זהו לא שינוי דרמטי והציבור הכללי יכול לספוג אותו".
על מנת להסביר את ההפרשים, נשתמש בדוגמה הבאה, שנעשית בחישוב מופשט ולא אקטוארי. אדם עם חיסכון של מיליון שקל שיצא לפנסיה בגיל 67, יקבל בהנחה של תוחלת חיים של 20 שנה, כלומר במקדם של 200 (המקדם לא מחושב ביחס ישר למספר החודשים), קצבה חודשית של 5,000 שקל. בהנחה של התארכות תוחלת החיים לאחר הפרישה בכ־10% (כלומר בכשנתיים), המקדם החדש שלו יעמוד על פי אמדנים גסים ב־220, והקצבה תעמוד על 4,545 שקל בחודש, כלומר 455 שקלים פחות מדי חודש.
תשואות יפצו על הקיזוז?
בביטוחי המנהלים המצב שונה. חברות הביטוח מכרו עד שנת 2013 פוליסות עם מקדם קצבה או המרה מובטח וקבוע. עם תום מספר הקצבאות שמקבל החוסך, הבטחה זו גורמת לכך ששינויים לחיוב בתוחלת החיים "נופלות" על כתפי חברות הביטוח שהבטיחו מקדם. כלומר, החברות חייבות להמשיך לשלם את הקצבה אם המבוטח האריך חיים גם מעבר למספר החודשים שהובטח מראש.
את ההשפעה הזו ראינו בשנה שעברה. עדכון לוחות התמותה שביצעה רשות שוק ההון בסוף חודש יוני אשתקד, במסגרתו הועלתה תוחלת החיים של המבוטחים מגיל 78 ליותר מ־80, חייב את חברות הביטוח להפריש כספים שישמשו כרזרבות כדי לעמוד בהתחייבויות שלהן למבוטחים.
כך, ברבעון השני אשתקד הפרישו חמש חברות הביטוח הגדולות 2.33 מיליארד שקל בשל עדכון לוחות התמותה. חברת מגדל למשל, הפרישה אז 923 מיליון שקל, כמעט 40% מההפרשה של כל חמש החברות הגדולות. כלל הייתה הבאה בתור, עם הפרשה של 627 מיליון שקל.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.