מיוצר בסוריה ומסיר עכבות: זה הסם שנתפס אצל מחבלי חמאס

"לא משנה כמה עייפים תהיו, זה יגרום לכם להתעורר. תוכלו להישאר ערים 48-24 שעות, החושים יתחדדו. אם יירו בכם לא תרגישו את זה. ואם תיקחו 30 גלולות ומעלה, תהיו מאוד אלימים ומשוגעים, פרנואידים אבל חסרי עכבות, תאבדו את האמפתיה לאנשים מולכם ותוכלו לירות בהם בלי שיהיה לכם אכפת. תשכחו מאמא, אבא וכל המשפחה שלכם. ותמיד תרצו עוד". כך שיווק אחד מהיצרנים הלא חוקיים של סם הקַפְּטַגוֹן בסוריה את הסחורה שלו בראיון לאתר החדשות הניו־יורקי Intelligencer. כמויות אדירות מהסם הממריץ הזה, שגם זכה לשלל כינויים כמו "סם הטרוריסטים" ו"סם האומץ של דאעש", נמצאו על הגופות וכלי הרכב של אלפי מחבלי חמאס שנכנסו לישראל ב־7 באוקטובר.

● חצי שעה של השראה | "בשעה 12 באותה השבת הבנו שהמחאה נגמרה ויש לנו תפקיד" 
● "קטאר רוצה פה כאוס. ככל שיהיה יותר כאוס, כך יצטרכו אותה יותר"
● כך תהפוך המלחמה בעזה למפץ הגדול של הרשות הפלסטינית

לא ברור עד כמה התיאור שהובא כאן מדויק או שמדובר בפנטזיה שמנסה היצרן למכור ללקוחות שלו, מפעילי הטרוריסטים. אבל בישראל היו מי שניסו לתלות בסם לפחות חלק מהאכזריות וההתנהגות הבלתי אנושית שנצפו בזירות הטבח.

עם זאת, פסיכיאטרים שמכירים מקרוב את ההשפעה של חומרים ממריצים דומים לאלה שנמצאים בבסיס הקפטגון, טוענים שהניסיון לייחס את מעשי אותם מחבלים לסמים הוא נחמה שקרית. למעשה, הם אומרים, החומרים הללו לא שונים באופן מהותי מתרופות מרשם ומסמי מסיבות שבהם משתמשים דרך קבע אנשים שמעולם לא העלו על דעתם לצאת לטבוח ולרצוח.

"חומרים לא הופכים אנשים לאכזרים", אומר פרופ' שאולי לב רן, מייסד ומנהל אקדמי של המרכז הישראלי להתמכרויות. "אנשים הופכים אנשים אחרים לאכזרים באמצעות פרופגנדה ושטיפת מוח. הטרוריסטים של חמאס התאמנו על התוכנית הרצחנית שלהם, ידעו בדיוק מה הם עומדים לעשות, ולקחו את הסמים הללו כדי שיעזרו להם לעשות בדיוק את זה".

 הקפטגון ''סם האומץ של דאעש'' / צילום: Associated Press

גם אילו וולקוב, פסיכיאטר ומנהל רפואי בקליניקה MindME, טוען כך. "בבסיס עומדים מנגנונים חברתיים ודה־הומניזציה, אבל הסם נותן לך עוד פוש קטן ללחוץ ההדק בלי לחשוב". לדבריו, סימום כן מאפשר לשלוט בחיילים שלא כל כך רוצים להיות שם, כמו בצבאות הגרילה באפריקה, המבוססים על חיילים צעירים מאוד, חלקם ילדים, שם ההתמכרות של החיילים לסם שרק הצבא יכול לספק מבטיחה שהם לא ינסו לברוח.

אלא שבמקרה של חמאס אין עדות שהטרוריסטים אכן היו כאלה. "אף אחד פה לא לקח מיליגרם בתום לב", אומר לב רן, "הם ידעו שהחומר יעזור להם להרוג יותר אנשים ולבצע בהם זוועות, בדיוק לשם כך לקחו אותו, ולצערי אני חושב שהם מרגישים שעמדו במשימתם המרושעת".

גם אם לא ניתן למצוא בסם את שורשי האכזריות בטבח של חמאס, לא ניתן לנתק אותו מן הטרור במזרח התיכון. קפטגון הוא הממריץ הפופולרי באזור, שמוכר בין היתר גם כ"קוקאין לעניים", והוא מתדלק את הטרור בעולם הערבי - הן כמוצר הנצרך בידי האנשים שמוציאים אותו לפועל והן כמניע של כלכלת הטרור. כך, היקף הסחר השנתי בו מוערך במיליארדי דולרים.

מפועלי בניין ועד האליטות במדינות המפרץ

קפטגון היה אחד מהשמות המסחריים של פנטילין (בישראל הוא שווק תחת השם פיטון), חומר שסונתז לראשונה ב-1961 בידי חברת הכימיקלים הגרמנית דגוסה ושווק בין היתר כתרופה לדיכאון ולטיפול בהפרעות קשב אצל ילדים. לדגוסה, אגב, לא חסר עבר אפל: החברה לא רק ייצרה עבור המשטר הנאצי את גז הציקלון בי ששימש במחנות ההשמדה, אלא גם קיבלה לידיה את הזהב שנלקח מן השיניים של היהודים לפני ואחרי הירצחם. החברה עדיין פועלת, אבל בשם ובבעלות אחרים.

פנטילין שווק עד לשנות השמונים ונחשב לבריא יותר מבחינת השפעה על הלב ביחס לחומרים אחרים מאותה משפחה של ממריצים, האמפטמינים, שהיו קיימים בשוק קודם לכן. במרוצת השנים התברר כי התרופה ממכרת מאוד וכי יש לה תופעות לוואי חזקות אחרות, וב-1981 החומר נאסר לשימוש בארה"ב. בינתיים תרופות אחרות ממשפחת האמפטמין, כמו ריטלין, נעשו פופולריות יותר לטיפול בהפרעות קשב, ואת הסצנה הלא חוקית במערב כבשו ממריצים מהנים יותר כמו קוקאין. אבל בעולם הערבי הקפטגון נשאר להיט.

עם זאת, כיום חלק משמעותי מהחומרים שמשווקים בשוק השחור כקפטגון בכלל לא מכילים את החומר הפעיל המקורי, אלא כל חומר ממריץ או משנה תודעה שהיצרנים מצליחים לשים עליו את ידם. בישראל לא ניתן להשיג כרגע קפטגון ולכן קשה גם לחקור אותו. "הוא כנראה נפוץ ברשות הפלסטינית", אומר לב רן. "אנחנו לא מצאנו אותו ברחוב בישראל, ולכן אנחנו לא לגמרי בטוחים מה יש היום בגלולה שקוראים לה קפטגון. ידוע שהגלולות מכילות סטימולנטים, וייתכן שמכילות ערבוב של כמה חומרים מעוררים, אבל לא ידוע בדיוק אילו".

למרות הקשר ההדוק שלו לארגוני הטרור והמוניטין שיצא לו בתחום, קפטגון הוא סם שנמצא בשימוש נרחב בהרבה - מפועלים באתרי בניין ועד מסיבות של האליטות במדינות המפרץ. בערב הסעודית, למשל, הממשלה מעריכה כי עשרות אחוזים מאוכלוסיית המדינה משתמשים בו. באתרי החדשות במדינה ניתן למצוא כתבות המזהירות את הנוער והצעירים לא לצרוך קפטגון כדי ללמוד כל הלילה או כדי לרדת במשקל, שני שימושים נפוצים בסם. "במינונים גבוהים עלולות להיות למשתמש הזיות או אפילו התקפים פסיכוטיים. יכולה להיווצר דיספוריה שעלולה להתבטא כדיכאון או פרנויה", אמר בכיר במנהל התרופות הסעודי בכתבה בנושא באתר Arab News. ערב הסעודית הכריזה שהסם הזה הוא מגפה ומהווה מצב חירום.

 נשיא סוריה בשאר אל-אסד והנשיא הסעודי מוחמד בן סלמאן. סעודיה הכריזה שהסם הוא מגפה / צילום: Associated Press

גלולות הקפטגון שמיוצרות לצורכי טרור מכילות כנראה הרכב חומרים שונה מאלה שנמכרות לשוק הפנאי. הן מבוססות על ממריצים פשוטים וזולים ממשפחת האמפטמין, שהשפעתם כוללת עוררות, חושים חדים, ביטחון מוגזם ביכולות, הסרת עכבות והפחתת תחושת כאב. גם המינונים שלוקחים טרוריסטים הם שונים.

היסטורית, הצבא צועד על סמים

"סמים מעוררים היו חלק מההיסטוריה של המלחמות מאז ומתמיד", אומר וולקוב. סם המלחמה המקורי היה אלכוהול, שכונה גם "אומץ בבקבוק". אלכוהול אמנם פגע בתפקוד החיילים, אבל הוריד עכבות והפחית את תחושת הכאב שלהם.

 

במלחמת העולם הראשונה, קוקאין היה בשימוש בקרב הצבאות. הוא נועד באופן רשמי לצרכים רפואיים של שיכוך כאב, אך בפועל שימש גם כמשפר ביצועים. המוצר לא היה אז מוגדר כסם, והצבא הבריטי חילק אותו באופן חופשי לחיילים, אך במהרה ההשפעות הממכרות שלו התגלו, וב-1916 הפך השימוש במוצר בלתי חוקי עבור חיילים. בארה"ב בינתיים פיתחו רבים מן החיילים במלחמה התמכרות לאופיואידים, שכן מורפיום שימש לשיכוך כאבים בצבא ארצות הברית.

 פרוויטין. המתאמפטמין הרשמי של הרייך השלישי / צילום: Shutterstock

קצת לפני מלחמת העולם השנייה, גילה עולם התרופות את האמפטמינים הסינתטיים, ואלה כנראה שימשו בשפע את כל הצדדים במלחמה, אבל במיוחד את הנאצים. "ישנה תיאוריה שלפיה אמפטמינים הכריעו את הקרב שבו הנאצים פרצו לצרפת", מספר וולקוב. "הביצורים נבנו כדי להגן על הגבולות במשך ארבעה-חמישה ימים עד שניתן יהיה לתגבר את הכוחות. אבל כשהגרמנים לא היו צריכים לישון, הם קיצרו את הזמן, עקפו את הביצורים והכריעו את הקרב". גם על היטלר עצמו נאמר שהיה מתודלק במתאמפטמין, גרסה מוקדמת של קריסטל מת', לצד אופיאטים, סטרואידים וקוקטייל ויטמינים קבוע.

בסוף ימי המלחמה, ניסו הגרמנים קוקטייל של קוקאין, מתאמפטמין ואוקסיקודון, סוג של אופיואיד, על אסירים במחנות ריכוז ומצאו שמי שנוטל את המוצר יכול לצעוד 90 ק"מ ביום ללא הפסקה, אם כי רבים התמוטטו בסוף אותו היום. המלחמה נגמרה לפני שהמוצר החדש, D-IX, זכה לשימוש נרחב.

היום ממריצים משמשים כנראה צבאות רבים במשימות המחייבות ערנות לאורך זמן. כך למשל בפלישה לאוקראינה צבא רוסיה השתמש כנראה בממריצים כדי לשפר את ביצועיהם של החיילים.

מן הצד השני, גם בצבאות מערביים של היום ניתן לפגוש סמים. סקר שנערך ב-2007 ביחידה מבצעית מיוחדת של צבא ארה"ב, מצא כי כרבע מן החיילים לוקחים סטרואידים אנבוליים כדי להעלות מסת שריר ולהאיץ החלמה מפציעה. תוצאות דומות עלו בחקירה בחיל הים האמריקאי, לאחר שחייל מת במהלך אימון ב-2022. נראה כי חלק מהמפקדים עודדו את החיילים באופן מרומז להשתמש במוצרים הללו.

קראו עוד

האמפטמין הזול שהציף את המזרח התיכון

אבל מדוע הקפטגון הפך להיות סם כל כך משמעותי בעולם הערבי בכלל ובטרור הערבי בפרט? כאשר התרופה ירדה מהמדפים במדינות המערב, חלק מן המלאי הושמד, אבל חלקו האחר מצא את דרכו למזרח התיכון. לרגע שבו מישהו החליט לשלוח את הארגז הזה לשם הייתה השפעה דרמטית על התפתחות רשת הסמים והטרור בעולם הערבי משנות השמונים המאוחרות והלאה. כשהסחורה נגמרה והביקוש נשאר, החל ייצור מקומי של קפטגון.

"לבנון הייתה כבר אז מדינה עם ממשלה חלשה מאוד", אומר פרופ' סיימון פרי מהמכון לקרימינולוגיה באוניברסיטה העברית ולשעבר ראש זרוע החקירות ביאחב"ל ונציג המשטרה בצפון אמריקה. "ובמקום שבו ממשלות חלשות כל סוגי הפשע פורחים. לבנון ייצרה אז הרואין וחשיש עבור המערב, וגם זייפה סיגריות ודולרים ומה לא". כשנוצר הביקוש לקפטגון, נוצרה עוד הזדמנות.

התרופה אמנם רשומה כפטנט, אך כשהמוצר ירד מהמדפים הפטנט לא תוחזק, כך שלא היה לחברות התרופות הגדולות אינטרס לרדוף את הזייפנים שלה, כפי שרדפו זייפנים של תרופות מרשם יקרות. ארגוני הטרור, מבחינתם, ראו כי טוב. חיזבאללה ואחר כך הצדדים הנלחמים בסוריה החלו לייצר קפטגון ולשווק אותו בעולם הערבי, וגם מעט מחוץ לו. לפי הערכות, איראן נתנה לחיזבאללה את המכונות הראשונות לייצור החומר, וגם דאגה לפתוות, פסקי הלכה מוסלמיים, שיכשירו מבחינה דתית את הייצור ואת הסחר בו, שכן לא מדובר בסם אלא ב"תרופה".

"הפופולריות של האמפטמינים בכל העולם החלה לעלות בשנות התשעים", אומר פרי, "וקפטגון הוא כנראה אמפטמין קל מאוד לייצור, וחומרי הגלם שלו זולים. אבל מדינות אירופה לא היו צריכות את לבנון בשביל אמפטמינים. היו להן מעבדות משלהן, לאמפטמינים המועדפים עליהן". לעומת זאת, העולם הערבי קיבל את המוצר החדש בחיבוק גדול.

"כך החומר החל לזרום לירדן ומדינות המפרץ", אומר פרופ' אייל זיסר מאוניברסיטת תל אביב, המתמחה בהיסטוריה מודרנית של סוריה ולבנון. "ואז התמוטט גם המשטר בסוריה, והמדינה הפכה כולה למעבדת ייצור קפטגון. את המוצר מעבירים ברחפנים ומזל"טים דרך הגבולות. סעודיה מוצפת בזה, ירדן מוצפת בזה". ב-2015 הנסיך הסעודי עבד-אל מוחסן בן ואליד בן עבד-אלעזיז נתפס בעצמו כשהוא מנסה להבריח כמויות גדולות של החומר לערב הסעודית דרך לבנון.

המנוף הפוליטי של סוריה שמגלגל מיליארדים

המאבק בסמים הוא תמיד משיכת חבל בין הרצון להגן על האוכלוסייה לבין הפיתוי שמציב הכסף הגדול שתעשייה כזו יכולה להניב. לפי דיווחים שונים, מחירה של גלולת קפטגון נע בין כחצי דולר בסוריה ועד 25 דולר בערב הסעודית. על פי הערכות, הסם נמכר במיליארדי דולרים בכל שנה, כמו התרופות הכי גדולות בעולם.

מכון המחקר האמריקאי New Lines Institute העריך כי ב-2021 שוק הקפטגון היה שווה 5.7 מיליארד דולר, בהתבסס על ההיקפים שנתפסו. גורמים רשמיים בממשלת בריטניה, לעומת זאת, נקבו במספר הגבוה פי עשרה ואמרו כי לדברי מומחים עצמאיים היקף הסחר הבלתי חוקי בקפטגון מגיע לכדי 57 מיליארד דולר בשנה.

לפי אותה הצהרה של הממשל הבריטי, ממרץ השנה, כיום 80% מהיצע הקפטגון העולמי מיוצרים בסוריה.

לפי מכון New Lines Institue, שערך כמה מחקרים מקיפים בנושא, הנרטיב של אסד גם כלפי העולם וגם כלפי עמו הוא שאין ייצור של קפטגון בתוך סוריה, אלא רק הברחה דרכה. אבל, אומרים שם, טענה זו סותרת בצורה בוטה עדויות לייצור של קפטגון במדינה. "אנחנו מבינים מכך שאין טעם לעבוד עם המשטר בסוריה בנושא זה", כתבו במכון בספטמבר והוסיפו כי השינוי יבוא מהמדינות שסובלות מהתופעה, כמו ערב הסעודית ואיחוד האמירויות.

"למרבה האירוניה המוצר הוא מנוף פוליטי של סוריה על שכנותיה", אומר פרופ' פרי. "הן מנסות להגיע עם בשאר אסד להסכמים, כדי שהוא יפסיק להציף אותם בקפטגון". אבל לאסד לא כל כך קל לשלוט בייצור הקפטגון, וגם לא ברור כמה הוא רוצה בכך. לדברי פרופ' זיסר, "כדי להתקבל לעולם הערבי, אסד הבטיח להפסיק את יצוא הקפטגון, אבל זה לא קרה. ברור שהיצרנים והמבריחים פועלים בחסות השלטון. ולחיזבאללה יש שיתוף פעולה עם הסורים. בציר אחד עוברים סמים ובציר המקביל חוזרים טילים. ממשלת לבנון מנסה לשתף פעולה עם האמריקאים כדי לעצור את זה, אבל זה לא באמת עובד".

השימוש הכפול בקפטגון, מצד אחד כסם שמממן את ארגוני הטרור ומצד שני גם כסם המניע את פעולות הטרור עצמן, מקשה במיוחד את היכולת לעצור את התהליך. ארגוני טרור רבים מאוד בעולם משתמשים בו, והוא זורם בקלות בציר הטרור. הוא התפרסם במערב כששימש את לוחמי דאעש כאשר ביצעו פיגועים בפריז ב-2015.

"זה המנוע של הטרור ודבר מתחזק דבר", אומר פרופ' פרי. "המפעל הכלכלי הזה עוזר לטרור, ובזכות הרצון להמשיך להתפרנס מהקפטגון, נוח להרבה גורמים לתת למשטר הטרור להמשיך. מה יכול לעצור את זה? חומר אחר, שיהפוך פתאום פופולרי יותר וגורם אחר יהיה בעל היתרון בייצור ובהפצה שלו".

השדות בתימן מלאים בגת שמזין את כלכלת החות'ים וריקים מגידולים אחרים

תפקיד דומה לקפטגון ממלא אצל החות'ים בתימן סם מעורר אחר, מיצוי או חיקוי סינתטי של צמח הגת, המוכר גם בישראל. צמח הגת הוא חלק בלתי נפרד מן התרבות התימנית מאז ומעולם והחומר הפעיל בגת הוא קאתינון. כשהוא מגיע מהצמח בלעיסה איטית, רמות הקאתינון בדם נמוכות, וההשפעה מתוארת כחברותיות יתר, התלהבות, אובדן תיאבון ואופוריה קלה.

 שדות גת / צילום: Shutterstock

אבל הסם מדובר הנצרך בתימן דומה יותר ל"חגיגת" שנמכר בעבר בפיצוציות בארץ, מיצוי מאוד פוטנטי של קאתינון. קיימת גם גרסה סינתטית של החומר, שזכתה בישראל לשמות דוקטור, MMC או "ממסי". מדובר בנגזרות כימיות שונות שפותחו בהשראת קאתינון, אך מספיק נבדלות ממנו כדי לא ליפול תחת פקודת הסמים המסוכנים.

ככל הנראה גם החות'ים משתמשים במיצוי פוטנטי או בגרסה סינתטית של קאתינון כדי לקבל השפעה מהירה וחזקה יותר. בריכוזים שניתן להגיע אליהם בצריכה של המיצוי הנוזלי, ההשפעה שונה מאשר בלעיסה האיטית של הצמח. המוצר נצרך על ידי החיילים, בעיקר בשל תפקידו בעוררות, ולא מפחית מהאכזריות שלהם, אף שבתרבות הסמים יצא לו שם של "סם מצב רוח טוב" ופרו-חברתי.

כמו הקפטגון, הסופר-גת מניע את הכלכלה של החות'ים. השדות של תימן מלאים בגת, שניתן למצות ולמכור בכל העולם כדי להזין את המנגנון הכלכלי של המלחמה, והמצב הזה מחמיר את מצוקת המזון בתימן, שכן בשדות הגת לא צומחים גידולים אחרים, והמים שמשקים את השדות הללו חסרים כמי שתייה. בכ-20% מהמשפחות בתימן קיים מישהו מכור לגת, בדרך כלל אב המשפחה, והחות'ים ישמחו לקבל אדם כזה כחייל, ולשלם לו בגת.